tsabay_yam1
פעם בשנה, במהלך הקיץ, מתרחשת תופעת טבע נפלאה של בקיעת צבי ים והגחתם מהחול אל ביתם- הים. בשנים האחרונות, על מנת להעלות את מודעות הציבור לנושא צבי הים וסכנת ההכחדה שלהם, מאפשרת רשות הטבע והגנים לקהל הרחב לבוא ולצפות בהגחה של הצבים. יפעת רוט ומשפחתה יצאו לצפות בפלא

קיץ. חוף זיקים. שש בערב. אור השמש בחוף מתחיל לרמוז שעוד מעט תשקע החמה, ואנחנו מצוידים במים, נשנושים, פנס ומצלמה, חוברים לקבוצה של כ-20 אנשים, כמחציתם ילדים. "לאן הולכים?" אני שואלת את אורי, בתי בת השנתיים. והיא מדקלמת את מה שאני כבר שעתיים מספרת לה: "לים. צבים!", בראש החבורה המדריך, ערן כהן, פוצח בהסבר כללי ומפרט מה מחכה לנו (כנראה שנמצא צבים, אבל אני לא יכול להבטיח) מה לקחת (הרבה מים, למרות שכבר ערב), מה מותר (לצלם) ומה אסור (בלי פלאש) ויוצאים לדרך.


אנחנו צועדים צפונה ורואים באופק הקרוב את תחנת הכוח של אשקלון. כן, ממש כאן, לא הרחק מה ציוויליזציה הזו, נמצאים קנים של צבי ים. אנחנו הולכים על החוף 2-3 ק"מ ומגיעים לחווה של קנים מגודרת היטב. לא ממש מה שציפינו, אבל בעולם שבו צבי הים הולכים ונעלמים, המרכז להצלת צבי ים עושה כל מה שניתן כדי לעזור להם לשרוד. הגדר מתנשאת לגובה של כ-2 מטרים, וערן מגלה לנו שהיא גם חודרת עמוק לאדמה. הגדר מגינה על הקנים משתי סכנות – האחת טבעית – חיות הטרף – בעיקר שועלים וסרטנים, והשנייה, חיות טרף מסוג אחר – אנשים.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נאספו במלזיה למאכל כשני מיליון ביצי צבים. באזורנו הותר הציד וכ-2,000 צבי ים היו ניצודים מדי שנה. כיום מעריכים שיש רק 1,000-5,000 נקבות של צבי ים בים התיכון.

 

הישרדות - האיים הישראליים

ובחזרה לסיור בים. בחווה אנחנו פוגשים פקח של רשות הטבע והגנים. יום – יומיים קודם הגיחו צבוני ים מהקן באופן עצמאי, וכעת, בניסיון להעלות את כמות הצבים בעולם, עוזר הפקח לאלו שלא הצליחו להגיח, להגיע לים. זה נכון שבטבע הם פשוט לא היו שורדים, אלא שאנחנו אלו שהביאו למצבם העגום של הצבים, כך שנראה נכון שאנחנו אלה שננסה לתקן את המצב. רק אחוז אחד (!) מכל הטלה ישרוד ויגיע לבגרות מינית.


tsabay_yam2הפקח חופר בחול לעומק של כחצי מטר, שולח את היד פנימה ומוציא בידו, הפלא ופלא, צבים קטנטנים. בקן הזה היו קצת יותר מ-100 ביצים. הפקח הצליח להוציא מהקן 17 צבונים. הצבים מתחילים להתהלך סביב בצעדים קטנים, קצת מתחפרים, קצת מתקדמים, ממש כמו תינוק שמתחיל לזחול. מכיוון שיש גדר בדרך, הפקח אוסף אותם לקופסא ומעביר אותם לצד השני של הגדר. באופן מדהים צבות הים חוזרות להטיל את הביצים שלהן במקום שבו הן נולדו. על מנת שידעו לחזור, הצבים חייבים לעשות את דרכם מהקן אל הים, באופן זה הם מבצעים "החתמה", והפעם הבודדת הזו מספיקה להם על מנת לדעת לחזור לכאן בעוד 8-30 שנים ממרחק של אלפי קילומטרים.


זה הזמן לעוד הסבר קטן. בחודש מרץ עולות הצבות לחוף להטיל ביצים. הן חופרות קן בעומק של כ- 60 ס"מ, מטילות את ביציהן וחוזרת לים. כעבור כחצי שנה בוקעים הצבים מהביצים, באופן עצמאי, בתוך החול. כשיש להם מספיק חברותא, הם מפלסים יחדיו את דרכם מהחול החוצה, בתהליך שנקרא- הגחה וצועדים יחדיו אל הים. בתהליך הבקיעה האדם לא מתערב, אלא בתהליך ההגחה בלבד.  


עכשיו אנחנו עומדים קרוב למים. השמש כמעט ושקעה, אבל יש עדיין אור, ואנחנו רואים את הצבונים מדדים להם למים, תופסים גל, ונסחפים עימו לים. מעכשיו הם בכוחות עצמם. כשהצבונים מגיחים והולכים לים בכוחות עצמם, הם עושים זאת בלילה, השעה הבטוחה ביותר עבורם מסכנות. הם מחפשים את האור שבוהק מקצף הים, עוקבים אחריו וכך מגיעים הביתה.


אחרי שעזרנו לצבים להגיע לים, אנחנו ממתינים בכל זאת לחשיכה, אולי נזכה לראות גם הגחה טבעית של צבונים נוספים? את הזמן מעביר לנו ערן בסיפור חייהם של צבי הים ולצערנו גם סיפור מותם והיעלמותם.


מצבם של צבי הים דומה למצבם של חיות רבות שהולכות ונכחדות בעולם, וסיפורם מטיח בפנינו בצורה הכי בוטה את כיעורנו. הציד המיותר (שכיום גם אסור), אופנועי ים, ערים קרובות מדי לים, כלי רכב שנוסעים על החופים, לכלוך ואנשים אכזריים - אלה רק חלק מהרשימה של הדברים שהופכים את משימת ההישרדות של הצבים לקשה פי כמה. אני מניחה שחוסר הכבוד שיש לנו לטבע (ולא רק לו) עוד יתנקם בנו יום אחד. בעצם, הנקמה כבר בעיצומה בימים אלו, וגם המודעות ההולכת וגוברת בשנים האחרונות לסביבה ולשמירה עליה, כנראה מעטה מדי ומאוחרת מדי.

 

פרק ההגחה

tsabay_yam3בתום ההדרכה כבר חושך גמור מסביב, והילדות מתרגשות מאוד להיות בחוף הים בלילה. דניאל בת החמש גילתה ראשונה את הירח. "אמא, איך זה שאני רואה למרות שחושך?", היא שואלת. היום היא מגלה לראשונה שאפשר לראות גם בלילה. גילינו גם בחוף חבצלות חוף שהזכירו לנו, ביחד עם הרוח הנעימה, שהסתיו כבר מתקרב.


נשאר לנו עוד קצת זמן להעביר והמדריך מעביר אותו בהצלחה במשחקי חידות ובינגו המבוססים על מה שסיפר לנו. הילדים משתפים פעולה בשמחה ומרוצים מאוד.


כבר אחרי תשע בלילה. אורי בת השנתיים וחצי נרדמה על החוף, אבל דניאל עוד בשיא המרץ. קצת התאכזבנו, אבל הגחה טבעית נוספת לא היתה ואנחנו צועדים בחזרה לחניה, מחפשים את האור, ממש כמו הצבים, שיביא אותנו הביתה. לנו אורבות קצת פחות סכנות.

 

פרטים והרשמה 

הסיורים מתבצעים בחופים: חוף עתלית,(כ-80 ק"מ צפונית לתל אביב) חוף ניצנים, (כ-45 ק"מ דרומית לתל אביב)  חוף זיקים.(כ-65 ק"מ דרומית לתל אביב)

מאחר שאין אפשרות לדעת מראש באיזה יום תתרחש בקיעה (במהלך יולי ואוגוסט) יש לבצע הרשמה מוקדמת לסיור במוקד ההזמנות של רשות הטבע והגנים "כוכבית בטבע"-  *3639. כדאי להירשם כבר בתחילת יולי, כי כמות הנרשמים מוגבלת.

 

צילום תמונה ראשית: יריב מליחי

 
כל הזכויות שמורות לפורטל הורים וילדים "את זה" 2010. כל החומרים ניתנים לשימוש אישי בלבד. מלוא זכויות היוצרים והקניין לכל החומרים המתפרסמים בפורטל הורים וילדים "את זה", לרבות כתבות התוכן, התמונות, הרעיונות, השמות, המשחקים להדפסה, דפי העבודה וההעשרה, סימני המסחר והעיצוב, התכנים המוצגים, הקבצים הגרפיים והטקסטואליים וכל חומר אחר הכלולים בהם. אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט, להציג בפומבי או למסור לצד שלישי חלק כלשהו מן המידע ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל כנ"ל לשימוש מסחרי בלא קבלת הסכמת הבעלים של פורטל הורים וילדים "את זה" בכתב ומראש