אמי זמירה צמח סיפרה לי לא אחת שבילדותי אהבתי לצפות בתוכנית "סמי וסוסו". בשנות ה-90 עדיין לא יכולתי לחפש מידע על התוכנית (גוגל לא נולד עדיין....) ובטח לא לצפות בפרק של "סמי וסוסו" ב-Ynet או ב"יו טיוב", והצטערתי על כך מאוד. כך הגיתי את רעיון המזוודה האדומה שתכלול חפצים ומזכרות עברו כל אחד מילדיי.

כשנולד בני בכורי החלטתי להכין לו הפתעה לגיל 18 – לאסוף זיכרונות ילדות קטנים שירגשו אותו כשיביט בהם כמבוגר.  לשם כך ייחדתי מזוודה אדומה שמהווה קופסת פלאים עם כל האוצרות הפרטיים שלו. לא מדובר רק על שמירת התעודה מבית הספר, אלא גם על ברכות מיוחדות שקיבל, מדליות, פוג מיוחד, תמונה של דמות נערצת, משחק קלפים עם ילדי הכיתה שלו כשסיים את כיתה ב' ועוד.

היום לכל אחד מילדיי יש מזוודה אדומה המהווה קפסולת זמן אישית שמחכה לגיל 18 שבה תיפתח. איזה אושר גדול יציף את הפותח לראות איך נראה המוצץ והבקבוק מגיל שנה, בובת האביר של פליימוביל שנראית שחוקה מרוב ששיחק בה, צילום תעודת הלידה, ועוד מזכרות שיתוספו עם השנים  

המזוודה האדומה 

של יעל צמח-גרינשפון

צריכים את זה

מזוודה/תיק/תיקייה גדולה (לא חובה בצבע אדום)

מזכרות אישיות שאוספים עם השנים

יוצרים את זה

פשוט מאוד: בכל פעם מוסיפים אל המזוודה פריטים משמעותיים בחייו של הילד:

* אביזרים אישיים קטנים: מוצץ, בקבוק, חפץ מעבר, הספר שהכי אהב לקרוא, חוברת העבודה הראשונה, הגולה הראשונה, הקלף הראשון, הפוג הראשון.

* פתקים, ברכות ומכתבים.

* תמונות - תמונה של דמות נערצת, למשל הזמר והשחקן רן דנקר, או של קבוצת כדורגל, למשל ארסנל; תמונות מחזור; תמונות מסיטואציות מצחיקות.  

דיסקים וקלטות – תיעוד של כל מה שצולם על הילד.

חפצי מזכרת שונים, מהגננת, מהסייעת, מהמטפלת הראשונה, ועוד.

מגוונים את זה

אפשר לתת לילד לקשט את המזוודה הריקה בגיל קטן, כך שגם המזוודה עצמה תהווה יצירה מעשה ידיו למזכרת.