אתמול נפלה ללילוש השן הקדמית. שבוע שלם התנדנדה והיא שיחקה איתה עם הלשון. אתמול בלילה היא נפלה, ונהיה לה מין חור קטן באמצע הפה.

בארוחת הבוקר היא כבר ידעה מה לעשות עם החור שנוצר. היא שמה את הקש של השוקו בין השיניים ושתתה בלי להחזיק את הקש.

ואחרי זה, בדרך לגן, ניסתה לירוק ברווח שבין השיניים. לילוש די נהנתה מהמצב החדש אבל בגן דווקא הציקו לה.

"סבתא בלי שיניים!", קראו לה הילדים בגן.

לילוש התחילה לדאוג. מה באמת יקרה אם לא תצמח לה שן במקומה?

"הגננת, אני חושבת שאני חולה", אמרה לילוש.

"במה את חולה?", שאלה הגננת המודאגת.

"במחלת הזקנה".

"מחלת הזקנה?".

"כן, מחלת הזקנה", הסבירה לילוש. "אתמול נפלה לי השן הקדמית ועדיין לא גדלה לי שן במקומה – אז אני בטוח חולה במחלת הזקנה".

"חמודה. את לא חולה. פשוט נפלה לך שן חלב".

"מה?! שן מחלב?!", התפלאה לילוש. "לא פלא שהיא נפלה אם היא עשויה מחלב".

"לא! לא!", צחקה הגננת. "היא לא עשויה מחלב. שיני חלב, הן השיניים הראשונות שיש לילדים. כל השיניים בפה שלך עכשיו הן שיני חלב, וכולן יפלו, ובמקומן תצמחנה לך שיניים חדשות שיישארו לתמיד".

"את בטוחה ?", שאלה לילוש.

"בטוחה, בטוחה".

כשהגיעה הביתה לילוש רצה מייד לאבא וקראה: "אבא, נחש מה?".

"מה?".

"נפלה לי שן חלב. כל השיניים בפה שלי הן שיני חלב, וכולן יפלו אבל אל תדאג. במקומן תצמחנה שיניים חדשות".

"איך את יודעת את כל זה?", שאל אבא בהתעניינות.

"הגננת סיפרה לי".

"יופי, ואת יודעת מה עושים עם השן?".

"זורקים אותה לפח?".

"לא. שמים אותה מתחת לכרית".

"מתחת לכרית?".

"כן, ובלילה באה הפייה של השיניים, לוקחת את השן ושמה במקומה

מתנה".

"מה?", עיקמה לילוש את פרצופה. "פייה שלוקחת שיניים?".

"כן".

"אבל מה יש לה לעשות עם השיניים האלה?".

"היא נותנת אותן לילדים שעוד אין להם שיניים".

"אתה בטוח?", שאלה לילוש כדי להיות בטוחה ואבא הרגיע: "בטוח, בטוח".

"פייית שיניים?!", חשבה לילוש לעצמה. "איזה  שטויות במיץ עגבניות! מה הוא חושב שאני טיפשה? אבל ליתר ביטחון אני אשים את השן מתחת לכרית, רק

בשביל המתנה".

בלילה כשאבא בא הוא עשה רעש עם הדלת ולילוש התעוררה. היא הלכה לראות מה אבא הביא, ומחור המנעול ראתה את אבא ואמא.

"ששש, הילדה ישנה. הבאת את המתנה?", שאלה אמא.

אבא הוציא בובה מהשקית, נכנס לחדר של לילוש, הרים את ראשה מעל הכרית, ואז לקח את השן ובזהירות שם במקומה את הברבי. בבוקר באה לילוש לאבא בקריאות שמחה.

"אבא, תראה מה קיבלתי מהפייה הטובה", אמרה והראתה לו את הבובה החדשה.

"איזה יופי של מתנה!", שמח אבא.

"כן, זו ברבי מאוד יפה. ברבי רוקדת. תגיד אבא, איך הפיה ידעה שחסרה לי בדיוק ברבי רוקדת?".

"מה זאת אומרת? הפיה יודעת הכל", ענה אבא.

"ותגיד אבא, כל פעם שתיפול לי שן, הפיה תביא לי מתנה?".

"כן, בטח", אמר אבא.

"אז רק שתדע שחסרה לי ברבי ג'ינג'ית. בסדר, אבא?".

כתבתם שיר בעצמכם? חיברתם סיפור ילדים מקורי ואתם רוצים לפרסם בפורטל הפעלות לילדים "את זה"? שילחו אלינו ונפרסם אותו במדור "שירים וסיפורים מקוריים":

"> כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת