למה הלימון חמוץ וצהוב?

לא תמיד היה הלימון צהוב וחמוץ 

לפני הרבה, הרבה שנים היה הלימון
בצבע כתום אדמדם, עסיסי וטעים, כמו קלמנטינה,
פרי מלא חיים, תוסס ומאושר, עד ש...

יום אחד הכיר הלימון את אהבת חייו

זה קרה בסוף הקיץ, ממש לפני הסתיו

בקייטנה של הפירות והירקות

שאורגנה על ידי אלברט פירות וחביתות.

הפירות והירקות חולקו לקבוצות ושכבות –

הגזר, ששמו אליעזר, בשכבה של הבוגרים

יחד עם המלפפון, הגויאבה ושאר הקישואים

החסה, הקלבסה, בשכבה של הבינוניים

והנענע עם הבננה בשכבה של הגורים

רק הלימון היה בצהרון

כי הוא תמיד היה מגיע אחרון

ובקבוצה איתו הייתה הצנונית

כל כך יפה וריחנית

היה לה צוואר לבן
כמו של ברבור קטן

והיא הייתה כל כך מתוקה ומקסימה

שהלימון בן רגע התאהב בה...

כתב לה שירים, הביא לה פרחים

וגם סיר שלם עם קישואים...

אבל שום דבר לא עזר!

הצנונית הייתה מאוד עקשנית

וליבו כמעט ונשבר

אבל הלימון לא וויתר

והמשיך במרץ לחזר

התחיל לעשות לה להטוטים

להקפיץ באוויר עגבניות וביצים

ניסה להצחיק אותה עם בדיחות

החליק על בננה, ונפל על עוגות

אבל שום דבר לא עזר

לא פרחים, לא אבטיחים

גם לא אבוקדו בשיער

"מה לעשות?", שאל בקול נרגש הלימון

את החכם בירקות – המלפפון.

הייתה לו עצה לכל דבר כמעט

חוץ מאיך לא למצוא את עצמך בסלט...

אבל גם חוכמתו הרבה של המלפפון

לא עזרה כלל וכלל ללימון

והמסכן כמעט ונשבר

אך אז המלפפון אמר:

"לך לכתובת הזאת והזאת

ביום כזה וכזה, ובשעה כזאת וכזאת

נתן לו כרטיס ביקור,

עליו היה כתוב "רותי – פדיקור ומניקור"

"רותי פדיקור ומניקור?!".

"סליחה, טעות", אמר המלפפון

והגיש כרטיס אחר ללימון...

"שוקי החציל – בלש לכל גיל"

"בלש? ", הלימון הנרגש

"לשם מה, ומה התרגיל?"

את זה תשאל את שוקי החציל

הלך הלימון בעצתו של המלפפון

והגיע לרחוב הפטרוזיליה, ליד השעון.

שם סיפר את סיפורו הבלתי רגיל

לשוקי החציל – בלש לכל גיל.

ואחרי שהקשיב לסיפורו במשך 3 שעות

חשב החציל ואמר לו רק זאת:

"אני אעקוב אחריה יום ולילה בלי הפסקה

ואגלה חיש מייד את פתרון התעלומה"

"בסדר גמור", אמר הלימון,

"תעשה בדיוק כך ותגיש לי את החשבון"

ושוקי החציל הבלש

הוציא מהארון כובע של ברנש

וגם חליפה שחורה הוא לבש

וכמובן עיתון, כמו לכל בלש

שילם שני גרוש למונית

והגיע לביתה של הצנונית

חיכה למטה שתרד,

חיכה שעה, שעתיים, והנה ערב יורד

אבל הצנונית עוד לא ירדה.

ירדו מהבניין האשכולית והגזר

שידוע יותר בשם אליעזר

ירדו הגויאבה והנענע

האתרוג והבננה

אבל הצנונית לא ירדה

פתאום שם לב שוקי שטעה בשכונה.

מייד נסע לכתובת הנכונה ושם נכונה לו הפתעה עצומה:

הוא ראה את התירס הבלונדיני והגבוה

מרכיב את הצנונית על הקטנוע

אבל זאת הייתה רק ההתחלה –

ולפני ששוקי החציל הוציא את המצלמה

הצנונית המתוקה נתנה לתירס נשיקה,

ואז פתר שוקי החציל את התעלומה:

לצנונית היפה יש חבר.

ואז בצער וביגון קודר

רץ ללימון את הבשורה לספר:

"אז אתה מבין, יש לה חבר

וכנראה שאותו היא אוהבת יותר..."

"תודה רבה!", אמר הלימון

ובלי להוסיף מילה שילם את החשבון.

הלך לביתו בודד וגלמוד   

והרגיש מקומט ומלוכלך כמו סמרטוט

לא יצא מהבית ועם איש לא נפגש

מאז מה שאמר לו שוקי החציל הבלש.

ככל שחשב על כך נהיה חמוץ

גם בפנים וגם כלפי חוץ.

וככל שחשב והרבה לחשוב

מרוב קינאה נהיה צהוב.

וכך, מאז ועד היום

אין עוד פרי חמוץ וצהוב

כמו הלימון

כתבתם שיר בעצמכם? חיברתם סיפור ילדים מקורי ואתם רוצים לפרסם בפורטל הפעלות לילדים "את זה"? שילחו אלינו ונפרסם אותו במדור "שירים וסיפורים מקוריים":

כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת