את יצירתה של רינת הופר אני מעריצה כבר קרוב לעשור, מאז שנולדו ילדיי. הופר מאיירת ויוצרת יצירות ספרותיות לילדים עם טעם של נאיביות, בית, הומור ושטות. נטולת הדידקטיות המאפיינת ספרי ילדים ורוויית הומור, הופר יוצרת ספרים מלאי חיים ואופטימיות, מספרי החובה בכל בית: אותיות במיץ שטויות, מפלצת סגולה, איילת מטיילת, החתול של איילת, חנן הגנן, ארון הבגדים של שירה ועוד.
לעיתים רחוקות נתקלים במאייר שהוא גם כותב מוכשר ולהיפך. בדומה לאלונה פרנקל, שעל ספריה (נפתלי המפורסם) גדלנו אנו ההורים, גם הופר בורכה בשני הכישרונות, אך גם בהומור רב וביכולת ליצור יצירה שהטקסט והסיפור בה חיים ב'סימביוזה' ומפרים אחד את השני.
כיוצרת מובילה בתחום איור וספרות הילדים בעשור וחצי האחרונים, וכמי שאף זכתה להערכה ולפרסים בתחום זה (פרס "גוטמן" לאיור ופרס "זאב" לספרות ילדים) היא יותר מראויה לתערוכת יחיד, וזו למיטב הבנתי תערוכתה הראשונה.
האיורים המקוריים של ספריה המוצגים בתערוכה מושכים את העין, הצבע העז המקורי שלא עבר תהליך של סריקה ודפוס ממגנט אליו. תמר (9) ואלון (6 וחצי) נהנו לזהות מייד את האיורים ולנקוב בשמות הספרים.
אך מרתקים ומושכים יותר הם דווקא איורי הסקיצות ותהליכי העבודה מוצגים בתערוכה. הילדים ואני מודה, גם אני, שמחנו מאוד לראות שיש כמה שלבים שבהם לא הכל כל כך נקי וסינתטי כמו בספר המוגמר. ראינו את תהליך הסקיצות – מרמת הרעיון, דרך רישומי הכנה על דף רגיל ופרגמנט, יצירה של ספר 'דמי' ידני ובו מעומדים האיורים והטקסט ברמות שונות של גימור וכלה בתהליך הצביעה.
עבורי במיוחד היה מדהים לגלות שהתהליך הוא ידני, נטול פוטושופ. הופתענו במיוחד מ'ארון הבגדים של שירה', שאת האיורים לספר זה תפרה, גזרה, קשרה וצילמה רינת ממש אחד לאחד כפי שמופיעים בספר.
הילדים התפעלו לראות באופן מוחשי את האיורים המיוחדים העשויים מוצרי טקסטיל וכפתורים.
הספר מוכר להם היטב והשאלה "אין היא עשתה את זה" עלתה לא פעם (טרם ביקורנו בתערוכה).
כמי שלא מסוגלת להכניס תמונה לאלבום של 'פיקסה' בלי לתקן בפוטושופ נזלת דולפת מאף של ילד, הופתעתי לגלות שכל אחת מהקומפוזיציות בספר עוצבה בשלמותה באופן מקורי, בגודל טבעי ובלי עבודת מחשב.
בנוסף מלווה את התערוכה ציור קיר ענקי של המפלצת הסגולה, שציירה הופר במיוחד עבור התערוכה. תהליך היצירה תועד בסרט וידיאו המוצג בכניסה לתערוכה והוא מרתק לא פחות מהציור עצמו. בסרט נראית הופר כשהיא מציירת תחילה בצבעים בהירים ובקווים מרושלים את האיור, אחר כל עוברת בקווים ובצבעים בטוחים יותר ולאחר מכן מסייעים לה בצביעה 3 ילדים בוגרים יחסית (אני מניחה שאלו ילדיה).
את התערוכה מלווה פעילות משפחתית הכוללת כתב חידה במוזיאון בית התפוצות וסדנת יצירה.
כתב החידה במוזיאון אמור לגרום למבקרים הצעירים המגיעים בעקבות תערוכתה של הופר לסייר בקומות העליונות האפלוליות של בית התפוצות. מקום שהוא מפעל חשוב ומרתק אך נראה לא שונה בהרבה מאיך שאתם זוכרים בטיול בכיתה ו' שלכם. בכל קומה נפגשו הילדים עם דמות (שחקן/מפעיל) שהציגה להם משימה ש'אילצה' אותם לסייר ולדלות פרטים מתוך התערוכה. השימוש במילה 'אילצה' הוא לא מקרי, שכן הפעילות הייתה בהחלט מאולצת, כמו גם הנסיון לקשר אותה לספריה של הופר. רק בקומה השלישית והאחרונה, בה הציגה המפעילה משימה פשוטה ופחות מאולצת באופן ההגשה ובטיבה של המשימה, ביטאה תמר בת ה-9 במילים את מה שגם אני חשבתי, "סוף סוף אני מבינה מה רוצים ממני פה".
גם בסדנת היצירה היתה תחושה שאין ממש קשר בין התערוכה של רינת לסדנה למעט סדרה של ציורים של הופר שטרם הופיעו בספר שהילדים נתבקשו לכתוב להם סיפור ולהשתתף בתחרות. משימה יפה וראויה בהחלט, אך אינה תואמת מבחינת קהל היעד את הגיל הצעיר אליו פונים ספריה של המאיירת. הספרים של הופר כל כך מגרים ויזואלית שלא צריך להתאמץ כל כך ליצור סדנת יצירה בהשראתם (ראו בהמשך). השאלה שלוותה אותי לאורך כל הפעילות ונותרה פתוחה היתה מה הקשר בין רינת הופר לבית התפוצות? מדוע תערוכתה המוצדקת וראויה מוצגת בבית התפוצות ולא בבית אריאלה או במוזיאון נחום גוטמן?
חברתי שבילתה במוזיאון עם שני בני שלוש וחצי חזרה מוקסמת משפע הפעילויות הקשורות ליצירות המדהימות של רינת הופר. כבר בכניסה, קיבלה את פניהם איילת מטיילת שסיפרה על עצמה והעניקה לכל אחד מדבקה עם האות הפותחת של שמו כולל האיור המתאים של אותה אות מהספר "אותיות במיץ שטויות" - עטלף עייף לענבל ונמר נודניק לנועם. דווקא את הסיפור "מפלצת סגולה" לא הכירו, ובגלל שהילדים פחדו מהמפלצת הסגולה הענקית בכניסה לתערוכה, לאחר הקריאה בסיפור (מונח באזור הג'מבורי או בחנות הספרים של בית התצפוצות), הם הגיעו ללטף ואף לנשק את המפלצת. סיבוב בין האיורים הלא צבועים והצבועים מהספרים הרבים של הופר מעניק חוויה ייחודית - כמה מתרגשים הילדים להצביע על הדמויות המוכרות: "הנה קיפודה עם מזוודה!", "הנה חנן הגנן".
חברתי וילדיה זכו לצפות בהצגה "הצב בצבוץ ביער השטויות" שנכללת בכרטיס הכניסה. הצגה צבעונית ופשוטה, עם תפאורה מקורית וטקסטים מקורייים ומשעשעים בדיוק כמו היצירות של הופר. זהו שילוב של כמה סיפורים: איילת מטיילת יחד עם הצב בצבוץ ביער השטויות שיש בו אותיות מהספר "אותיות במיץ שטויות" בכל פינה. חתולים שרינת הופר כל כך אוהבת לא נראו... - אולי הם מחכים לתערוכה הבאה שלה. נראה שהופר כתבה את התמליל של ההצגה במיוחד עבור בית התפוצות, משום שהמטיילים מתקדמים על ידי רמזים וכתבי חידה כמו בבית התפוצות, וכן פוגשים את ג'ודית החיפושית - יהודייה וארצות הברית ואת הציפור עם המבטא הצרפתי מתפוצה אחרת... ילדים בני 3-8 יושבים מרותקים להצגה - מומלץ בחום רב!
פינת היצירה היוותה מקום בילוי לשעתיים (!) עבור ילדים בני שלוש, פשוט בילוי אולטימטיבי לימי החום והלחות. הילדים קיבלו קלמרי ג'ינס ועיצבו על פי הסגנון של רינת הופר בכפתורים, בדי לבד, חוטי צמר ואבנים צבעוניות, יצרו מגנטים מחומר קליי למקרר ואף יצרו שילובי צבעים לצורך יצירת חיות שונות, קראו מסיפוריה של הופר והשתוללו בג'מבורי. אם לא היתה שעת צהריים מאוחרת, יכלו להישאר שם עוד שעתיים...
בית התפוצות הוא מקום מכובד וחשוב שבהחלט מצדיק בילוי עם הילדים הבוגרים יותר לצד הסברים על "שורשים" של המשפחה בתפוצות ורצוי בליווי סבתא או סבא. אך הפער שבין האופטימיות וההומור של הופר לבין ההנצחה הקודרת והדרמתית המאפיינת את בית התפוצות ובין הגיל הצעיר מאוד אליו פונה הופר בספריה לבין גיל הילדים המסוגלים לעכל את התצוגה של בית התפוצות נותר תמוה וקשה בעיניי כמבקרת בתערוכה.
רעיון לפעילות עם ילדים בהשראת ארון הבגדים של שירה:
הפעילות מיועדת לגילאים: 3+ בהשגחה (בעיקר עם החלקים הקטנים)
מחפשים ומוצאים במגירות נידחות בבית שלנו או של סבתא, שאריות של בדים, כפתורים, תחרות, גרביים בודדים, רוכסנים, אבזמים ועוד. על גבי משטח, חולצה או תיק ישנים מתכננים צורות ודמויות כיד הדמיון ובהשראת הספר.
מדביקים באמצעות דבק "ביג" או "יוהו" נוזלי.
מיועד לגיל: 3-10
מיקום: בית התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, לפרטים ליחצו כאן
מחיר: כניסה למוזיאון כולל פעילויות בימי השבוע: 35 שקלים.
מופע ילדוג'אז 
ילדוג'אז- מופע מוזיקלי חווייתי לכל המשפחה בו מכירים הילדים את עולמה התוסס של מוזיקת הג'אז דרך שירי הילדות הישראלים האהובים שלנו. הקהל מצטרף לחגיגה בריקוד ובשירה.
מוזיקת הג'אז לצערי לא תפסה בארץ את המקום הראוי לה. מעט מאוד נגנים פועלים בסצנת הג'אז בעוד יותר מעט מועדונים. למעט 2 – 3 פסטיבלים מרכזיים בשנה הכוללים בעיקר יבוא מחו"ל, אין למוזיקה המקסימה הזו כמעט במה.
החיבור בין ג'אז לילדים אמור להיות טבעי בעיניי. האלתור והמקצב הסוחף – מהמאפיינים הבולטים של הז'אנר, הם חלק מהאינטואיציות המהוות תהליך גדילה טבעי ותקין אצל ילדים. למרות זאת לא נתקלתי עד היום בהרכב ג'אז הפונה לקהל הצעיר, זאת כשתחומי מוזיקה אחרים דווקא מקבלים במה ראויה בסדרות מוזיקה ואופרה לילדים וכמובן כל מה שמוגדר כמוזיקה פופולרית. לכן, עצם קיומה של יוזמה זו סקרנה אותי ביותר ועוררה בי צפיות גבוהות.
הרכב ג'אז מכובד של סקסופון, פסנתר, באס, תופים, חליל וזמרת-שחקנית, מציג לילדים בשפה פשוטה (בלי להיכנס לשיעור היסטוריה ואנטרופולוגיה ) אך עם זו הולמת ומכובדת את מוזיקת הג'אז: מהו אלתור? מהו מקצב סווינג? מהם הכלים השונים והצלילים והמקצבים שהם מפיקים. הילדים נסחפים בעקבות המוזיקה, שרובה עיבודי ג'אז לשירי ילדות מוכרים כמו פיל פילון ומקהלה עליזה לצד 2-3 סטנדרטים של ג'אז מוכרים כמו הפנתר הוורוד.
ילדים צעירים מאוד ייהנו מהמוזיקה הסוחפת, גדולים קצת יותר יצאו גם עם כמה מושגים חדשים.
מיועד לגיל: 3-6 ולכל המשפחה. לא מתאים לילדים מעל גיל 7.
אורך המופע: 50 דקות
מיקום: בית התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, לפרטים ליחצו כאן
מדי יום רביעי במהלך חודש אוגוסט 2010, בשעה 17.00