מה בפורטל?

העלאת הביטחון העצמי

הורים רבים כבר יודעים שכדאי להעניק מחמאות ולפרגן לילדים כדי להעלות להם את הביטחון העצמי בכל גיל. איך מחמיאים? מתי? כמה? ד"ר שרית סגל, פסיכולוגית קלינית, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה ויישומיה במכללת לוינסקי לחינוך, פורשת בפנינו את התיאוריה המלאה למינון הנכון של השבחים עם עצות פרקטיות. מדריך להעלאת הביטחון העצמי של הילד

מערכת "את זה" 19.09.17

"בשבילי אתה מלך העולם" שר שלמה ארצי, ובעקבותיו מקהלת ההורים, כל אחד למלך הפרטי שלו. האדרת הילד וקילוסו הפכו ללא ספק לאחת מעשר הדיברות של ההורות וההוראה העכשוויים. "כל הכבוד!", אנחנו מריעים לתלמיד כשהוא קורא בפעם הראשונה, וגם השנייה, והרביעית וה-34. "מדהים!", אנחנו חושבים שאנחנו מעודדים את התלמידה כשהיא מגבבת כמה מילים לכדי משפט ספרותי. רוצים ילד בעל ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה? – שבחו אותו שוב ושוב בפניו, זה המסר שהורים ומורים מקבלים. הורים מתעניינים כבר למדו שאין די בשבח כדי להגיע למטרה הנאצלת של ילד בעל ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה.

 

ציון לשבח על התנהגות טובה

הורים רבים כבר יודעים שרצוי לשבח ילד על התנהגותו הטובה, כמו "ציירת יפה", ולא כמסר כללי כמו "איזה ילד מדהים אתה!". כך הילד לומד לקשר בין התנהגות רצויה בתרבות שלנו לבין ציפיותינו, ובדרך כזו אנחנו מחזקים את ההתנהגויות הרצויות, והילד יחזור עליהן שוב ושוב. במכללת לוינסקי להכשרת מורים אנחנו מלמדים את הגננות והמורים לעתיד גם להסביר לילד על מה אנחנו משבחים אותו: אין להסתפק בהערכה כללית, כמו לכתוב "יפה" על דף העבודה, אלא להסביר מה היה יפה באותו דף, למשל: "כתב ידך קריא", או "הציור הזה יכול לקשט יפה את הקיר". באופן כזה הילד יוכל לקשר בין המעשה שלו לבין המחמאה או השבח שקיבל, ובכך יידע מהן ההתנהגויות הרצויות. אך גם הסתייגויות אלה אינן מספקות.

היזהרו משבחים רבים!

הספר האמריקאי "NurtureShock" Merryman, 2009) & Bronson) המתגאה בכותרת המשנה "חשיבה חדשה על ילדים", מעורר מחדש את הוויכוח בדבר מתן שבחים לילדים, ומעורר את התהייה איפה אנחנו, ההורים והמורים, שוגים, ומהו הנזק שנגרם לילדים. בעצם, הוא מערער את העמדות הרווחות כיום בקרב הורים, מורים ואנשי מקצוע בדבר התפיסה של הורות והוראה טובים, ומקומם של החיזוקים בחינוך.

בואו נתבונן בהורה טיפוסי כיום במערב, הורה שנחשב להורה מסור, ששם לו כמטרה עליונה לטפח ילד מוכשר, מאושר ובטוח בדרכו. הורה כזה, בדרך כלל, עוטף את הילד באהבה אין-סופית, בלתי מותנית, מגונן עליו ללא הפסקה, משתדל ככל יכולתו למנוע ממנו תסכול, ומעורב עד שורשי השערות בחייו של הילד. מחברי הספר מזהירים אותנו שמתוך הכוונה הטובה והטהורה נעשית שרשרת ארוכה של טעויות. הם מבהירים שהורים ומורים לא מבינים נכון איך ילדים חושבים ומתפתחים, והרבה ממה שאנחנו מחשיבים להורות והוראה טובים – בעצם שגוי.

אחת הטעויות הגדולות, כפי שהם רואים זאת, היא שהתרבות המערבית מייחסת חשיבות רבה מדי לטיפוח הדימוי העצמי והביטחון העצמי של הילד. כדי להגיע לכך ההורים נוהגים לשבח אותו ללא הרף. הסכנה היא שאנחנו מגדלים דור של "מכורים לשבחים".

מה קורה כשהורים משבחים בלי הבחנה: ציור פשוט הוא "מבריק", ילד שמואיל להכין שיעורי בית הוא "כל כך חכם". התרחצת בזמן והלכת לישון בלי שנאלצנו להתחנן בפניך? – קבל מדבקה. משחקי ספורט וקופסה רבים, ובפרט אלה המכונים "חינוכיים" הם משחקים שיתופיים, כך שאף אחד לא מפסיד בהם. הכוונה נהדרת: יש לתחרותיות מחיר לא קטן, ועל תג המחיר כתוב: מתח, חרדה ומלחמה מתמדת על ערכים ומקומות בחברה. אבל שלילתה לחלוטין מחברת הילדים פועלת כבומרנג: מהילדים נמנעת היכולת לרכוש כישורים חיוניים לחיים האמיתיים והם מתקשים להתמודד עם מכשולים שנקרים בדרכם.

תנו לילדים להיכשל וללמוד מהכישלון!

הורים שמרבים לומר לילד שלהם שהוא "כל כך חכם", למשל, עושים זאת, ללא ספק, מתוך מחשבה שכך הם תומכים בו, מעודדים אותו, ומחזקים את הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלו. אך, בלי להתכוון לכך, הם מציבים לילד ציפיות גבוהות מדי ומעוררים בו פחד מכישלון. התואר "כל כך חכם" הופך לתווית שהילד צריך לשמר כדי לרצות את ההורה ולקבל את אהבתו. זה מאיים, זה מפחיד, והילד מגיע למסקנה בלתי נמנעת: אם אני צריך "לספק את הסחורה" ולהוכיח שאני כל כך חכם, מוטב שאבחר רק ביעדים קלים, שאני יודע בוודאות שאצליח בהם. החרדה מכישלון היא שמניעה אותו, ולא הביטחון העצמי שכל כך רצינו להקנות לו.

אנחנו לא מאמינים בבינוניות. בחברה שלנו, להיות בינוני הוא בבחינת חטא בל יכופר, שלא לדבר חלילה על להיכשל. הפחד מפני כישלון הוא פחד משתק, והרי אין ילד, או בוגר, שלא נכשל. לאה גולדברג ביקשה מאלוהים שילמד אותה את "החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום, לדעת, לייחל, להיכשל". החירות להיכשל, לא להיות תמיד "כל כך חכם", היא אחת החירויות הגדלות שאנחנו יכולים להעניק לילדינו. להיכשל וללמוד מהכישלון, להסתכל עליו, ולא להתעלם ממנו, לקבל אותו ולצמוח בזכותו.

לכן נכון לשבח את המאמץ שעשה הילד – למשל, אומרים לו אחרי מבחן: "אני יודע שהתאמצת מאוד" – זה שבח על משהו שהוא יכול לשלוט בו: מידת המאמץ שלו.

מהו, בעצם, הערך העצמי? זהו האופן שבו האדם מעריך את עצמו: את השקפותיו ואמונותיו לגבי עצמו וכיצד הוא רואה את מקומו בחיים, את יכולותיו, ולא פחות חשוב מזה – את מגבלותיו. הערך העצמי הוא פועל יוצא של יכולותיו להגיע להישגים המוערכים בחברתו. זו יכולה להיות יכולת לימודית, ספורטיבית או מידות טובות. ילד מגבש לעצמו הערכה חיובית אודות עצמו כאשר הישגיו או תכונותיו מוערכים בחברתו והערכה שלילית כאשר הם אינם מוערכים בחברתו. ילד שגדל תוך איסוף ביקורת, חוויות והוכחות לאפסות ערכו, לומד ומשתכנע שהוא פחות מאחרים, וזקוק ליותר ויותר אמצעי שכנוע שאכן הוא שווה יותר מאחרים, או לפחות כמותם. אך מה קורה לילד שמקבל ללא הרף מחמאות ושבחים, שהן בעצם חסרות תוכן וריקות? מה קורה לילד שכל צעד ושעל שלו מלווים במחיאות כפיים ובקריאות התפעלות? הוא חי בחשש מתמיד שמא תתגלה ה"אמת". הוא יהיה עסוק, בדרכים השונות שפיתח, בהוכחות כדי להבטיח לעצמו שהוא באמת שווה ובעל ערך. מקום שלא מבטיח לו תשואות – נתפס כמקום שצריך לברוח ממנו.

מחקרים אמריקאים, על הדור שגדל כשהוא מוצף בשבחים, שקיבל מחמאות גם ללא מאמץ, מגלה שקשה לצעירים אלה להתמיד במקום עבודה: כשהמעסיק מפסיק להחמיא ומתחיל לדרוש – הם נוטשים ומחפשים מעסיק שימחא כפיים.

הערכה עצמית והישגים טובים  

ומכאן לתהייה הגדולה יותר: האם יש הוכחות לכך שדימוי עצמי גבוה משפר הישגים בלימודים או מצמצם בעיות התנהגות? נשמע כאילו התשובה ברורה מאליה, וצר לי לאכזב. עד לאחרונה, האדרנו את חשיבות ההערכה העצמית, ואפילו פיתחנו תוכניות חינוכיות שמטרתן הגדלת ההערכה העצמית של הילדים. מחקרים אשר בוצעו לאחרונה מצביעים על כך שלהגדלת ההערכה עצמית של תלמידים אין השפעה חיובית על ציוניהם. מחקר אחד אפילו הראה שהגדלת הערכה עצמית יכולה למעשה לגרום לירידה בציונים. יותר מכך, נגרמת פגיעה בעבודת הצוות של ילדים אלה, העסוקים בשימור הדימוי שלהם, גם על חשבון אחרים.

ומה באשר לאלימות? הנחנו שבריונים נהגו באלימות כלפי אחרים כיוון שהם סבלו מהערכה עצמית נמוכה. זו היתה הנחה שנראתה כל כך ברורה, שלכאורה לא היה צורך לחקור אותה. להפתעתנו, מחקרים חדשים מצביעים על כך שבריונים נוהגים באופן שבו הם נוהגים, כי הם סובלים מהערכה עצמית "גבוהה" בלתי מושגת ובלתי ממומשת.

חיזוק הביטחון העצמי – מדריך שימושי לפי גילאים

יש להיות רגיש, קשוב, להתבונן במעשיו של הילד, ולעודד או להחמיא, כשמגיע. לא על כל דבר. יש לזכור שאנחנו רוצים להעלות את ערכו של הילד בעיני עצמו, תוך בקרת המציאות. לעידוד יש כוח: הוא לא מתעלם מכישלונות, לא פותר בעיות ולא מסלק צרות. הוא כן עוזר להתמודד עם החיים, עם הקשיים של החיים, עם היכולות של הילד.

גילאי 0-2

שנת החיים הראשונה, כשלתינוק עדין אין יכולת להתמודד עם העולם הגדול והמפחד, תפקיד ההורים הוא להוכיח שהעולם הוא אכן מקום בטוח. כשמתחילות אותן תחושות לא ברורות של אי נעימות, שהתינוק עדיין אינו יודע את מקורן – תפקיד הדמויות המטפלות הוא להרגיע, לספק את הצרכים ולתת את התחושה שניתן להסתדר בעולם. בשלב זה, לתינוק עדין לא ברור איפה הוא נגמר ואיפה אימא מתחילה, בחוויה שלו אימא , או כל דמות מטפלת, והוא הם אותו דבר. אמא היא ההמשך שלו, ולכן הביטחון נבנה כשהדמות המטפלת, שנתפסת כחלק מהעצמי שלו שומרת עליו.

בהמשך, כשמתחילה חוויה של היפרדות מהאמא, לפעוט חשובה מאוד הידיעה שיש הורה ששומר עליו. הורה רגוע ושומר, שנותן מה שהפעוט צריך משדר לילד שהוא טוב והעולם סביבו טוב. בזכות הביטחון בדמות המטפלת הפעוט מפתח אמון גם בעצמו וגם בעולם סביבו. כשהעולם מחייך, הפעוט מתחזק ומוכן להסתכן להכיר ולבחון אותו.

באופן טבעי, לפעמים ההורה לא מייד מבין, לפעמים מפספס, ובזכות אותם תסכולים קטנים, מתחזק הביטחון העצמי. כשהילד מתחיל ללכת, בשנה השנייה, ולאחר מכן לדבר, ובכלל, לעשות דברים רבים בעצמו, הסביבה צריכה להתפעל ולשדר את ההרגשה ש"אתה הפלא הכי נפלא ביקום!" כדי לעזור לבנות ביטחון חזק. כדי שהפעוט יתחיל לדעת שיש לו כוחות, גם אם מוגבלים, לסמוך על עצמו.

גילאי 2-6

מאבקי העצמאות והדווקא של גיל שלוש, הם דרך לחזק את הביטחון העצמי שלו. למשל, כשהילד מתעקש בתקיפות, רוקע וצועק 'לא' – הוא מתרגל את הרצון והיכולת שלו. המראה שמשקפים ההורים תעזור לו לגבש ביטחון עצמי. צריך לאפשר לו להיאבק, לפעמים לנצח, ובכך ילמד את גבולות הכוח והיכולת שלו. כמובן שהוא חייב להכיר שלכוח שלו יש גם גבולות, הוא לא כל יכול, ובוודאי אינו חזק יותר מההורים. אם הוא ירגיש שהוא חזק יותר מההורים, הוא ייבהל, שהרי מי ישמור עליו כשיזדקק? לכן חשוב שההורים יישארו רגועים ובטוחים בעצמם במקרים אלו, כדי שיוכלו להרגיע אותו ולספק הגנה באותם רגעים שהוא כל כך זקוק להם. למשל, באותם רגעים של צרחות בסופרמרקט, כשהילד צורח שהוא רוצה ממתק נוסף, ההורה חייב לתת לילד הרגשה טובה, שעם כל הצרחות עדיין הכי אוהבים אותו בעולם, אבל ישנן מגבלות מציאות, וישנן מגבלות לכוח.

בגיל הגן, כשהילד מתחילה לבדוק כמה הוא 'שווה', הוא שם לב שילדים אחרים מצליחים לפעמים יותר ממנו, והוא תלוי במבוגרים כדי לדעת מה המשמעות של ההצלחות והכישלונות. חשוב לא להפריז בביקורת על כישלונות, למרות שהיא מגיעה מהרצון לשפר, ובמקביל לא להפריז בשבחים.

היזהרו מביקורת – צריך לזכור שהביקורת מחלישה, מלמדת את הילד שהוא רע, מאכזב ולא מספיק מצליח. צריך להעיר , צריך לבקר, ורצוי גם לשבח, אבל בגישה עניינית, ולא כל הזמן. למשל, כשהילד מרביץ לאחיו הקטן, חלילה מלומר: " כמה פעמים אמרנו לך לא להרביץ? אתה ילד רע! למה אתה לא יכול להבליג כמו כל ילד נורמלי?!". זהו משפט כוללני הרסני לביטחון העצמי.

עדיף לומר בשקט: "אסור להרביץ, אפילו אם אתה כועס. בואי ספר לנו מה קרה ובוא נראה איך אפשר להרגיע את אחיך שכואב לו…".

להחמיא במידה – אל תאמרו "איזה ילד מקסים אתה!" על כל התנהגות שכבר מצופה מילד בגילו, כמו ילד שמתלבש בעצמו. חשוב לציין זאת, חשוב להראות לו שאנחנו מעריכים את יכולותיו, וחשוב להדגיש אילו יכולות אנחנו מדגישים. לא פחות חשוב להראות לו שראינו, גם אם לא הגבנו מיידית, ולא פחות חשוב להבהיר לו שיש ציפיות ממנו, כמו להתלבש לבד, והן לא הופכות אותו לפלא ולקסם.

גילאי 6-13

בגיל בית הספר הילד מרגיש שהוא עומד למבחן. עליו לעמוד בציפיות של ההורים, המורים ובציפיותיו הוא, ולכן זהו שלב קריטי בגיבושו של הביטחון העצמי.

הביטחון העצמי נבנה, מתרחב ובו בעת נמדד בהמון תחומים בו זמנית: בבית, בבית ספר ובלימודים, בתחביבים ועם החברים. הילד מגלה שיש דברים בהם הוא מצליח יותר וכאלה בהם הוא מצליח פחות. חשוב שההורים ישקפו את היכולות, עם בקרת המציאות: חשוב לשמור על הילד מקשיים גדולים מדי בחיים, כמו למשל עזרה עם מורה, שהוא לא יכול להתמודד איתה לבד.

חשוב לעזור לילד להתארגן בעצמו, למשל: בארגון לוח זמנים כזה שיאפשר חוויות של הצלחה, בארגון חפציו ועוד. הכי חשוב, לתמוך בו ולתת לו להרגיש שהוא טוב, אפילו טוב מאוד, ואיננו מושלם. זה בסדר להיות טוב ולא מושלם. חשוב שהורה ישמיע, וגם ייתן דוגמה, לאמירות כמו: "אני וגם אתה לא מושלמים, אבל אנחנו בסדר", "דברים לא מסתדרים כמו שרצית, אבל תראה שאתה מסתדר"; "נכון, המורה כועסת עליך, זה לא נעים, אבל זה לא ממוטט אותך"; ולהראות שיש לילד כוח להתמודד גם כשקשה.

ד"ר שרית סגל, פסיכולוגית קלינית, ראש המרכז לפסיכולוגיה וליישומיה במכללת לוינסקי לחינוך. לפרטים: .03-5322563

  • פיתוח כישורים

  • ילדים לומדים לרכוב על אופניים

  • מערכת "את זה"24.09.17

  • ביום הכיפורים הכבישים ריקים, וזו הזדמנות נפלאה לתרגל את יכולת הרכיבה על האופניים. כיצד מלמדים את הילד לרכוב על אופניים? איך מתמודדים עם ילד ש"לא רוצה לרכוב" או שכבר הגיע לגיל 10 ומתבייש שיראו אותו לומד? מריאן מונטיליה, מורה מנוסה לרכיבה על אופניים מעניקה טיפים. צריך אופניים, קסדה וחיוך
  • פיתוח אישי

  • עצמאי בשטח

  • עידית מאיר08.09.17

  • להורים תפקיד מכריע בהקניית עצמאות עבור ילדיהם, תכונה בעלת יתרונות רבים לכל החיים. לכבוד יום העצמאות, מסבירה עידית מאיר, מנחת קבוצות הורים וזוגות, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, את התהליך ההדרגתי הטבעי שעובר התינוק מיום היוולדו שבו יש לו תלות מוחלטת בהוריו, ועד השלב שבו הוא עצמאי לחלוטין בליווי עצות מעשיות לכל גיל

תגובות הקוראים


ללא תגובות

בניית אתרים - בניית אתרים