מה בפורטל?

לבד על המרבד

לבד על המרבד יצא לאור כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, אבל עדיין מככב בראש רשימת ספרי הילדים האהובים על גלי שנהר, הן בשנים בהן עבדה כגננת והן כאמא לשניים. מדוע "לבד על המרבד" כל כך אהוב על הילדים ומה הופך אותו לספר כל כך מוצלח?

גלי שנהר 10.07.13

תעודת זהות

  • מיועד לגיל:כל הגילאים

  • הוצאה:הקיבוץ המאוחד

  • תיאור:חתול אחד נחמד, ישב על המרבד. בא כלב וישב על המרבד...לאט לאט באות עוד חיות וממלאות את המרבד, עד שהחתול הנחמד הופך לחתול זועם, ומגרש אותם ב"פססססט!" מפחיד וחוזר לשבת לבדו.

האמת, זאת היתה אהבה ממבט ראשון. זה היה מזמן. ועוד לא ממש ידעתי למה, רק הייתי אסירת תודה על זה שלמרות אורכו התמציתי, הצליח לרתק את הקטנטנים בפעוטון שבו עבדתי לקצת יותר זמן מהרגיל.

הם הקשיבו בעיניים פעורות, התבוננו בעניין בציורים, השמיעו בשמחה את הקולות של החיות יחד איתי וצהלו בחדווה רבה כשהגיעה גולת הכותרת: "פססססט!" וכל פעם שנגמר נאלצתי להתחיל מהתחלה, עד שכבר בעצמי מלמלתי בייאוש: "פססססט"...

מאז זרמו מים רבים, הרבה שעות גננות עם הרבה ילדים בהרבה גילאים ועוד הרבה תובנות על חינוך וילדות וספרים וגם על העולם והחיים בכלל.

ואני רק אוהבת יותר. כי כמה שהוא קטן, ככה הוא גדול וכמה שהוא פשוט, ככה הוא מורכב וכמה שהוא מטופש וילדותי, ככה הוא חכם ועמוק.

אז מה יש בו?

קודם כל הציורים, שכמו הטקסט, הם בו זמנית פשוטים וברורים, אבל גם שונים וחד פעמיים עד כדי אמנות ממש. הציורים מיטיבים לספר את הסיפור עד שכמעט שאין צורך בטקסט ובאופן מופלא, גם פותחים פתח לפרשנויות שונות.

אחר כך הטקסט, שהוא פשוט וברור ומדוייק, ממש כמו שיר, שכל מילה בו חושבה בקפידה ואין אחת שהיא לא במקום, או שהיה אפשר להחליפה באחרת.

אבל בעיקר בעיקר אני אוהבת את זה שהספר הקטנטן הזה עובד בכמה רמות לפעמים גם בו זמנית והוא פתוח לכל כך הרבה אפשרויות ופרשנויות.

הקטנטנים, (אני הקראתי אותו לילדים שלי עוד לפני שהיו בני שנה...) נהנים מהמפגש עם החיות, מהאורך ומהחזרתיות של הטקסט, שמאפשרת להם לצפות אותו מראש, ואפילו לספר לבד, וכמובן מה"פסססט!" האלמותי.

הגדולים טיפה יותר (שנתיים – שלוש) יכולים לעקוב גם אחרי ההשתנות במצב רוחו של החתול ככל שמתרבים האורחים על המרבד ולאחר הגירוש.

והגדולים "ממש" (מגיל 3 והלאה, לדעתי הנושאים שאפשר לעלות בעקבותהספר רלוונטיים גם לילדי בית הספר) יכולים לפתח דרכו שיחות עמוקות יותר ופחות על התנהגות בתוך חברה, על גבולות של מרחב ופרטיות ועל גבולות של מותר ואסור. מה שיפה בו, שהוא גם לא קובע עמדה בנושא ובעצם, כל האפשרויות נכונות.

ניהלתי כמה וכמה שיחות עם קבוצות של ילדים בעקבות הספר הזה ולא היתה פעם שלא הצליחו להפתיע אותי במשהו שלא ציפיתי לו:כמו ילדה בת 5 שאמרה שגם החיות היו לא בסדר, אבל גם החתול לא ואם כולם כל הזמן יתנהגו לא יפה אחד לשני אז אולי בכלל אי אפשר יהיה להפסיק את זה אף פעם, או ילד בן 7, שאמר לי בשיחה פרטית, שאולי החתול לא רצה שהחיות ישבו לידו כי הוא פחד שהם יציקו לו ובגלל זה הוא רצה לגרש אותם.

כמי שהנושא של פרטיות ומרחב אישי בתוך עולם חברתי מעסיק אותה די הרבה, אני יכולה להודות שאני בעצמי נעזרתי לפעמים בספר הזה כדי להסביר לעצמי ואפילו למבוגרים אחרים כמה דברים, והוא עדיין מככב ברשימת 5 הספרים שאני הכי אוהבת להביא במתנה לילדים, וגם בין אלה שאני הכי אוהבת להקריא.

מיועד לגיל: שנה עד 5 (ועד בכלל...)

כתיבה ואיורים: בריאן וילדסמית

הוצאה: הקיבוץ המאוחד

תיאור: חתול אחד נחמד, ישב על המרבד. בא כלב וישב על המרבד... לאט לאט באות עוד חיות וממלאות את המרבד, עד שהחתול הנחמד הופך לחתול זועם, ומגרש אותם ב"פססססט!" מפחיד וחוזר לשבת לבדו.

מיומנויות ונושאי לימוד: חיות, מרחב אישי, פרטיות, פיתוח מיומנויות חברתיות

  • כל הגילאים

  • תפריט לכל ארוחה

  • יעל צמח-גרינשפון25.10.19

  • למה כדאי להכין תפריט לכל ארוחה מיוחדת ולכל אירוח? לעיצוב השולחן, לתיאום ציפיות, למזכרת מרגשת ובעיקר לניהול מיד"ע! התיעוד יעזור לכם לגוון לפעם הבאה או לחזור על מאכלים מוצלחים שהאורחים אהבו! להתייעל עם יעל בשימור ותיעוד המידע, בחיסכון ובהקניית הערך של צרכנות נבונה לדור הבא

תגובות הקוראים


ללא תגובות

בניית אתרים - בניית אתרים