זמירה צמח היא קוסמת. לפחות כך חושבים שלושת ילדיה ושמונת נכדיה. היא מסוגלת להפוך גלילי נייר טואלט למריונטה נהדרת, לתפור תחפושות מסמרטוטים, לבנות תיאטרון בובות כולל הבמה, התפאורה והשחקנים על פי רצון הילד ולמצוא לכל גרוטאה את הייעוד שלה. סבתא זמירה מאמינה שאין כל צורך לקנות משחקים יקרים עם שלל אורות, קולות ואפקטים ובהחלט אפשר ליצור את הצעצועים שלנו במו ידינו. במהלך השנים תוכננו ויצאו תחת ידיה יצירות אמנות רבות וכן אביזרים שימושיים רבים שהוצגו בתערוכות ברחבי הארץ. גם קוראי העיתון "להיות משפחה" נהנו במשך 5 שנים משלל יצירות ססגוניות שעיטרו את דפי העיתון במדור "משפחה יוצרת".

זמירה, שעובדת כבר שנים רבות בתחום הריפוי בעיסוק באמצעות עבודת יד עם אוכלוסיות של ילדים חריגים וקשישים, זכתה לאחרונה להפתעה שהותירה אותה פעורת פה ונרגשת מאד. ממש מאחורי גבה אספה בתה, יעל צמח-גרינשפון, 176 מיצירותיה המקוריות לספר יצירתי ומרשים, במיוחד לכבוד יום הולדתה ה-60 של אמה. הספר זכה, איך לא, לשם "משפחה יוצרת". לפניכם, סיפורה המרתק של הסבתא, שלא מפסיקה ליצור ולאלתר.

להמציא יש מאין

"עליתי לארץ מעיראק בשנות ה-50", מספרת זמירה. "הייתי בת בכורה למשפחה בת תשעה ילדים וכמו רבים אחרים באותה התקופה סבלנו ממחסור ונאלצנו לאלתר פתרונות לכל מיני בעיות בהן נתקלנו בחיי היומיום. התכונה הזאת של לאלתר דברים, להמציא יש מאין, היא ככל הנראה תכונה שנשארה טבועה בי מתקופת ילדותי".

"כשנולדו ילדיי הבנתי עד כמה חשוב שילד ימצא לעצמו עניין בדברים אותם הוא יוצר בעצמו", היא מוסיפה. "ולכן, כמעט ולא קנינו משחקים וכל ילד יצר את המשחקים שלו על פי רצונותיו, צרכיו ונטיותיו. בכל פעם שמישהו רצה משהו אותו לא יכולנו לרכוש מכל מיני סיבות, אלתרנו בבית משהו דומה, שיענה על אותם הצרכים, בעזרת האביזרים שעמדו לרשותנו".

"גדלתי בבית מיוחד מאוד", מספרת בהערצה בתה יעל צמח-גרינשפון. "אמי לא קנתה לנו צעצועים ומשחקים, מדבקות ואביזרי יצירה, אבל היא תמיד דאגה להקיף אותנו בשפע של בובות מיוחדות ותמיד היינו עסוקים במגוון רחב של פעילויות יצירה ובאביזרים למשחק. התשוקה להמציא וכישרון האומנות הטבעי של אמי באו לידי ביטוי בשעות הרבות שהשקיעה בזמן האיכות של כולנו. אף אחד מאיתנו לא חש שמשהו חסר. הרגשנו שיש לנו הכל. היו לנו שפע של בובות וחיות שנתפרו משאריות הבגדים הישנים שלנו, ולכל אחת היתה מלתחה שלמה, גם היא תוצרת בית ורהיטים מיניאטוריים שאנחנו בנינו. למדנו צורות, צבעים, אותיות ומספרים באמצעות כרטיסי קרטון צבעוניים, שיחקנו במשחקי לוטו שיצרנו בעצמנו, בגרסאות שונות של דומינו שהכנו ובמשחקים לימודיים שהמציאה אמי במהלך השנים. ביתנו התפאר בכל אותן עבודות בגאווה גדולה ושימש תמיד חגיגה של יצירה ויצירתיות.

"גם ילדיי, הגדלים בעידן המחשבים והסוני פלייסטיישן, אוהבים לנסוע לסבתא המיוחדת ביותר בעולם. בחדר הילדים בביתה יש מעמד ענק מעץ המשמש כתיאטרון בובות שהוא חלומו של כל ילד, ועליו מונחות עשרות בובות ברבאבא, בובות יד ובובות אצבע צבעוניות מקסימות, מעשה ידיה להתפאר. במגירות אפשר למצוא שפע של פריטים שלא מוצאים בשום מקום אחר. זהו כרטיס הכניסה האולטימטיבי לעולם הדמיון. זוהי ההוכחה שלא צריך צעצועים יקרי ערך, שופעי אפקטים אלקטרוניים כדי לפתח את הכישרון ואת היכולת היצירתית".

זיכרונות ילדות

"עד היום אני אוהבת ליצור בעצמי עבודות יד או לעשות זאת בשיתוף עם ילדיי, נהנית לקשט אלבומי תמונות, או לחשוב איזו מתנה תתאים במיוחד לאדם מסוים", אומרת יעל. "אני יודעת שהכל התחיל באמי וטמון אי שם בילדות שלי. זה משהו שאין שני לו, וכדאי לאמץ בחום את המנהג ליצור, להפיק ולחוות עם הילדים. היום אני גם יודעת להעריך כל קישוט וכל פריט מיוחד שהכנתי בצוותא ובכיף גדול עם אמי. היום אני מבינה לעומק שהחברות הכנה והמרגשת הקיימת בינינו נטוותה בשעות הארוכות שבהן המצאנו, גזרנו, הדבקנו ושמחנו יחד למראה התוצאה הסופית. לעולם לא אשכח את ימי התיכון שלי או יותר נכון את הלילות, שבהם ישבנו בצוותא לסרוג, לתפור ולהדביק אפודות, תיקים וארנקים. אני נפעמת, בכל פעם מחדש, כשאני נזכרת ברגעים המאושרים של חדוות היצירה הפשוטה שאמי הנפלאה העניקה לי. כששואלים אותי איזה אישיות השפיעה על חיי ואת מי אני הכי מעריצה, אני תמיד אומרת שאותה אישיות היא אמי. אישה עם המון חוכמת חיים שידעה תמיד לעשות יש מאין.

אנשים עשירים שיש להם הכל יכולים לפנק את ילדיהם במשחקים הכי מדהימים ומושקעים, אבל החוכמה האמיתית מבחינתי, היא ליצור דברים נפלאים גם כשאין לך אמצעים וזה הדבר הנהדר באמת".

לאלתר בכיף

"העובדה שאת מצליחה לאלתר, ליצור ואז לראות את התוצאה המוגמרת נותנת המון סיפוק וכייף. אני זוכרת שאני והילדים שלי בילינו שעות רבות של הנאה ביחד בחשיבה ויצירה", נזכרת זמירה בנוסטלגיה. "על התחפושות של פורים למשל התחלנו לחשוב זמן רב לפני שהחג הגיע. כל אחד מהילדים אמר למה הוא רוצה להתחפש השנה ובהמשך התחלנו לתכנן איך התחפושת תראה ובאילו חומרים כדאי להכין אותה. היתה זו תקופה מופלאה עבור כולנו והילדים מאד נהנו להמציא, להתעסק עם החומרים ולבסוף לראות את התוצאה המוגמרת ולדעת שהם עצמם שותפים ליצירתה. שלא לדבר על הכיף של להופיע לבית הספר בתחפושת מקורית ומושקעת".

"המוטו של אבי, יחזקאל צמח ז"ל, השתלב היטב באווירת היצירה ששררה בין כותלי הבית וחיזק בנו את היכולת לתת ולהעניק", מוסיפה יעל. "מדי חודש-חודשיים הוא היה יוזם פרויקט מיון בכל חדרי הבית: כל מה שהיה טוב לשימוש הוענק למשפחות נזקקות, ודברים אחרים פונו לארון היצירה למחזור. אותה מסורת חוזרת כיום עם ילדיי, מתוך הבנה של חשיבות היצירה והמיחזור וכן של התרומה לזולת. מדי פעם אנחנו מסדרים את הארונות, כולל את ארונות המשחקים ומחדשים את המלאי באמצעות בניית משחקים מעשה ידינו ופרי המצאתנו כפי שלמדנו מסבתא זמירה. חלקים וחפצים שהתקלקלו זוכים בביתנו ליחס מיוחד, משום שאפשר למחזר אותם ולהפיק מהם תועלת מרבית, ומעבר לכך - הם יכולים למלא אחר צהריים פורה של יצירה משותפת וחוויה למבוגרים ולילדים".

"גם עם הנכדים שלי אני נוהגת באותה הדרך", מחייכת גם זמירה. "לשמחתי הרבה בכל פעם שנשבר משהו או שצריך לתקן הם מביאים אליי את כל החפצים השבורים וביחד אנחנו חושבים מה ניתן לעשות איתם. זה נהדר מבחינתי".

להתאים את היצירה לאדם

"גם כשכתבתי את המדור בעיתון אלתרתי כל פעם מחדש לפי הצורך", מסבירה זמירה. "אם הייתי צריכה לכתוב משהו לעונת הקיץ הייתי מציעה משחק שקשור למים או לגינה וכך הלאה. שפני הניסיונות באותה התקופה היו כמובן הנכדים שלי, שזכו לקבל ולנסות כל מיני יצירות חדשות. באחת הפעמים אפילו כינסתי את כל האחיינים וארגנתי להם סדנת יצירה מיוחדת, ומכיוון שהייתי צריכה להכין דברים מראש למדור כולם נרתמו למלאכה והתוצאות היו נהדרות. אפשר בהחלט להגיד שהדבר תרם לגיבוש המשפחתי שלנו. מבחינתי, אני יכולה רק לשבת עם הילדים, להסתכל איך הם משחקים ומיד צצים לי בראש רעיונות חדשים.

"עם כל ילד אני משתדלת לדבר על דברים אחרים אותם הוא אוהב במיוחד ומתעניין בהם. אצל אחד זה כדורגל, אצל השני ספרים... מבחינתי זוהי הדרך להגיע אל הבן אדם, לגעת בו וליצור עימו קשר. את התובנה הזאת למדתי גם במהלך שנות עבודתי עם קשישים ומוגבלים. אי אפשר לכפות על אדם אחר את רצונותייך וכדי להגיע אליו ולעניין אותו בדבר כלשהו, צריך למצוא את מה שמעניין את האדם שמולך, ואז הדרך לליבו כבר קצרה וקלה הרבה יותר.

אני מאמינה באמונה שלמה כי בכל בן אדם חבוי פוטנציאל כלשהו גם אם הוא קשיש או מוגבל. לכל בן אדם יש משהו שהוא מסוגל לעשות טוב ואף ליהנות ממנו. צריך רק לדעת לחפש את אותו כישרון ולמצות אותו".

בגובה העיניים

"לאמא שלי היו תובנות ברורות לגבי גידול ילדים, מין אינטואיציה אימהית שתמיד עבדה", מספרת יעל. "את מה שהפסיכולוגים כיום מלמדים היא כבר יישמה לפני שנים רבות. אלינו הילדים היא תמיד פנתה בגובה העיניים והתייחסה אלינו כאל בני אדם שווים. התייחסות זאת יצרה אצלנו תחושת ביטחון ועוצמה. גם את הנכדים היא תמיד יודעת לשאול את השאלות הנכונות ולהגיע ללב הבעיה. בנוסף, היא תמיד עודדה אצלנו את יכולת הבחירה ואת תהליך קבלת ההחלטות. נושא נוסף שהיה תמיד חשוב מאד לאמי היה נושא המשפחה, והיא תמיד נתנה לנו להבין שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר. זהו גם המסר אותו אני משתדלת להעביר לילדיי כיום".

ספר נולד

"כשחשבנו על מתנה ליום ההולדת ה-60 של אמא שלי, חלחל בי לאט לאט הרעיון כי הפקת ספר ובו שלל יצירותיה יכול להיות מתנה נהדרת עבורה, מעין הגשמת חלום", מספרת יעל.

וכך, במהלך יותר משנה וחצי קיבצנו וליקטנו את מחסן הרעיונות של סבתא זמירה הכולל את כל היצירות הנפלאות מעשה ידיה מכל המדורים שהתפרסמו בירחון "להיות משפחה". חשבנו, כתבנו, ערכנו, התלבטנו, צילמנו, הוספנו רעיונות, בדקנו ואישרנו ובעיקר חייכנו. חיברנו יחד את כל חלקי הפאזל ליצירה אחת שלמה - הספר.

אחד הנתונים שהקלו על עבודתי היתה המודעות לחשיבות הסדר והארגון של אמי העובדה שאמי תמיד האמינה שסדר וארגון הם הא"ב של ההצלחה, ומכיוון שהיא כך כך מסודרת מצאתי אצלה בבית קלסר ובו מקוטלגים כל המדורים מהעיתון והדבר הקל מאד על עבודתי. במהלך השנה קמתי במצב רוח טוב ובתחושה שאני רוצה כבר להגיע אל המשרד ולהסתער על יצירת הספר. התרגשתי לגעת מחדש בכל היצירות שאמי הכינה, ונהנתי בכל השלבים: הצילומים, העריכה, העיצוב, ההגהות והתוספות המקצועיות.

כל אנשי הצוות השותפים לעשייה עשו עבודה נהדרת, וכמובן שבזכות מגוון החומרים של אמי היה לי בסיס נהדר לעבודה. וכמו בתבשיל טעים - אם אתה מכניס חומרים איכותיים - התוצאה יוצאת ערבה לחיך, וזה בהחלט מה שיצא לבסוף. במהלך עבודתי על הספר עזרו לי אנשים רבים וחברים טובים שלא פעם ניגשו אליי ואמרו לי שיש לי אמא מקסימה. התרגשתי מאוד לשמוע את זה וחשתי שרבים זכו להכיר אותה דרך היצירות הפשוטות והמקוריות שלה. דרך מעשי ידיה ניתן להכיר את התכונות הבולטות שלה: אישה טובה, מקורית, יצירתית ומשקיענית בטירוף.

"עם זאת, העבודה על הספר לא היתה קלה", היא מבקשת להדגיש. "וכמעט עד הסוף היו כל מיני תקלות בלתי צפויות. שבועיים לפני אירוע יום ההולדת של אמי, כשאלפי עותקים מהספר כבר הודפסו, גילינו לפתע שאחד העמודים בספר לא מונח במקומו, ואז היה צריך להתחיל הכל מהתחלה. אולם, למרות המתח והלחץ, התוצאה בהחלט שווה את ההשקעה. כשהחזקתי לראשונה את הספר ביד הרגשתי כאילו אני מחזיקה תינוק חדש".

סיבה למסיבה

לכבוד הוצאת הספר ויום ההולדת ה-60 של זמירה ערכו לה ילדיה אירוע חגיגי במיוחד, בו הגישו לה את ההפתעה הגדולה מכל - ספר היצירות שלה.

"המסיבה שהכינו לי היתה ההפתעה המרגשת ביותר בחיי", נזכרת זמירה בחיוך רחב. "וכשהחזקתי את הספר ביד פשוט חשתי צמרמורת בכל הגוף.

קשה לתאר את ההרגשה הזאת. הספר ובו כל היצירות שלי הוא משהו שתמיד חלמתי עליו, אבל אף פעם לא ציפיתי שבאמת יתגשם. אני יכולה רק להגיד שאני מאד שמחה שהחלום הפרטי שלי התגשם. זוהי תחושה פשוט נהדרת. ענת זנזורי עיצבה עוגה מדהימה לכבוד השקת הספר".

"וגם התגובות על הספר היו נהדרות ועדיין ממשיכות להגיע", היא מוסיפה בצניעות. "אני לא טיפוס שמספר ומשוויץ, אבל חברים, מכרים וכל מי שראה את הספר בחנויות מתקשר ונותן מחמאות. הרבה גם אומרים לי – איך עשית כזה דבר ולא סיפרת לאף אחד... התגובות בהחלט נהדרות וזה מחמם את הלב".

ומה בספר?

בספר לא תמצאו הוראות הכנה לצעצועים צבעוניים מלאי טריקים ואפקטים או למשחקים שופעי גימיקים ועמוסים בפרטים. ממש לא!

זמירה צמח מאמינה בכל ליבה שכל אלה אינם מותירים מקום לפיתוח הדמיון ולא משאירים דרור ליצירתיות. לכן, אחת המטרות של הספר הזה היא להעניק לילדים את התנאים לחשוב בעצמם, ליצור על פי ראות עיניהם ולהרגיש שגם הם יכולים. כי הרי אין שווה לזמן איכות עם הילדים שבו אוספים את כל מה שלא צריכים בבית ויוצרים מהם יצירה לא מתוכננת שתפתיע כל אחד.

הרעיונות בספר מעניקים לילדים השראה לשעות פעילות יצירתיות רבות ומעודדת אותם לחשוב בעצמם, להעז, להתנסות וליצור מכל הדברים שיש בבית הפתעות מרגשות. הספר הוא הוכחה לכך, שלא חייבים לקנות חומרים ליצירה, ואין צורך לבזבז סכומי עתק בקניית צעצועים ומשחקים ממוסחרים. אפשר בהחלט ליצור יש מאין: גליל נייר טואלט הופך למעמד למפיות, חרוזים שמצטרפים לבובות מיניאטוריות לקישוט הבית, קופסאות ישנות ובלות משתדרגות בזכות גלויות ישנות ומקבלות תפקיד בכיר במחלקת אחסון דברי הערך, קופסאות גפרורים ריקות מתחפשות לדומינו צבעים ייחודי ועוד.

מעבר לדמיון ולכישרון, הספר נותן להורים ולילדים הזדמנות נהדרת ליהנות מתחושת הביחד המשפחתית.

עם הפנים לעתיד

"הבייבי שלי בשנים האחרונות הוא פיתוח אביזרי ספורט שעשויים מחומר אלסטי מיוחד", מספרת זמירה בהתלהבות. "הרעיון עלה לי כשהתבקשתי ליצור אביזר כלשהו איתו יוכלו הילדים לשחק בגינה בעונת הקיץ. בתחילה פיתחתי את תמנון החוטים, שהוא אביזר ספורט צבעוני המורכב מטבעת שאליה מחוברות רצועות גמישות. לתמנון מגוון אפשרויות לפעילות חברתית לשיעור התעמלות, יום הולדת וסתם למשחק חוויתי בגינה. לתמנון נוספו גם הגמישון,

נחש לפעילות ספורטיבית, צמות מתיחה ועוד אביזרים צבעוניים וגמישים נוספים. ומשם אני מרגישה שהשמיים הם הגבול וכל הזמן צצים לי רעיונות חדשים לפיתוח המוצר. כיום החלום והאתגר שלי הוא לראות כמה שיותר ילדים משחקים במשחקים, אותם אני יצרתי".

"אצלנו במשפחה יש טקס מיוחד", מסכמת יעל. "בערב ראש השנה כל אחד מבני המשפחה כותב פתק ובו הוא רושם מה הוא היה הרוצה להגשים בשנה הבאה. בשנה שאחריה אנחנו פותחים את הפתק ובודקים האם הצלחנו להגשים את החלום. בראש השנה שיגיע ממש בקרוב אני אפתח את הפתק שלי ואדע שהגשמתי את החלום שלי - עשיתי את אמי מאושרת, ואין הרגשה טובה מזו".

מחסן הרעיונות של סבתא זמירה