כשהייתי בת שש נולדו אחיותיי התאומות. עד אז הייתי בת יחידה ומאושרת להוריי. אמי מעידה בשמי שמעולם לא ביקשתי אח או אחות. היה לי טוב לבד, רק אני ועצמי עם שלל בובותיי סביבי. ואז ביום בהיר אחד נוספו עוד שתיים קטנות וצרחניות לתמונה. הרבה אני לא זוכרת מאותם ימים, יהיו מי שיגידו שלא בכדי, אבל היום, רגע לפני הולדת בני השני, כשבכורתי בת השנתיים וחמישה חודשים מתחילה להתרגל לרעיון של הצטרפות עוד טוען לכתר למשפחה, אני מוצאת את עצמי מתעסקת ארוכות באיך, מתי, כמה ולמה. ויש לי כמה וכמה דברים להגיד בנושא.

ההתייחסות לתהליך

התרחבות המשפחה היא מאורע משמח במיוחד וכך ראוי להתייחס אליו. כהורים קשה לנו להתנתק מהתחושות של "מה אנחנו עושים לילדה שלנו", "היא כל כך קשורה אליי ורגילה לזמן האיכות שלה איתי, ועכשיו איאלץ אותה להתחלק עם עוד אחד".,אין כאן שאלה, זה אכן קשה לבכורים, בכל גיל. אלה הם רק ייסורי המצפון שלנו כהורים שמשנים צורה ואופן. כשהפער בין הילדים קטן, אנחנו מבכים על הזמן המועט יחסית שבו נהנה בכורנו מהזכות להיות בן יחיד כשכל תשומת הלב מוקדשת לו ולו בלבד, וכשהפער בין הילדים גדול אנחנו מבכים על משך הזמן הרב שהבכור היה לבד ועל ההרגל שייאלץ להיפרד ממנו פתאום. כך או כך, השגרה כפי שהכרנו אותה קודם לכן מתהפכת על פיה, ולנו כהורים נתונה הזכות להתוות את יחס ילדנו הבכור לשינוי המתרגש על כולנו. התייחסות אמיתית שלנו אל התהליך כאל מאורע משמח וטבעי וניקוי כל רגשות האשם וייסורי המצפון, ישתקפו בתחושות שנעביר אל בכורנו, וגם אז זה לא יהיה פשוט בהכרח.

מתי נכון לספר – חתך גילאים

לילדים בגילאים שונים יכולות הבנה שונות ולכן כדאי להתאים את ההסבר לגיל הילד וליכולותיו כפי שאתם מכירים אותו. זה נכון גם לגבי המועד וגם לגבי תוכן הדברים ורמת הפירוט שלהם.

תינוקות- גילאי שנה עד שנתיים- התפתחות השפה והיכולת הקוגנטיבית של תינוקות בגילאים אלה בראשית דרכה, וככזו אינה מפותחת דיה כדי להכיל עומס רגשי או שכלי מהסוג שטמון בבשורה על הצטרפותו של אח חדש למשפחה.בגילאים אלה מומלץ שלא לעשות עניין מהשינוי העתיד לבוא, ורצוי להמתין עם החדשה המרעישה ממש לשלבים האחרונים של החודש התשיעי.

פעוטות - גילאי שנתיים שלוש- בטווח גילאים זה התינוקות שלנו כבר אינם תינוקות עוד, אלא ילדים קטנים וחכמים. הם מרגישים הכל וגם אם אינם יודעים לבטא במילים מה בדיוק הם מרגישים, ניכר כי ההריון, כבר משלביו הראשונים, עובר גם עליהם. אך אין זה אומר שהם פנויים למעמסה הרגשית שטמונה בבשורה עצמה כבר מהשלבים המוקדמים, ומומלץ לספר להם רק בחודשיים האחרונים של ההריון, כשהבטן כבר ממש בלתי ניתנת להתעלמות. העובדה שאין להם תחושה ואומדן לזמן שחולף תקשה עליהם ועלינו המתנה ארוכה בת מספר חודשים.

במקרה האישי שלי, בתי הבכורה התעקשה חודשים ארוכים שהיא קטנה קטנה. היא פתאום רצתה שארים אותה על הידיים הרבה, ואפילו שיר ה"נומי נומי" האישי שלנו, שכלל משפטים כמו "את אהובה כל כך גדולה" נאלץ לעבור שכתוב מחדש ל"את אהובה קטנה קטנה".

למרבה הפלא, הדעתנית הקטנה התעלמה מגדילתה המרשימה של הבטן שלי, ורק כשהייתי בסוף חודש שביעי, באה אליי עם הכיווץ המתוק הזה בין הגבות המעיד על מחשבה מאומצת, ובישרה לי: "אמא, יש לך בטן גדולה גדולה, יש לך תינוק בתוך הבטן והוא יהיה אח שלי!". אני בכלל התכוונתי לספר לה רק כמה שבועות מאוחר יותר. היה לי ברור שההמתנה עד עתה הייתה משתלמת. כשהיא כבר הגיעה לבשר לי את הבשורה המרעישה, המחשבה שלה הייתה כל כך מגובשת ומאורגנת שהיא ידעה בדיוק לתאר לי מה הולך לקרות ומה זה אומר לגביה. כל שנותר לי היה לאשר את האינפורמציה.

ילדים מגילאי שלוש ומעלה- אלה הם ילדים של ממש וניתן לשתף אותם כבר משלבים מוקדמים יותר. מובן שכוונתי אינה מהרגע בו מופיע הפס המיוחל על מקלון הבדיקה, אלא יותר מהשלב שבו הבטן מתחילה לבלוט והשינויים באמא ניכרים לכל עין (כמעט). גם כאן כדאי להמתין לשלב בו ההריון כבר מבוסס דיו (אחרי שבוע 20) ופחות נשקפת לו סכנה. התמודדות של ילד עם אובדן של הריון עשויה להיות קשה מאוד. בגילאים אלה ניתן ורצוי לשתף את הילדים בהכנות המוקדמות לבואו של האח החדש, אם כי לא להפוך אותם לשותפים יתר על המידה. אפשר להראות להם תמונות שלהם כתינוקות, ואפילו להכין ביחד מתנה פרי יצירתנו לאח העתיד לבוא.

בן או בת? השפעת מין היילוד

כשנכנסתי להריון השני שלי לא ידעתי מה אני רוצה יותר, עוד בת נסיכה לפי המודל המושלם שיש לי כבר בבית או בן שישבור את מה שמוכר וידוע ויפיח רוח חדשה בבית. יותר ויותר מצאתי את עצמי חושבת מה אני רוצה שיהיה מין העוברון מנקודת מבטה של ליאור, ואז נפלה החלטה - ברור שבן, כך היא תישאר הנסיכה האולטימטיבית, בובותיה ייוותרו שלה, כמו גם כל הבגדים הורודים, השמלות והסיכות, והוא יזכה לממלכה חדשה לחלוטין שמבוססת על גווני הכחול-אפור למיניהם עם שלל רכבות, מטוסים חרבות ומכוניות. וכשכך אכן קרה והתבשרנו כי בן עתיד להיוולד לנו, התוכנית הושלמה בהצלחה.

ככל שחשבתי על זה יותר במהלך ההריון כשהבן המיוחל שובר לי בשיטתיות את מרבית איברי הפנימיים, הבנתי שהכל, או לכל הפחות הרוב, קורה רק בראש שלנו. זה מקבל משנה תוקף בעיקר כשהבכורים שלנו צעירים יחסית ונוכח העובדה שהתינוקות העתידים להיוולד יהיו תינוקות חסרי אונים וחסרי זהות מינית מובהקת לפחות בחצי השנה הראשונה לחייהם.

ובכל זאת, בהכנה הכוללת מין הילוד יתפוס משקל משתנה בהתאם לגילו של הבכור:

עד גיל שלוש: הבכורים שלנו עדיין גורים קטנים בפני עצמם ויקשה עליהם לראות למרחוק. כשמבשרים על בוא התינוק, כדאי להתמקד בעובדה שתינוק חדש עתיד להצטרף למשפחה, על כל המשתמע מכך, תוך ציון מינו (תינוקת או תינוק) אך בכך להסתפק. היות שלבכורים הקטנטנים שלנו אין אומדן לזמן שעובר, עדיף להתמקד איתם בכאן ועכשיו- וכאן ועכשיו עליהם להתמודד עם תינוק בכיין, קטן וחסר אונים שגוזל הרבה מאוד תשומת לב בעיקר מאמא. לעובדה אם הוא בן או בת אין כל השפעה ומשמעות עדיין.

מגיל שלוש ואילך: הבכורים כבר ילדים יותר מאשר פעוטות וניתן להסביר להם מעט יותר. לעיתים, וזה תלוי בגילו של הבכור, בבגרותו ובתבנית האישיותית שלו (כאמור אני בגיל 6 לא ביקשתי אף לא פעם אחים קטנים), האח הבכור ממש מבקש אח או אחות. במקרים כאלה עשויה להיות למין היילוד משמעות מכרעת ובעיקר מקום בו בת ביקשה אחות קטנה וקיבלה אח ולהיפך. במקרים מסוג זה עצתי היא להתייחס אל מין התינוק כאל עובדה בשטח ומייד כשמבשרים את בשורת האח הקטן לחבר את מינו לתיאור. הדגש יהיה לא להתנצל, גם אם הבכור אינו מסתיר את אכזבתו. ממילא ייקח הרבה זמן עד שהאח החדש יוכל להיכנס תחת הקטגוריה של חבר לאח הבכור ועד אז יזרמו כל כך הרבה מים בנהר. ישנם אחים בכורים שמתאהבים באחים הקטנים שלהם מן הרגע הראשון וישנם שלא, ישנן אחיות עם פער גילאים מאוד קטן ועל אף שההנחה הבסיסית היתה שיהפכו לחברות הכי טובות במבחן המציאות מוכיח את ההיפך והן אינן מוצאות שפה משותפת זו עם זו. קיימות עוד דוגמאות מורכבות רבות, ולכן חשוב לזכור, ילדים זו שמחה, לכולם, ומן המקום הזה, כל תוספת למשפחה היא ברכה.

איך נספר על האח החדש?

מלבד השאלה מתי לספר, מתעוררת השאלה איך מספרים, חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני מסייע בהענקת כללי אצבע שיכולים לסייע ברגע האמת:

עבור ילדים בכל גיל אין צורךלהרבות בפרטים הטכניים הקשורים בהולדתו של התינוק החדש. הצורה הפשטנית שלפיה התינוק גדל בבטן של אמא, וכשיהיה גדול מספיק ומוכן לצאת החוצה, אמא תלך לבית היולדות ותביא אותו הביתה, היא תשובה מספקת. כשהילד יוזם שאלות, חשוב מאוד להשיב לכל שאלותיו בכנות מירבית, אך תוך הקפדה לענות בדיוק על מה ששאל.

תינוקות בני שנה עד שנתיים- רצוי שלא להעמיס על התינוק אינפורמציה שאין לו יכולת להכיל, ולהשאיר את הבשורה ברמה הפשטנית ביותר שמייצרת מחד הכנה בסיסית לעתיד לבוא, אך מאידך לא מנדבת מידע מיותר. סביר שלא ירבו בקושיות וגם לא יבינו בעצמם שלאמא יש תינוק בבטן, דבר שנצפה מילדים גדולים יותר. על הבשורה לבוא כשבוע- שבועיים לפני הלידה המשוערת ועליה להיות פשטנית במיוחד. אמירה כדוגמת "לאמא יש תינוק בבטן ועוד מעט יוולד לך אח" הוא תיאור מספק למדי.

פעוטות- גילאי שנתיים עד שלוש- רצוי לבשר לפעוטות את הבשורה בלי ליצוק דרמטיות מיותרת לתוכה, אפשר לעשות זאת תוך כדי משחק משותף או דרך הקראת סיפורים בנושא. המלצתי האישית היא להקריא סיפור נבחר אחד המדבר על התרחבות המשפחה, כדוגמת "ספר הפילפילים", כמה שבועות לפני הבשורה עצמה. כך נאפשר לילד הפנמה והכרה של דברים שאחר כך ישתלבו במציאות שלו. כדי להפוך את האמירה למשהו מוחשי יותר, אפשר לעשות זאת דרך הצבעה על תינוקות שרואים ברחוב או על אחים קטנים של חברים מהגן ואף פיתוח שיחה קצרה בנושא.

חשוב להקפיד על תיאור קצר וקולע. סביר כי לפעוטות שלנו יהיו יותר שאלות שיתעוררו עם הזמן ככל שיפנימו את הידיעה. בגיל זה לא מומלץ להפליג בתיאורים ובתשובות נרחבות. העיקרון הוא פשוט- להשיב בדיוק על מה שהילד שואל, מבלי לנדב אינפורמציה נוספת מיותרת. קרוב למועד הלידה אפשר ליזום יותר ויותר שיחות על הנושא, אך בל נשכח כי אלו אנשים ממש קטנים והיכולת האמיתית שלהם להפנים מוגבלת. חשוב לחזור על תכנים פשוטים: תינוק בבטן, יצא החוצה, יהיה לך אח קטן .

בני שלוש ומעלה - ניתן ממש לנהל דיאלוג על העתיד להתרחש עם ילדים בגילאים אלו. אבל חשוב לזכור שגם לנו עצמנו כל עניין ההריון והלידה אינו הופך מוחשי עד שהתינוק יוצא החוצה ועל אחת כמה וכמה אצל ילדינו. אין נוסחת פלא ביחס למינון השיחות ותוכנן והן משתנות בהתאם לנכונות הילד לשוחח על הנושא, רצונם של ההורים לנהל דיאלוג עשיר בנושא ומוכנותו הנפשית של הילד.

כאשר מספרים לילד כי עתיד להיוולד לו אח חדש יש לתת את הדעת על עניין ה"אחריות". אמירות מסוג "חשבנו שתרצה אח קטן/חבר חדש" מעבירות את נטל האחריות להחלטה להביא עוד ילד אל הילד הגדול וזהו נטל כבד מדי עבורו. ישנם מקרים של ילדים בוגרים יותר (גילאי ארבע ומעלה) שאכן מבקשים מההורים אח או אחות קטנה ואז  יכולה להיות לאמירה פחות משקל עודף, אך כאשר מדובר בפעוטות ובילדים קטנים יותר, רצוי לומר משפטים כמו "אנחנו מאוד אוהבים ילדים ורצינו (אנחנו כהורים!!) ילד נוסף".

תיאום ציפיות

חשוב עד מאוד לערוך תיאום ציפיות מלא עבור האחים הגדולים ביחס לעובדה שמגיע אח חדש. יקח הרבה מאוד זמן עד שהאחים הגדולים יזכו לחבר חדש. חשוב להדגיש בפניהם כי הרבה לפני שהתינוק החדש ישחק איתם, הוא יבכה הרבה (כי אינו יודע לדבר וזו דרכו להתבטא), לא ידע ללכת או לזוז בכוחות עצמו, יישן הרבה, ויהיה זקוק לאמא ואבא כדי לבצע פעולות פשוטות כמו לאכול ולהחליף חיתול, וזה עשוי להיות קשה לכולם.

רצוי במקביל לדבר על היכולת של האח הגדול לעזור, ללטף ולהרגיע, להרים את התינוק ביחד עם אמא ועוד. ככל שנכין טוב יותר את ילדנו לאותה אמת פשוטה בצורה מאוזנת, וכזו שלא הופכת את האח הקטן רק למקור של אושר גדול, כך יקטנו התסכולים בהמשך. זה כמובן לא אומר שהתסכוליםיעלמו לחלוטין, אבל תסכול הנובע מציפיות מוגזמות והתנפצותן, קשה הרבה יותר מהתסכול הטמון בקנאה הטבעית של אח גדול לאחיו הקטן.

לא לשקר לילדים

כלל חשוב בעיניי בחינוך ילדים הוא לא לזלזל באינטיליגנציה שלהם, ובטח ובטח שלא לשקר להם. כשילד שואל "אמא, יש לך תינוק בבטן?", התשובה המיידית צריכה להיות אחת- "כן!", גם אם זה לא ממש תואם את התוכניות. ככל שמדובר בילד בגילאים קטנים יותר (עד גיל 3-4) על התשובה להסתכם ב"כן" מחויך מבלי להיכנס לתיאורים ותחקורים על "איך אתה יודע?", "מי סיפר לך?", או "איך אתה מרגיש עם זה?".. כפי שידע הילד החכם שלנו לשאול, או יותר נכון לבשר לנו שהוא יודע שיש לנו תינוק בבטן, הוא יכול להוסיף שאלות וקושיות. בחירתו להסתפק בשאלה פשטנית זו משקף את הבנתו הפשטנית באותה העת. כעת כשהמילים נאמרו והבשורה כבר בחוץ, ניתן לתת לזמן לעשות את שלו ולבנות את התבססות המידע ואת ההכנה לקראת בצורה מסודרת ומבוקרת.

כדרך חיים אני לא מאמינה בלדבר מעל ראשם של הילדים. ומהכלל אל הפרט- גם לא בכל הקשור באח החדש. אל לנו לסמוך על כך שאינפורמציה, גם אם היא לא מכוונת לילד עצמו, באמת תעבור מעל לראשו מבלי שתעבור דרכו. הכל מתועד ונרשם במוח הספוגי והקטן הזה, הצמא למידע מכל סוג. לכן עדכנו את סביבתכם אם הילד יודע או לא יודע על ההריון, והימנעו במידת האפשר משיחה בנושא כשהילד בסביבתכם.

הכנה מוקדמת לשינויים הצפויים

השינויים הטמונים בהצטרפות של אח חדש, יהיה הבכור מוכן ובשל ככל שיהיה, הם רבים עד מאוד. לכן כדאי לחשוב מראש על השינויים אותם ניתן להקדים ולבצעם זמן ניכר לפני בואו של האח החדש, על מנת לנתק אותם ממנו. לדוגמא, אם מדובר בפעוט שישן במיטת תינוק שעתידה להפוך למיטתו של האח החדש, רצוי לעשות את המעבר למיטה חדשה כמה חודשים  לפני הלידה, ובכלל לקשר אותה להתבגרותו הטבעית של הילד. כדאי לנהוג באופן דומה בעניין כניסה לצהרון או הסתגלות לחלוק זמן בילוי רב יותר עם סבא וסבתא או עם בייביסיטר שתידרש בהמשך.

מניסיוני האישי,, גם שינויים בחדר הילדים, שאמנם נועדו על מנת להשמיש אותו בהמשך לילד נוסף, רצוי לעשות עוד קודם לכן, וכך לתת לבכור את התחושה שזכה בשדרוגים הקשורים אליו ואליו בלבד.

עצות וטיפים להכנת האחים הגדולים

רעיונות שיכולים להקל על העומס הנפשי של האחים הגדולים:

* משחקי טיפול בבובות – תנו לאח הגדול בובת תינוק והנחו אותו איך לטפל בו. מדי פעם אימרו משפטים מכוונים כמו: "אתה יודעת לטפל נהדר בתינוק, נטפל יחד בתינוק שלנו".

• שיתוף בהכנות לקראת בואו של האח החדש – על מנת להעניק לאח הגדול תחושה של שותף בעשייה המשפחתית, דברו על צבע המוצץ שתקנו, על מיקום המיטה שלו, הכל בהתאם לגילו ולהבנתו.
• מתנה לתינוק – אפשר להכין יצירות לכבוד התינוק בהתאם לגילו וליכולותיו, לדוגמא ספר שחור-לבן-אדום.

"ספר הפילפילים", כתבה ואיירה: אלונה פרנקל, הוצאת מודן.

"האח הקטן של פספס", כתבה ואיירה לוסי קזינס, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

"אח חדש לגמרי", כתב דויד גרוסמן, איירה אורה אייל, הוצאת עם עובד.

"אחותו הקטנה של פינוקי", כתב אריק היל, הוצאת שוקן.

"לאורן נולד אח והוא לא שמח", כתבה רינה בן שחר, איירה איריס שביט, הוצאת מודן.

"האחות החדשה של תותי", גרסה עברית- דתיה בן דור, הוצאת ענבל.

"ברלה ברלה אח גדול", כתבה פנינה קז, איירה אורה אייל, הוצאת כתר.

"ברוך הבא, אח נחמד", כתבה סמדר שיר, איירה ליאת בנימיני אריאל, הוצאת דביר.

"אוף איזה אח מרגיז", כתבו חיה בהרב ותמר אדר, צייר יפתח אלון, הוצאת יסוד.

"עוד מעט יהיה לי אח או אחות", חיה בהרב ותמר אדר, צייר יפתח אלון, הוצאת יסוד.

"תינוק צא כבר", כתבה רות פלס, צייר גיל לי אלון קוריאל, הוצאת ספריית פועלים.

"תינוק נולד", כתב יורם טהרלב וחיים רון ראובני, הוצאת צמרת.

"יסמין רוצה להיות תינוקת", כתבה חוה גרשוני, איירה תרצה גלי, הוצאת עם עובד.

"ללירון נולדה אחות", כתבה שרה זלוף, איירה חוה מעוז, הוצאת ספר לכל/ זימזון.

"אח שלי חבר", כתבה חיה פ. בן איון, איירה אלישבע געש, הוצאת ידיעות אחרונות.