במהלך תרגיל באחת מקבוצות ההורים שהנחיתי, סיפר אב אחד כי הוא מאוד מתוסכל מכך שבנו בן השנתיים וחצי לא רוצה לשתף פעולה בחוג תנועה. אחרי שהתחברתי לקושי ולתסכול של האב, ניסיתי להבין ממנו מה מניע אותו לקחת את בנו בן השנתיים וחצי לחוג וכיצד הנושא הופך להיות מקור לתסכול ולחילוקי דעות עם בנו. האם זה בכלל שווה?

האם לרשום את הילד לחוג?

במהלך מפגשי ההורים אני מגלה תשובות מגוונות לשאלה מדוע אנו שולחים ילדים לחוגים.

מפגש חברתי להורים - אמהות, בעיקר לילדים ראשונים, יוצאות לחוגים עם הילדים הקטנים, בגלל הצורך שלהן לפגוש אמהות נוספות, לצאת מהבית ולהתאוורר מהטיפול המסיבי בילד.

התפתחות והעשרה - לעיתים אנו שולחים ילדים לחוגים מתוך הרצון להעשיר את הילד, להציע לו מגוון רחב של גירויים חדשים וחשיפה לעולם כדי שיוכל להתפתח ברמה גופנית, אינטלקטואלית, מוזיקלית ויצירתית.

הישגיות - לפעמים הסיבה לרצון לרשום את הילד לחוג, בייחוד חוגי העשרה ולימוד, קשורה לתחושת לחץ, תחרותיות, שאפתנות ואמונה : שהחיים הם סולם שחשוב להתחיל לטפס בו כמה שיותר מוקדם, כדי שהילד יהיה מוצלח, חכם וישיג בסוף עבודה טובה כסף וסטטוס.

השפעת הסביבה - אנו ההורים נלחצים ומושפעים מהסביבה. פעם דיברתי עם חברה ולאחר שסיפרה לי על כמות ומגוון החוגים של ילדיה, לרגע חשתי שאני  "אמא מזניחה" (עד שהתעשתתי.)

יש הורים ששולחים את ילדיהם לחוגים כי קשה להם להתמודד איתם, או כי הם לא יודעים מה לעשות איתם יחד בבית אחר הצהריים, והחוג מאפשר בריחה מההתמודדות הזאת.

לפעמים שולחים ילד לחוג כדי לחזק אותו פיזית או חברתית (כי כל הבנות בכיתה באותו חוג), או כדי שלא ישב בבית שעות מול הטלוויזיה.

יש כאלה שפשוט רוצים לתת לילד את מה שהם לא קיבלו כשהיו קטנים.

לפני שאתם רושמים את הילדים לחוגים, נסו לברר עם עצמכם - מה מניע אתכם? זה יותר צורך שלו או צורך שלכם? ייתכן שתגלו שאחת או יותר מבין הסיבות משקפת יותר את עמדתכם, ומשפיעה על כמות החוגים של ילדכם (פעם בשבוע? בפעמים בשבוע? ואולי שניים ביום?)

מה עושים אם הילד מסרב?

שאלה שמטרידה הורים רבים בנושא החוגים היא מה עושים כשהילד לא רוצה להצטרף לחוג. האם ללחוץ עליו? האם לוותר?

לדעתי לא כדי להכריח ילד ללכת לחוג באופן כללי, בעיקר לא ילדים צעירים בגילאי הגן (1-5). במקרים רבים ילדים שנמצאים עד השעה 16:00 במסגרות החינוכיות רוצים לחזור הביתה ולא להמשיך להיות חלק מקבוצה גדולה של ילדים, אלא לנוח. הם רוצים שקט, להיות באינטימיות עם אמא, לשחק עם השכנים, לצפות בטלוויזיה להשתחרר ממסגרת ומכללים.

כדי להעסיק את הילדים אחר הצהרים לא צריך לחשוב בגדול על אטרקציות כמו יציאה לקניון, חדרי ג'מבורי, משחקיות ומקומות אטרקטיביים בהכרח. אפשר פשוט להיות יחד, להקריא סיפור, להכין הפתעות טעימות, למשל לאפות עוגיות ביחד, להוריד מזרן מהמיטה ולעשות תרגילי התעמלות, לצאת לספריה העירונית, או סתם לצאת לגן שעשועים, להיות מדענים ליום אחד ולבדוק עם זכוכית מגדלת אילו חיות יש בגינה, לאסוף סוגי עלים או פרחים וכמובן – להכין יצירות. כל הדברים האלו מספקים לילד גירויים פיזיים, חברתיים, אינטלקטואליים מחזקים את הקשר עם ההורה בלי מסגרת מחייבת.

לא כדאי להכריח גם ילדים גדולים יותר בגילאי 6-13. אני מאמינה שלילד יש מוטיבציה טבעית להתפתח ורצון להתנסות בדברים שלא נלמדים בבית הספר. זו הסיבה לכך שבדרך כלל הילדים רוצים ללכת לחוגים בעצמם, אבל גם אם לא – תנו להם את הזמן והקשיבו לאינטואיציה הטבעית שלהם.

אם הילד לא מעוניין אפילו לנסות חוגים, שווה בלי לחץ ובעדינות לנסות לברר למה ולהתייחס בהתאם.

באופן אישי אני לא ממליצה לשדל ולהכריח ילד להשתתף בחוג שאינו רוצה.

איך בוחרים חוג לילד? מדריך על פי גילאים

ההורים מוצפים מידע רב על חוגים, ותלוי מה מניע את ההורה לשלוח ילד לחוג.

גילאי 0-2 - לילדים קטנים בני 0-2 ההורים יחליטו לאיזה חוג הילד ילך. בדרך כלל החוג יהיה בשיתוף ההורים ויעסוק בתנועה, מוזיקה כמו ג'מבורי, בייבי יוגה וכו'. המינון יהיה בן פעם בשבוע ותלוי בעיקר בצורך של האם בחברה.

גילאי 3-6 - לילדים בני 3-6 כדאי לצמצם את רשימת החוגים ולהציע להם לבחור בין שניים-שלושה חוגים שנראים לכם מתאימים לילדכם ולתחומי העניין שלהם שמתקיימים פעם בשבוע.

גילאי 6-13 – מומלץ לשבת עם ילדים בגילאי בית הספר עם חוברת החוגים ולסמן מה מעניין אותם, לבדוק מה הצרכים שלהם מבחינת הרצון ולפעמים מבחינת צרכים פיזיים (חיזוק מוטוריקה גסה, לילדים היפראקטיביים יש צורך בחוגים שמוציאים הרבה אנרגיה, מחזקים שליטה עצמית...) תדירות החוגים יכולה להיות גם יותר מפעם בשבוע.

תיאום ציפיות והסברים מדויקים

לפעמים הילד מתלבט בעצמו ואינו יודע האם הוא רוצה להשתתף בחוג זה או אחר או לא. אם הילד מגלה נכונות ללכת לחוג, אפשר לגשת לשני שיעורי ניסיון ולבדוק האם החוג מתאים לו על כל המשתמע מכך (תכנים, חברים, אורך החוג, רמת קושי, ועוד).

הביאו בחשבון שייתכן שהילד מאוד מתלהב מחוג מסוים ורוצה להירשם אליו, אבל הוא לא ממש מבין את המשמעות בפועל הן מבחינת המחויבות שלו לחוג, הן מבחינת שירותי ההסעות שלנו ההורים, והן מבחינת המחיר שהוא ישלם ברמה חברתית ולפעמים לימודית. בכל גיל, התפקיד שלנו כהורים להציג בפני הילדים את המשמעות של ההרשמה לחוג מכל הבחינות. לדוגמא: "אתה תצטרך להגיע פעמיים בשבוע, באותו היום לא תוכל לפגוש חברים וללכת לצופים", או: "באותו יום אני צריכה להסיע לחוגים את האחים שלך, ולכן אתעכב ותחכה לי כמה דקות...".

התחייבות קבועה - במסגרת הגדרת המחויבות חשוב להסביר לילד שאם הוא בוחר ללכת לחוג, הוא צריך להתחייב להגיע בכל שבוע לחוג, ולא פעם כן ופעם לא, לפי איך שמתחשק לו באותו היום.

עלות כלכלית - חשוב להסביר לילד שהחוג כרוך בתשלום ואף לפרט כמה עולה בהתאם לגילו. לילדים בגילאי 9-13  (וכמובן מעל גיל 13) קל יותר להבין את משמעות של 120 שקלים לחודש. לילדים צעירים 2-8 נוסיף "זה הרבה כסף" (הם יכולים להבין משמעות של הרבה ומעט).

לפעמים צריך לקנות אביזרים או תלבושת שגם אותם לא כדאי למהר לקנות לפני שנעשתה שיחה עם הילד. עם ילדים בני 9 ומעלה שיש להם דמי כיס או כספי מתנות מסבא וסבתא אפשר לומר שאם הוא יפסיק את החוג במהלך השנה, הוא יצטרך להחזיר מכספים אלו את עלות האביזרים (אם חשוב לכם להעביר מסר שקשור לאחריות עם כסף).

חוג אינו חובה, אלא זכות!

מוכר לכם המצב שאחרי חודש-חודשיים הילד לא רוצה להמשיך ללכת לחוג? מה עושים? מתחננים? מאיימים? מענישים? נאבקים מי ישכנע את מי? צועקים? סוחבים בכוח? מפסיקים?

התשובות שאני מקבלת מהורים על שאלות אלו מגוונות: "חשוב לנו שהילד ילמד אחריות, שילמד שאם מתחילים משהו צריך לסיים". "השקעתי כסף בבגד הריקוד/בחליפת קרב מגע, ולכן יש לסיים את החוג עד סוף השנה".

אני שואלת אותם שוב, ושואלת גם אתכם: האם רק דרך החוג הילד ילמד להיות אחראי או שהוא יכול לפתח את המיומנות הזאת בגן, בבית ספר, בבית? האם על מזבח האמונה שאם מתחילים חייבים לסיים הוא צריך להמשיך בחוג שלא מעניין אותו יותר? שהמדריך לא נעים לו? שהוא לא מוצא את עצמו שם מבחינה חברתי?

האם המסר שאתם רוצים להעביר הוא: "תעשה מה שאתה לא אוהב כי התחלת", "אל תהיה קשוב לעצמך .... "

האם בגלל האמונות האלו אנו מוכנים לקלקל את היחסים ולהיכנס עם הילד למאבקים מריבות וכעסים פעמיים בשבוע?

לא להכריח ילד ללכת לחוג לא נובע בעיניו ממקום של פחד מעימות עם הילד, או מכך שאני לא מציבה לו אתגרים או ממקום של חולשה הורית, אלא מתוך אמונה שחוג זה לא חובה זאת זכות, יש לילד מספיק חובות שהוא צריך לעמוד בהן ודרכן הוא יכול ללמוד אחריות, מחויבות, התמדה והשקעה.

חישבו על כל מה שקשור בחוגים מתוך אמונה שחשוב שנלמד את הילד מה עיקר ומה טפל, איפה חייבים ואיפה אפשר להרפות. אם ניכנס למאבקי כוח בכל מקום בהורות, יש סיכוי גדול שנפסיד את שיתוף הפעולה במקומות שבאמת חשובים לנו. אני מעדיפה להרפות בנושא חוגים ולא להרפות בנושא של צחצוח שיניים.

זמן איכות עם הילדים

אתמול בן זוגי עבד בגינה וחתך בטעות את חוט החשמל של מכונת הכיסוח. הוא קרא לבני והראה לו איך הוא מסדר את התקלה עם חוטי החשמל. כשהתבוננתי בהם הבנתי שלא חייבים לשלוח ילד לחוג "אלקטרוניקה לצעירים" אפשר ללמד אותם את זה גם בבית. כשאנחנו שולחים את ילדינו לחוגים, זה לא תחליף לתפקיד שלנו כהורים, אלא תוספת.

אולי הילדים שלנו מבינים יותר מאיתנו במחשבים, כי הם בחוג של ממציאים צעירים, אבל חוכמת חיים אפשר ללמוד מהורים ולא בחוגים.

מסקנות שחשוב לדעת בענייני חוגים

• חשוב שנברר עם עצמנו מדוע חשוב לנו לשלוח את ילדינו לחוגים.
• חשוב שנבין שאנחנו יודעים הכי טוב מה מתאים לילדינו מבחינת סוג החוגים ומינונם (ולא אף יועץ חיצוני).
• חשוב שנברר מה תהיה התועלת ומה יהיו המחירים שהם ואנחנו נשלם אם נכריח ילד ללכת לחוג ואם אנחנו מוכנים לשלם אותם.

אורית סליקטר היא עובדת סוציאלית, מנחה ויועצת לזוגות והורים - מוסמכת מטעם מכון אדלר והמרכז לפיזיקה משפחתית.  

http://www.orit-seliktar.com

 054-7739909