מאז שאני זוכרת את עצמי, אתה לצידי. זכיתי לקבל אותך במתנה כאח קטן בגיל שנה וחצי. ההורים סיפרו שלא הצלחתי להגות "עודד", אלא רק "עידי". מאז אתה עודי בע'.

כמה חוויות עברנו יחד מעצם היותנו אחים להורים משקיענים ומדהימים, שעבדו כל החיים וטרחו כדי להטמיע בנו ערכים לחיים וכדי לדאוג שלנו יהיה טוב! גדלנו על ערכים של כיבוד הורים, עזרה לזולת, השקעה והתמדה ללא פשרות, משפחתיות ואמונה אמיתית שהכל לטובה ותמיד תמיד צריך לשמוח, במיוחד בערב שבת.

עם לכתך נלקח חלק ענק ממני – מהעוגן והמשענת שיש למי לפנות, מחוויות הילדות המאושרת שלנו, בבית ובחוץ: במשחקי מחבואים, תופסת צבעים, חמש אבנים וגולות עם חברי השכונות השונות שבהן גרנו בבאר שבע.

היית ילד שובב ואמיץ, רכבת על אופניים בירידה תלולה בלי ידיים! אהבת לשחק באש – הבערת קופסת גפרורים שלמה ואמא הוכתה בתדהמה. 

אני הייתי ילדה פחדנית, ואתה הגנת עליי. שמרת עליי בדרך הארוכה לבית הספר, רדפת אחרי קלביו – הילד שהפחיד אותי עם לטאות מתות. כשאמא ואבא יצאו לסרט – חשתי ביטחון כי היית איתי בסלון. 

תיבלת את הילדות שלנו בצחוקים והחדרת שמחת חיים: עבדת על האישה שפגשנו במעלה ההר בבוקר, נהגת להטעות אותה בשעה לא נכונה. מצד אחד שרת לי בקולי קולות סרנדות, ומצד שני צחקת עליי שאני כל הזמן מכינה שיעורים וקוראת ספרים. כאשר ביקשת שאמכור לך את הבכורה לא ידעתי אם אתה צוחק. כשסירבתי – הצעת להכין לי סיר פתיתים חם וטעים. כמה פעמים רבנו בצהריים על שמיעת התקליט של עפרה חזה, כמה פעמים משכת לי בצמות. 

אהבת מאוד לאכול, אבל לא הכל. אמא תמיד הקפידה שתהיה ארוחה חמה וטעימה והמציאה מאכלים מהדברים שאהבת: קציצות, ממולאים, קובות במרק ובייחוד עוקאת – קובות שטוחות שזה עתה יצאו מטוגנות; סמבוסק גבינה וסמבוסק חומוס, בקלאווה שאמא אפתה עם בוטנים. 

היתה לנו תורנות מי יקבל את ה"נשיקה" – הקצה של החלה בברכת "המוציא" של ערב שבת ושל שבת בבוקר. אהבת לחתוך את הקצה של הלחם, לרוקן אותו מהחלק הפנימי ולהכניס לתוך החלק הקשה מלא צ'יפס. 

כל השנה חיכינו לחגוג יום הולדת, כי אז לקחו אותנו לאכול צ'יפס ונקניקיות במסעדת השק"ם בבאר שבע. 

מהתחלה בלטה אצלך החמלה – אהבת לקנות חלב במכולת של כדורי ולשים בקערה לחתול. יכולת לשבת שעות רבות וללטף את בובי ואת בוקי, כלבי הצ'יוואווה השחורים. 

תמיד היה לך לב רחב מזהב. אהבת לעזור לאורך כל החיים: לא חסרים סיפורים: מסחיבת סלים כבדים למבוגרים, דרך תרומות בסכומים גדולים ועד אספקת ספרי לימוד לנזקקים. 

כמה אהבנו לנסוע למשפחה של אמא (משפחת משה) בירושלים לשבתות ולחופשות. שנינו מכרנו ממתקים בקיוסק של סבא נחום ז"ל ותרגלנו חישובים של כפל וחיבור בעל פה מול הלקוחות. לימים חישבת בעל פה את הסכומים של ספרי הלימוד המודפסים שמכרת לבתי הספר.

איזו הנאה צרופה חווינו בבית של הדודות כרמלה ואתי. השיא היה בסופרמרקט. כיוון שההורים הרשו לנו בכל ביקור בסופרמרקט רק דבר אחד, עם כרמלה העמסת עגלה גדולה בחטיפים וממתקים – לא היה גבול לשמחתך.

כמה חיכית לשחק כדורגל עם שלושת הדודים: יגאל, יוסי ושאול בימי שישי בצהריים כשנסענו לירושלים. כשחזרתם סבתא שמחה פינקה בשאשא – פופקורן חם! כמה התווכחנו איזה משחק שווה יותר – אתה כדורגל ואני כדורסל. 

כמה אהבנו את הביחד עם הדודים ובני הדודים מהמשפחה של אבא בבאר שבע (משפחת צמח): 

חינגה על האש במרפסת של סבתא יאזי שהזמינה את השבט הענק, ליל הושענא רבא וליל שבועות – שני לילות שבהם הרשו לנו להישאר בסוכה ערים כל הלילה, הנסיעה באוטו הגדול של דוד זכאי ללינה באוהלים על שפת הכינרת מדי שנה. הטיול במוצאי שבת עם דוד דוד ובנותיו אירית וליאורה לגלידה באר שבע.

רק לך היתה זכות ללכת עם אבא לרבי אלעזר. כשאני התלוננתי שלי אסור, הוא לקח אותי לבקר את דוד צמח ז"ל, כי רק לו היו אנציקלופדיות או לדודה מנירה או לדוד סאלים לפגוש את בני הדודים שגרו במרחק הליכה.

כשגדלנו – בלי שתיאמנו, בחרנו בתחום החינוך: אתה בשטח, עם התלמידים והמורים בבית הספר, ואני  במטה, או כמו שנהגת לומר: "אתם שם למעלה, ההייסוסייטי עם תכניות הלימודים", משולב בצחוק גדול ומתגלגל. אבל מייד אחר כך נהגת להעניק לי עצות פרקטיות היישר מבית הספר. כשהקמת את העסק של השאלת ספרי לימוד המודפסים, אני ניהלתי את הקטלוג החינוכי של משרד החינוך. צחקת על הספרים הדיגיטליים ואמרת: "זה לא יצליח, אין כמו ללמוד בספר". כמה פעמים הסברתי לך שאפשר גם וגם – גם ספרים מודפסים וגם ספרים דיגיטליים, כל אחד לפי יכולתו ונטייתו. 

שנינו הקמנו עסקים בנוסף לעבודה הקבועה. רכשנו יחד את המיומנויות: 

• באיתור הצרכים האמיתיים בשטח, 

• בהסכמים שעשינו מול ההורים – לערוך סדירות שנתית של החגים, בייחוד ליל הסדר – שנה אחת עם משפחת משה בירושלים ושנה אחת עם משפחת צמח בבאר שבע. 

• בתרגילי זיכרון של מחירי מוצרים ועריכת חשבון ללקוחות שקנו ממתקים בקיוסק של סבא נחום; 

• באיסור להתעסק עם העסק בשבת, גם לא בדיבורים! 

• בהענקת מתנות לנזקקים, כי אבא לימד אותנו שיש בזה ברכה. 

אני יודעת שהתרגשת עד דמעות לדעת שקראתי פרקי תהילים כשביקשת. זה המעט שיכולתי לעשות למענך. כמה צחקת כשאמרתי לך: "יש לך מזל שאני מבינה כל מילה בתהילים. אחרת היית צריך להחליף את הטקסטים". 

דרך חייך, הדרך של אבא שלנו, תשמש דוגמא ומופת לכל כך הרבה אנשים: 

כיבוד אב ואם – מצוות כיבוד אב ואם שהיתה נר לרגליך. 

עזרה לזולת – תמיד נתת והענקת לכל מי שצריך. שמענו סיפורים רבים על    

אופטימיות ושמחת חיים – אפילו יום לפני מותך אמרת: "הכל בסדר בעזרת ה'. הכל 100% ישתבח שמו", ממש כמו שאבא היה מתחפר תחת הפוך בערבי שבת של חורף, אחרי ארוחת ערב שבת, וצועק: "ישתבח שמו!!!".

נולדת כאחי הקטן, אבל שימשת כאח גדול, כי תמיד שמרת עליי. תמיד ידעתי שאתה שם בשבילי. תמיד אפשר היה לפנות אליך, להתייעץ איתך ולסמוך ב-200% שתדאג לאמא בכל מה שהיא צריכה, גם אם זה כרוך בנסיעה בשלוש בבוקר. 

לו היה אפשר למכור לך את הבכורה כדי לזכות בך חזרה – הייתי עושה את זה בשמחה!  

עכשיו נותר חור גדול!