ב־7 באוקטובר, בשעה 6:29 בבוקר, פרצה המלחמה הקשה בתולדות מדינת ישראל.
מאות מחבלים חדרו לשטח המדינה, רצחו, שרפו, חטפו, והשאירו אחריהם אלפי משפחות שכולות ועם שלם פצוע. יותר מ־2000 הרוגים, מתוכם 915 חיילי צה"ל שחירפו את נפשם למען אזרחי ישראל ולמען החטופים.

השם "מלחמת השבעה (באוקטובר)" נולד מתוך השפה העברית שלנו, ומכיל בתוכו את כל רבדי האובדן, הכאב והתקווה שלנו. זוהי מלחמת השורשים שלנו, תרתי משמע: 

* 7 באוקטובר – התאריך שחייבים לזכור לנצח. כמו "מלחמת יום הכיפורים" ו"מלחמת תש"ח" – גם כאן היום עצמו הפך לסמל.
* שבעה – יותר מ־2000 משפחות ישבו שבעה על יקיריהן.
* שבי – 251 חטופים נלקחו לעזה וישבו בשבי חמאס בתנאים לא אנושיים, חלקם לא שבו בחיים.
* שוב – במשך יותר ממאה שבתות בכיכר החטופים קראנו כולנו: "את כולם – עכשיו!", "עד החטוף האחרון!", "אנחנו אתכם – אתם לא לבד!".  הכיכר הזו איחדה את העם כולו – חילונים ודתיים, ימין ושמאל, יהודים ודרוזים – סביב לב משותף אחד.

זהו לא סתם שם. זהו שם שמספר את הסיפור שלנו – דרך השפה העברית, שבה כל שורש מגלה שכבה נוספת של משמעות:  ש.ב.ע – שבעה | ש.ב.י – שבוי | ש.ו.ב – שוב, שיבה, חזרה.

"מלחמת השבעה (באוקטובר)" היא מלחמת השורשים שלנו: של כאב, של אחדות, ושל תקווה לשובם של כל בנינו ובנותינו עד החטוף האחרון.
שלא נשכח. ושנזכור תמיד – 7 – שבעה מזכיר ש.ב.ע, ישב (שבעה), שבי וגם ש.ו.ב.

מוזמנים לשתף!