כשאני מבקרת בארצות אפריקה כצלמת ויש לי הזדמנות להיקלע לחגיגות ריקודים עם בני המקום - אין מאושרת ממני. יש משהו בקצב המיוחד הזה בו רוקדים האפריקאים שמגביר את רמת האדרנלין, את תחושת הכיף וכמובן משחרר ממני את כל האנרגיות השליליות.

כשאני מתבוננת בילדים הקטנים שרוקדים, אני תמיד מקנאה בהם:"הם נולדו תוך כדי ריקוד "איזה קצב יש להם, אילו תנועות, איזו אנרגיה וכמה הם משוחררים" .

ואכן בתרבויות רבות חלק מהריקוד הוא הוויית חיים. גם הפולחנים הקשורים בעונות השנה מתחברים תמיד לריקודים השזורים בריטואלים השונים. חגיגות תחילת שנה, חגיגות ירידת הגשמים הראשונים, חגיגות איסוף התבואה הדלה - על הכל מודים בריקוד, במוזיקה ובשירה.

הריקוד הוא סוג של תודה, סוג של התמסרות, סוג של הוויה קיומית. הוא זה המחבר בין הגברים והנשים, הילדים אף שאלה רוקדים לעיתים בקבוצות קבוצות.

ריקוד בעידן המודרני

באופן טבעי הילדים שלנו כבר מן הגיל הרך מתנועעים, מתנדנדים, מחפשים כלים שונים כדי להפיק מהם צלילים.

ברור לחלוטין שהתנועה והריקוד הם צורך מולד.

לכל אחד יש את הקצב שלו, את התדירות בצורך להתנועע ביחס לאופיו וגילו.

חשיבות הריקודים

לריקוד אספקטים רבים:

התפתחותי: זהו מפגש חברתי, רגשי בין הילדים.

תרבותי: ריקוד מזוהה עם חגים והווי.

קואורדינציה: מחדד את תיאום שמיעה ותנועה, איברי הגוף ושליטה בתנועות מוכתבות.

תרגול הזיכרון המוטורי: התאמת התנועות הנדרשות וביצוע תנועות גוף ברצף להשלמת הריקוד מתחילתו ועד סופו.

כמובן שמיומנויות אלה משתכללות עם השנים, ולכן ילדים בגילאי בית הספר היסודי יוכלו לרקוד ריקודים מורכבים יותר, כמו ריקודי עם ועמים בצורה קלה ומהירה יותר.

הפחתת אלימות: ככל שהילדים הבוגרים יותר (גילאי היסודי) יתרגלו ריקוד, כך תרד רמת האלימות הבית ספרית.

ליווי מוזיקלי של מוזיקה בסגנון הודי, מוסיקה מהמזרח יכולות לתרות להורדת רמת האלימות. כמובן שכדי להתפרק באופן מבוקר אפשר לרקוד לצלילי מוזיקה דרום אמריקאית.

בריקוד הן בגיל הרך והן בגיל המתקדם אין תחושה של כישלון! גם אם עשינו צעד שגוי תמיד נוכל לחזור למעגל הרוקדים וליהנות מהמוזיקה ומהאפשרות לרקוד יחדיו. הילדים ניזונים מההצלחה כי הרי כולם רוקדים ונהנים יחדיו!

אוטופיה: אם שיעורי הריקוד, המחול והתנועה למעט החינוך הגופני ייכללו במערך הגנים והבית ספרי, לפחות בכיתות הנמוכות יהיה זה המצב הרצוי ביותר.

ד"ר אלברט איילון מי שמנהל את "מרכז איילון לחינוך גופני" בגבעתיים סבור: "ילדים צריכים להיות בתנועה ובפעילות מבוקרת ומתועלת באופן אינטנסיבי יותר ממה שהיא נעשית כיום. לריקוד יש ערך רב בהתפתחותו הגופנית של הילד, ברמת הקואורדינציה, יש בו הרבה הנאה ואסתטיקה, התאמה למוזיקה וקצב.

יש לחנך ילדים לתנועה וריקוד כבר מן הגיל הרך. צריך לבנות מערך נכון ואיזון בין החינוך הגופני לריקוד ותנועה", הוא מדגיש.

מדריך צמוד ללימוד הריקוד

כיוון שלמעשה "נולדנו לרקוד" רצוי שהאפשרויות והחינוך לריקוד יתחילו כבר מהגיל הרך.

זה יכול להיעשות בחיקוי תנועת המבוגרים, זה יכול להיעשות על ידי השמעת מקצבים.

לילדים בגיל הרך כדאי לתת אביזרים נלווים כדי ליצור צלילים וכדי לעורר בהם את המוטיבציה, הביטחון בתנועה בחלל.

ניתן לעשות זאת על ידי תוספת של אלמנטים כמו: דגלים, כדורים, חישוקים, מנענעים ועוד.

כמובן שיש לתת לילדים בגיל הרך חיזוקים רבים על עצם ביצוע הריקודים והתנועות.

במהלך ההתפתחות קיימת בשלות בשליטה על התנועות תוך כדי תרגול, כך שעם הזמן מומלץ ללמד ילדים בגילאי חובה וטרום חובה אף צעדים שונים של ריקוד.

ילדים מסוגלים כבר בגיל זה ללמוד צעדי ריקודי עמים כמו: ריקוד אפריקאי, יפני, ודרום אמריקאי.

ככל שהם גדלים כך מתקיימת בהם הבשלות והמיומנות לריקוד ולתנועה, והן משתבחות עם הזמן.

בכל גיל, רצוי מאוד שהריקוד יהיה חלק יומיומי מההוויה הקיומית של ילדינו, לא רק בימי הולדת ובמסיבות סוף שנה.

כיוון שאנו לא באפריקה, לא במזרח הרחוק ולא בהודו, שם הריקוד הוא חלק מהוויית החיים, אז כדאי ורצוי שרשויות החינוך יתנו את דעתן על חשיבותו של החינוך לריקוד כבר מן הגיל הרך.

הזדמנויות: אנו עצמנו כהורים יכולים לחפש הזדמנויות לתנועה וריקוד גם אם הם לא מתאפשרות לטעמנו במינון נכון בגני הילדים.

ריקוד והפעלה בהצגות: ישנן הצגות בהן מתבקשים הילדים לקחת חלק פעיל בתנועה בהצגה.

ריקוד ותנועה על שפת הים: בימי הקיץ לאורך החופים כחלק מפעילויות ספורטיביות עירוניות מרקידים את קהל המתרחצים.

ימי הולדת ואירועים: יש לעודד ימי הולדת בדגש תנועה, ריקוד, ספורט תוך כדי שימוש באביזרים מוזיקליים ומוזיקה חובקת עולם.

פסטיבלים: כדאי להתעניין בפסטיבלים השונים שחושפים את הילדים לריקודים.

פסטיבל כרמיאל מציע למשפחות וילדים בגיל הרך למעגלי הרוקדים עם מיטב המרקידים בישראל משך שלושה ימים ולילות.

הפסטיבל מציע גם השנה מגוון רחב של סגנונות ריקוד ובו כל אדם יכול למצוא את סגנון הריקוד האהוב עליו ולצרף גם את בני משפחתו.

בפסטיבל תופענה להקות מכל העולם: מאוגנדה, מהונגריה, מספרד ומאירלנד.

כמו בכל שנה אני עולה לכרמיאל לפסטיבל למשך שלושה ימים, ולא רק צופה במופעים שהם גם סוג של חינוך לגיל הרך לספוג ריקוד מתרבויות שונות, כי אם אני רוקדת ורוקדת עד אור הבוקר.

האם תאמינו שפסטיבל זה מושך אליו 300,000 איש אוהבי ריקוד? האם אין העובדה הזו דיה להעיד על כך עד כמה הצורך של הריקוד טבוע באנושות? אכן נולדנו לרקוד!