אנחנו נפרדים בבוקר מהילדים שלנו בגן, אנו רוצים לדעת שאנחנו משאירים אותם "בידים טובות" במסגרת שתואמת את צפייתנו ברמת המבנה, התכנים, הערכים, הביטחון, הנפשות המטפלות. החל מגן טרום חובה יש לנו פחות שליטה על בחירת הגן, אך בגילאים צעירים בטרם הילדים נכנסים למסגרות עירוניות אנו משקיעים הרבה זמן, מחשבה, ואנרגיה על מנת למצוא להם את המסגרת המתאימה ביותר לילד.

ואז יכול להגיע יום בכל שלב במהלך השנה שהילד מודיע לנו "אמא אני לא רוצה ללכת לגן" בלי קשר לתחילת השנה וללא זיקה להסתגלות למעברים ושינויים.

הסרטים שאנחנו מתחילים להריץ בראש לאחר האמירה של הילד יכולים להיות מגוונים ותלויים במידה רבה ברמת החרדה של ההורה, ובתפיסת עולמו על מי הוא הילד שלו ומי הם אנשים בעולם.

"אולי מתעללים בו" "אולי לא אוהבים אותו" "אותי פגעו בו" "איזה אמא אני שלא שמתי לב שמשהו לא בסדר".

בירור הסיבה - מדוע הילד מסרב ללכת לגן?

חשוב לשים לב לתגובה הראשונית לאמירה של הילד שיכולה להשפיע באופן משמעותי על השתלשלות האירועים בהמשך. אני מאמינה שחשוב מאוד להתייחס לאמירה של ילד, לא להיבהל ולשאול בטון רגוע למה ומייד לאחר מכן להקשיב באמת ומכל הלב!

יכולות להיות סיבות רבות לכך שהילד לא רוצה ללכת לגן:

סיבות שקשורות לגן או לבשלות הילד להסתגל לגן: הילד לא מתחבר לגננת, אין לו חברים, ילדים מרביצים לו ומציקים לו, הוא לא מסתדר עם חלק מהמטלות בגן. לפעמים יש לו סתם יום לא טוב או ריב עם החבר יכול לגרום לו לחשוב שכל הגן לא בסדר.

סיבות שקשורות להורים: הילד רוצה להישאר עם אמא בבית כמו האח הקטן, הוא מפחד לפספס דברים שקורים בבית, חושש שישכחו לקחת אותו בסוף היום.

איך מבררים?

שיתוף צוות הגן - כדאי שתקשיבו לילד וייתכן מאוד שיהיה לו קשה להצביע במדויק על הקושי. כדאי לברר עם הגננת איך הילד מתנהל בגן, איך לדעתה הוא מרגיש? האם היא שמה לב להתנהגות חריגה? האם הוא נראה שמח? משתתף בפעילויות? יש לו חברים?

ילדים והורים כמקור מידע - אפשר לשאול גם אמהות שמגיעות לגן להתנדב, אם שמו לב למשהו חריג אצל הילד, או לבקש שישאלו את הילדים שלהם על הילד שלכם. אני זוכרת שבתי הייתה מדווחת לי בסוף כל יום, מי השתתף במפגשים, מי הפריע....כך שגם ילדים אחרים בגן יכולים להוות מקור מידע.

מדריך שימושי לפתרון בעיית הסירוב ללכת לגן

הבעת אמפאתיה לקושי והצבת גבולות המציאות - אם הילד מגדיר קושי באופן ספציפי, חשוב לזכור - ישנם בעיות ומצבים שאין להם פתרון והילד ילמד להסתגל ולהתאים את עצמו למערכת. לדוגמא ילד שמתלונן שהוא לא רוצה ללכת לגן כי "אני רוצה להיות כל שבוע אבא של שבת" "הגננת לא נותנת לי לדבר תמיד ראשון".

במקרה כזה מצד אחד כדאי להיות אמפאתיים לקושי שלו "אני מבינה שאתה אוהב לדבר ראשון", ומצד שני לתאר את המציאות שהוא צריך ללמוד להסתגל אליה: "בגן כל הילדים רוצים לדבר ראשונים, ולכן הגננת מתחשבת בכולם ובכל פעם נותנת לילד אחר לדבר ראשון".

הגן מאפשר בעיקר לילדים בכורים יחידים, או צעירים ללמוד איך להתנהל בחברת שווים ומכין אותם לחיים האמיתיים. לעיתים טוב יותר מהבית שבו במקרים רבים מוותרים להם ולכן יש להם קושי להתחלק, לוותר וכו.

התייעצות עם הילד - כשילדיי מספרים לי על קושי, אני נוהגת לשאול אותם איך לדעתם ניתן להתגבר על הקושי? במקרים רבים הפתרונות של הילדים מאוד יצירתיים, וכל שנותר לעשות זה לבדוק עם הפתרון מקובל גם על הגננת שמנהלת את הגן.

התייעצות עם הגננת - ניתן להתייעץ עם הגננת ולמצוא פתרונות משותפים, לדוגמא: אם הילד שיושב לידו בשולחן האוכל מציק לו, הגננת יכולה להחליף מקומות.

פתרון היחסים בין ההורים לילדים - אם הילד לא יודע להסביר מה מפריע לו בגן, ונראה לכם שההתנהלות של הגננת תקינה והגננת מדווחת על התנהלות תקינה של הילד בגן, ועל מצב רוח כללי טוב, ישנה אפשרות שהסיבה לאמירה "אמא אני לא רוצה ללכת לגן" תלויה וקשורה ביחסים בין הילד וההורים. יתכן שילד שמרגיש שייך ויש לו מקום במשפחה רק כאשר הוא זוכה ליחס ומעסיק את הוריו בדרכים שונות, מנדנד הרבה, סובל מפחדים רבים, ועבורו האמירה "לא רוצה ללכת לגן" מהווה עוד מוקד העסקה שמפעיל את ההורים.

ייתכן שהאמירה משקפת דווקא יחסים של מאבקי כוח עם ההורים, "אתם מחליטים שאני אלך לגן, אני דווקא לא רוצה, נראה מה תעשו?". ההתנהלות מול ההליכה לגן משקפת את ההתנהלות הכללית בבית.

במקרים אלו, אם ההורים יקבלו ייעוץ והיחסים בין הילד וההורים ישתפרו, סביר להניח שישתנה גם היחס לגן.

עוד טיפים לפרידות:

מתחילים את השנה ברגל ימין

כדאי לזכור - התגובה הראשונית של ההורים חשובה! אם ילד אמר את המשפט" אמא אני לא רוצה ללכת לגן", מכיוון שסתם לא התחשק לו. ואם התגובה של ההורים היתה היסטרית, ילד חכם מייד מבין שהוא מצא מכרה זהב של יחס שיכול להפעיל את ההורים, ומכאן הדרך קצרה לשעות של הסברים בבוקר, שכנועים, ומאבקים על הליכה לגן.

באופן כללי כדאי להעביר לילדים את המסר הבא: משימת החיים של הילדים היא ללכת לגן, ללמוד, להתפתח ומשימת החיים של ההורים היא לעבוד להרוויח כסף לדאוג לילדים. לכל גיל יש את המשימות שלו.

אורית סליקטר היא עובדת סוציאלית, מנחה ויועצת לזוגות והורים - מוסמכת מטעם מכון אדלר והמרכז לפיזיקה משפחתית.  

http://www.orit-seliktar.com

 054-7739909