לפני 35 שנה טיילתי עם שלומי שלי ביריד חוצות היוצר בירושלים.

אני זוכרת היטב את האווירה הקסומה מול החומות המוארות, אותנו צועדים יד ביד בין דוכני האמנים, כל דוכן עולם קטן ומיוחד בפני עצמו.

השיא מבחינתי היה בדוכן הפימו. שם שלומי קנה לי זוג עגילים בצבע פנינה, עם פרח מעוצב במרכז. את העגילים האלה יש לי עד היום.

והשבוע חזרתי לכאן, הפעם עם יהלי, בת הזקונים שלנו, שרק לאחרונה החלה לעצב תכשיטים בעצמה.

יש משהו מרגש בלחזור לאותו מקום אחרי כל כך הרבה שנים ולגלות שהיצירה ממשיכה לעבור איתנו מדור לדור.

יהלי הרגישה מייד בשדה הטבעי שלה בין היוצרים השונים. נעצרנו מול הדוכנים, הסתכלנו מקרוב, שאלנו, התעניינו, ואפילו שוחחנו עם כמה מהיוצרים מתוך סקרנות, איפה למדו, איך התחילו, היכן הקימו את הסטודיו שלהם ואיך התפתחה היצירה שלהם.

והדוכנים? שונים לגמרי מאלה שאני זוכרת מפעם, אבל הקסם נשאר. תכשיטים בשלל סגנונות, מתכות וצבעים, גילופי עץ, בובות בד, שוקולד בעבודת יד בטעמים מיוחדים, תיקים חכמים, קרמיקה מעוצבת, סבונים בשלל צבעים וריחות, קעקועי חינה ועוד ועוד. כל יוצר מביא איתו משהו אחר, אישי, מקורי, חד פעמי.

גם לילדים יש עולם שלם משלהם, משחקים משעשעים, קליעה לסל, שולחנות מדע, קפיצות ועוד. על גבעה מלאה בפופים וכריות מתקיימים מופעים למשפחות, ואנחנו זכינו למופע מצוין משירי כוורת, אתנחתא נהדרת ומנה גדושה של נוסטלגיה.

וכמובן, אי אפשר בלי אוכל. מתחם שלם ועמוס אפשרויות, ממעורב ירושלמי וקבב בפיתה, דרך קוסקוס וירקות, פיש אנד צ'יפס ופרייד צ'יקן, ועד פיצות, אוכל תאילנדי ועוד.

ואז הגיע השיא של הערב. מול החומות, באוויר ההרים הירושלמי, חיכו לנו בבריכת הסולטן שני מופעים בלתי נשכחים, שלומי שבת וריטה. כל אחד מהם נתן שעה שלמה של עונג צרוף.

שלומי שבת עבר בין השירים הנוגים והמרגשים, כמו "אבא", לשירים שהקפיצו את כל הקהל. הוא אירח את בתו ואת ספיר סבן, ויחד הם פשוט עשו שמח.

ואחריו ריטה. "עבד של הזמן", "מימי", "אור כחול כהה", "חיה לי מיום ליום" ועוד כל כך הרבה שירים שאנחנו מכירים ואוהבים, ואפילו שירים בפרסית, שפת אמה. היא נעה על הבמה באנרגיה ובגמישות מעוררות התפעלות והיממה את הקהל בקול האדיר שלה.

צלילים מרגשים, אוויר הרים, החומות מול העיניים, שירים וריקודים. לא צריך הרבה יותר מזה. יצאנו משולהבות, ועלינו דרך משכנות שאננים אל המלון במרכז העיר, לסיום מושלם של ערב ירושלמי.

חוצות היוצר חוגג השנה 50 שנות יצירה, ואני חושבת שזה בדיוק הסיפור שלו: הרבה משתנה לאורך השנים, האמנים, העבודות, הסגנונות והטעמים, אבל דברים טובים באמת לא חייבים להשתנות.

אותן חומות מוארות.
אותה תחושה של קיץ ירושלמי.
אותה סקרנות לעבור מדוכן לדוכן.
וזוג עגילים אחד שמחבר בין אז להיום.

מומלץ לתכנן חופשה בירושלים, הנה עוד המלצות בעיר: