אחד הזיכרונות שחרוטים היטב בזיכרוני מחזיר אותי לתחילת כיתה ב', למשפט שעיטר את הקיר בכיתה ובו היה רשום: "ואהבת לרעך כמוך". תחילה לא את משמעות המשפט המשלב את המילה "אהבה" ו"רעך" המזכירה את המילה "רוע". אולם ככל שהשנה התקדמה ומשפטים נוספים כמו "והדרת פני זקן" , "יהא כבוד חברך חביב עליך כשלך" ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" התווספו לקיר, התחלתי להבין יותר ויותר את המשמעות של כבוד לאחר, את הצורך לתת מקום לאחר, נתינה שאין בה אלמנט חומרי אך היא לא תסולא בפז. באותה שנה חוויתי את החרם הראשון שלי משום שלא הלכתי עם זרם הילדים, ופיתחתי רגישות לאחרים מתוך המצוקה שלי.כך הבנתי את החשיבות של נתינת כבוד לחלשים ממני ובעיקר שהבסיס של הנתינה טמון בנתינת כבוד לאחר, כבוד לגוף, לחופש המחשבה, לחופש הלבוש ועוד. מחקרים רבים הראו כי ילדים שמשתפים אחרים במשחק וחולקים דברים אלו ילדים שהסבירות שיהיו מובילי חרם היא מאוד נמוכה ויותר מכך – הם יגדלו להיות מבוגרים שמעניקים לאחרים ומתחשבים בסביבתם.

על פי ההגדרה ה-"יבשה" הנתינה היא מסירה של דבר מה למישהו ובעצם ההיפך מלקחת. על פי המציאות, הנתינה היא חלק בלתי נפרד מהפיכת העולם למקום טוב יותר לחיות בו.

נתינה אצל ילדים על פי גילאים

בגילאי אפס עד חצי שנה ההורים מהווים את מקור הנתינה במערכת היחסים הקיימת בין הורים לילדים. התינוק הוא המקבל העיקרי שדורש על פי סוגי בכי שונים שימלאו את צרכיו. הנתינה הראשונית שלו לסביבה, מעבר להיותו יצור קטן ומקסים הוא החיוך, על אף שהוא אינו מודע לזה הוא גורם אושר רב בקרב הנוכחים ונותן להוריו תחושת גאווה.

בגיל חצי שנה עד שנה, עם התפתחותו המוטורית והשכלית, לא רק שהתינוק יכול לזהות את הוריו הוא אף נותן להם זכויות יתר, אשר מוגדרות בפסיכולוגיה "חרדת הזר". משמע, הוא נותן להוריו ולמכריו עדיפות וכל מי שאינו ממעגל הקרובים לו זוכה לאנחות צווחה של פחד מהעולל הקטן.

בשלב זה עולה השאלה האם ניתן לפתח את היכולת לתת אצל התינוק? הרי הוא בקושי יודע לדבר. התשובה היא כן גם אם לא באופן ישיר. פסיכולוגים שונים מניחים כי ילד שצרכיו לא מולאו כראוי בשלב זה, גם אם הוא אינו זוכר את המאורע, הוא יפתח חרדות ופחדים או צורות של התנהגות חברתית. מכאן נובע שקשב לצורכי התינוק, דאגה להזנה, החלפת חיתול בזמן, חום גוף על ידי חיבוק ודיבור עימו, יביאו להתפתחות תקינה של הילד. על פי תיאוריית הצרכים של מסלאו, התפתחות של גישה חברתית תקינה אצל האדם, מתאפשרת רק כאשר אין לך מחסור בצרכים בסיסיים ויש לך תחושת ביטחון.

בגילאי שנה עד שנתיים הפעוט הוא מרכז העולם מבחינתו. למשל, הפעוט יכול לשחק מחבואים, לעמוד באמצע החדר, לכסות את עיניו ולהתחיל לספור, תוך אמונה מלאה שלא רואים אותו כי הוא הרי לא רואה אף אחד. התפיסה האגוצנטרית שלו תימשך עד גיל ארבע ולכן בשנים הללו מתחיל התהליך המשמעותי והישיר של החינוך.

בשלב זה ההסברה צריכה לכלול דוגמאות שמתייחסות לילד ולהתנהגותו. חשוב שהוא יהיה גורם ההתייחסות הראשי, וכדאי לומר לו משפטים כגון: "כמו שלך לא נעים שמישהו מכה אותך, גם לאיתי לא נעים" , "כמו שאתה בכית והיית עצוב שלקחו לך את מכונית הצעצוע, עכשיו דנה בוכה כי לקחת לה את הספר והיא עצובה", "כשסבתא הביאה לך מתנה הרגשת שמחה, אולי נשמח את סבתא ונעשה לה הפתעה?". פיתוח מודעות סביבתית בשלב זה תאפשר לילד להבין כי למעשיו יש השפעה על מישהו אחר, הן לטובה והן לרעה. ילדים בשלב הזה יכולים לפתח הבנה והזדהות רק כאשר הרגש והתחושה מוכרים להם, ולכן יש חשיבות להסביר לילד בשפת האני שלו.

עצות פרקטיות – איך ללמד את הילדים לתת?

דוגמא אישית - הדבר החשוב ביותר בפיתוח רגישות חברתית ונתינה אצל ילדים.

היכולת שלנו כמבוגרים להעניק ולתת לאחר, מאפשרת לילדים שלנו לראות הלכה למעשה, שגם אנחנו מיישמים את אשר אנחנו מחנכים עבורו ובמילים אחרות שאנחנו לא מוכרים להם לוקשים. הורים מהווים מודל חיקוי ראשוני וראשי לילדים בגילאים הללו, ולכן ככל שתפתחו את ליבכם לזולת, כך גם ילדכם ירצה להעניק.

אמירת תודה ובבקשה - למדו את הילדים לומר תודה על כל דבר, להעריך ולכבד, כדי לייחס חשיבות לנתינה וקבלה.

הקפידו לומר תודה ובבקשה בעצמכם, כי ברגע שאתם תנהגו כך ילדיכם יחקו אתכם ויבצעו זאת באופן טבעי.

מפני שיבה תקום - באוטובוס קומו בראותכם אנשים מבוגרים או אישה בהריון, האמינו לי שזה יחלחל לילדכם לכל החיים.

פרגון על מעשים טובים - דברו אל הילדים בגובה העיניים ותנו חיזוקים חיוביים על מעשיהם ובעיקר על הטוב שהם הצליחו לגרום בעזרת מעשיהם הטובים. כשאתם מקבלים את התעודה של ילדכם עצרו והתמקדו בהערת המורה על אופיו של הילד והשתתפותו בשיעור,הדגישו בפניו כי זה לא פחות חשוב מהציון בחשבון או בתנ"ך ודאגו להגיד עד כמה אתם גאים בו על הערות טובות.

עידוד למתן תרומות - עודדו את ילדכם לתרום לכיתה ולבית הספר, על ידי השתתפות במועצת התלמידים או בוועדות כיתה.

אימוץ אגודה/עמותה - בחרו אגודה אותה תאמצו כמו "עמותת גדולים מהחיים" והכינו עם ילדכם קופת צדקה, כל שבוע שימו בה סכום כסף ובסוף השנה תירמו ביחד את הכסף לעמותה. הסבירו לילדכם כי לא חשוב, הסכום אלא הכוונה והנכונות לעזור.

אם יש לכם זמן התנדבו לעמותה עם ילדכם,לא רק שזה יחזק את הקשר בינכם ויהיה לכם זמן איכות,ילדכם יוכלו ללמוד עד כמה הם יכולים להודות על גורלם הטוב.

שיתוף פעולה בין כולם – בחרו משימות שדורשות שיתוף פעולה, ניקיון הבית ביחד, תוך חלוקת משימות שמצריכות שיתוף פעולה בין האחים. דוגמאות לפעילויות משותפות יכולות להיות שטיפת כלים שהאחד מקציף והשני מייבש, טאטוא של האחד בעוד השני עוזר בהרמת הלכלוך באמצעות יעה. שטיפת מכונית המשפחה ביחד.

אימוץ חיית מחמד - אם ביכולתכם להביא חיית מחמד עשו זאת, האהבה של חיות כמו חתול או כלב, מראה לילדים מהי אהבה שלא תלויה בדבר, מפתחת אצלם אחריות וחמלה ואף מעלה להם את הביטחון.

פעילויות בנושא צדקה ומתן בסתר - ביהדות הצדקה והנתינה היא ערך עליון "דרך ארץ קדמה לתורה".

זהירות, חומרנות - חשוב לשים לב בפיתוח המיומנות החברתית והתקשורת התקינה, לא לתת משקל לחפצים בשלב הנתינה. יש להתייחס למשמעות של הנתינה בתרומה המעשית והערכית, לשמחה שנגרמת כתוצאה מהמעשה של הנתינה שביצע הילד. לא כדאי ואפילו אסור לחבר בין נתינה של חום חיבוק ואהבה לבין מתנות. זאת כדי למנוע מצב שהילד יחוש כי רק אם הוא נותן משהו יאהבו אותו. השיח עם הילד צריך להיות בגובה העיניים, תוך עידוד לראות את הטוב במעשה שלו. שימוש במשפטים כמו "מעולה שנתת מהחטיף שלך לאחותך, אני גאה בך שראית שגם היא רוצה" , הרמת את הצעצועים שלך מהסלון וגרמת לנו להרגשה נעימה" מבהירים לילד כי הנתינה מובילה לשמחה, לאכפתיות ולחום. שיתוף פעולה מוביל לתוצאות חיוביות והכדאיות שבדבר היא לא לשם רווח חומרי אלא לשם תחושה טובה.

לזכור עובדה חשובה – תמיד תזכרו שבכל ילד טמונה היכולת ,בכול ילד נמצא הניצוץ, בכל ילד נמצאת יכולת הנתינה אם ייתנו לו הרבה חום, אהבה ומקום.

פעילויות לעידוד נתינה בחגים

בכל חג יש סמליות מסוימת והתייחסות לחסרי הישע, הגר האלמנה והיתום, ולמתן בסתר. קחו את תקופות החגים כזמן טוב לסיפורים על צדקה ונתינה ולביצוע פעילויות יצירה משותפות. החוויה המשותפת תעניק לילדים זיכרונות טובים מהחגים כאשר במקביל יש את ערך המוסף של החינוך.

ט"ו בשבט - צאו לטבע וטעו עצים - הדגישו את הנתינה לאמא אדמה, את החשיבות בשמירה על מה שהטבע נתן לנו, והכי חשוב אל תפחדו ללכלך את הידיים.

הקריאו לילדים את סיפור העץ הנדיב, שכל פעם מחדש, גם בהיותי בת שלושים, מעלה בי דמעה.

פורים – העניקו משלוחי מנות ומתנות לאביונים. הכינו עם הילדים משלוחי מנות עם מאפים שאפיתם יחד וחלקו אותם לחבריכם הקרובים ולמשפחה. אין צורך אפילו שהמשלוח יראה גדול ומרשים, נהפוך הוא - הסבירו להם שהעיקר הכוונה ושגם משהו קטן יכול לגרום למישהו אחר לשמחה גדולה.

פסח - נצלו את הניקיונות כזמן להיפטר מכל הדברים אשר אין להם שימוש. בקשו מהילדים לחשוב באילו צעצועים הם כבר לא משחקים ואילו בגדים כבר קטנים עליהם. אל תכריחו את הילדים להיפטר ממשהו שיש להם רגשות אליו. החוויה צריכה להיות חיובית עבורם.

גם כאן חשובה הדוגמא האישית - קחו שקיות גדולות של בגדים ואחדו אותם עם בגדי הילדים, חשוב שביחד תלכו לתרום אותם.

יום הכיפורים - בקשו סליחה גם אתם מילדכם, הצטערו כי אם עשיתם מעשה שפגע בהם במהלך השנה אתם מתנצלים עליו וכי אתם אוהבים אותם תמיד.

הסבירו את חשיבות הסליחה באמצעות סיפורי חגי תשרי. ביצוע "תשליך" יכול להיות חווייתי גם אם הוא לא מתבצע באופן דתי. אתם יכולים לאסוף אבנים שיסמלו את החלק השלישי בשנה שעברה, ואז קיברו את האבנים, נופפו לשלום ואימרו בקול רם שלום לכעסים ולפגיעות.

יום העצמאות - כנו את יום ההולדת למדינה "יום הנתינה למדינה". ליבשו לבן, קחו את הילדים לצפות במטס או שצפו ביחד בטלויזיה. סעו לבסיסי צה"ל הפתוחים לביקור. הכינו חבילות לחיילים ועודדו את הילדים להוסיף להם מכתב. הכינו ביחד דגלים ותלו אותם בחלון בגאווה על הישראליות שלנו.

באה מאהבה

אני לא באה ממשפחה עשירה. גדלתי תקופה די משמעותית ללא אבא, ושגם כשהיה באזור חוויתי ממנו בעיקר קמצנות חומרית וגרוע מזאת – קמצנות רגשית. בראייה בוגרת אני יודעת שזה לא אשמתו ואולי עליי אף להודות לו על שהחדיר לי את הפחד והבעתה העצומים מקמצנות. לאורך השנים כל כך פחדתי שמשהו מהקמצנות הזאת ייתפס בי, והפחד זה הוביל אותי למקום של הערכת האהבה והנתינה.

בזכות מה שעברתי הבנתי את החשיבות הרבה של ראיית את האחר, וזה גרם לי לרצות תמיד להיות אדם יותר טוב, להציל את העולם ולהפוך אותו למקום חיובי יותר, שבו ניתן להיות ביחד ולחוד מבלי שזה יתנגש.

לאורך חיי נתקלתי בקשיים הן כלכליים והן נפשיים ובאורך פלא בכל שלב של קושיי הופיעו לי מלאכים בדמוי אדם אשר נתנו לי את העזרה המתאימה, פעמים רבות ללא תמורה כספית. אנשים אלו לימדו אותי מהי נתינה אמיתית. הם לימדו אותי לדעת לבקש עזרה, ואף לדעת לקבל עזרה שזה גם לא מובן מאליו, אך מעבר לכול הם לימדו אותי להיות בן אדם אנושי.

אני חייבת לציין את עמותת "למרחב" שבשעה הכי חשוכה בחיי תמכה והצילה אותי מתהום עמוקה. בזכות מה שעברתי, צמחתי, גדלתי והתרחב לי הלב ובעיקר למדתי שאמונה בטוב האדם חשובה.

אני עדיין רוצה לשנות את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר, כמו שאנשים טובים שפגשתי באמצע הדרך הפכו אותו עבורי. החוויות שחוויותי חישלו אותי והביאו אותי למקום בו אני רוצה לתת מהידע ומהסיפור האישי שלי. החזון שלי הוא להקים בית ספר לילדים בעלי פוטנציאל שיהווה עבורם כר להתפתח ולהתעצם.

נסו לראות את הניצוץ האלוהי והיופי באנשים, כי מתחת לכל המסכות של הקשיחות כולנו רוצים לתת ולקבל אהבה.

לאורך מסע התחקיר שערכתי על ערך הנתינה, הבנתי עד כמה זהו ערך עליון בחיי. ככל שהתעמקתי הבנתי עד כמה הרצון לתת הוא תוצאה של מגוון רגשות שכוללים כאב, הזדהות, התרגשות, הבנה וחינוך שמשולב בהמון המון אהבה.