השבוע התפרסמו מבחני תוצאות מבחן פיזה הבוחן את המיומנויות לחיים ומידת המוכנות של הילדים לחיים הבוגרים. ישבתי עם יהלי שלי לשיחה, מתוך אמונה שכשרוצים לדעת מהם הדרכים לשפר ולהשתפר – פונים לשטח ואל קהל היעד של המבחן – הילדים עצמם. שאלתי את יהלי איך לדעתה היא יודעת להסתדר בחיים: איך היא יודעת לנהל לעצמה את הזמן (בלי שיאמרו לה להתכונן למבחן), להגיע לכל מקום, להכין לעצמה אוכל, לרדת מהאוטובוס כשעולה משוגעת, להפעיל שיקול דעת ברכישת בגדים, לבחור חברים ולעזור אנשים.

יהלי חילקה את המקורות שלה, נתנה דוגמא לכל דבר, סיכמתי את דבריה:

• מעצמי (תכונות אופי) – לכל אחד יש תכונות אופי חזקות שעוזרות לו להסתדר בחיים. לשאלתי מהן התכונות שעוזרות לה היא השיבה בדוגמאות:. "אם לא אמצא את הדרך, אחשוב מחוץ לקופסא איך להגיע בדרך אחרת" (יצירתיות), אם משעמם לי – אזמין חברה או שאתכנן מפגש חברות (יזמות), אם אני במבוכה – אצא מזה בבדיחה" (חוש הומור). אלו התכונות המובילות שלה.
• מההורים – אני יודעת איך אתם הייתם מתנהגים בסיטואציה זו או אחרת, וכך מתנהגת, וגם יש דברים שאתם חינכתם אותי להתנהג כך". לפי זה אפשר לומר שלהורים יש חלק עיקרי בהטמעת כישורי החיים, דפוסי התנהגות של הילדים שלנו נשאבים מדוגמא אישית ומחינוך מכוון בבית.
• מאחרים (=מהחברה) – בבית הספר למדתי איך מתנהגים עם המורים ועם החברים, מה מותר ומה אסור. אחת הדוגמאות שנתנה היא הלימוד המשותף שלה עם חברה בצורה שכל אחת מלמדת במקצועות שבהם היא חזקה ויחד הן משדרגות זו את זו.

טעויות מקדמות מיומנויות!

יהלי הדגישה לכל אורך השיחה את החשיבות של ההזדמנות ללמוד מטעויות! "למדתי מטעויות שלי, של ההורים ושל אחרים":

• לטעות בעצמה – "אם הפסדתי במשחק אני אדע להשתפר ולנצח בפעם הבאה". לכן צריך לתת לילדים להפסיד ולהיכשל. הם כבר ילמדו בעצמם לפעם הבאה.
• ללמוד מהטעויות של ההורים – "למשל אם ההורים אוכלים הרבה, אני יודעת שאני גם אוהבת לאכול אבל צריכה לשמור על עצמי".
• ללמוד מטעויות של אחרים "ראיתי שאחד החברים קנה אייפון חדש בכל כספו. למחרת כשרצה לבלות עם חבריות נותר לו כסף לבילוי. כך התחדד לי העניין שצריך לחשב ולחשוב פעמיים".

מהזווית ההורית

אני אומרת תמיד: על מנת להכשיר את הילדים לחיים, תפקידנו כהורים להעניק לילדים הזדמנויות עצמאיות להפעיל שיקול דעת בכל תחומי החיים ולדעת למי לפנות ואיך להסתדר בחברה. זו כל התורה.

תמיד חילקתי את מהות החינוך לשתי מטרות ראשיות:

• עצמאות – ילד צריך לדעת להסתדר בעצמו, לכן תפקידנו לתת לו את הכלים וההזדמנויות הנכונות להתנסות בכל דבר – להגיע לכל מקום בעצמו, להכין לעצמו אוכל, לסדר את חפציו האישיים, להסתדר עם תקציב לרכישה, להביע את עצמו בדרכו, לנהל נכון את הזמן ולערוך סדרי עדיפויות (שיעורי הבית והמטלות מהוות הזדמנות לתרגל את זה ועוד. כמובן בהדרגה ובהתאם לגיל.
• התנהלות חברתית – ילד צריך לדעת להתנהל בסביבה עם אחרים – בבית, במשפחה, בעבודה, בלימודים. תפקידנו כהורים להעניק לילדים כלים ליצירת קשרים ולשמירה על יחסים טובים עם הסביבה, לדעת לחלק ולהתחלק, ליצור שיתופי פעולה בכל דבר.

אסיים בדוגמא אחת: נתנו לשלושת ילדינו את תפקיד הכביסה. הם חילקו את תהליך הכביסה לשלבים: מיון הכביסה לבגדים כהים ובהירים, החלטה מה מכבסים, הפעלת מכונת הכביסה, העברה למייבש הכביסה, הוצאת הכביסה, קיפול הכביסה ופיזורה לארונות, וכך חילקו את העבודה ביניהם. לימים גילו שמתבזבזים משאבים מיותרים על מיון בכל פעם מחדש, ולכן ביקשו לרכוש סל כביסה מפוצל, כדי שמראש יתבצע המיון לבגדים כהים ובהירים. קנינו בבלאק פריידי….

מה קרה כאן? נתנו עצמאות באחריות על הבגדים שלהם (ושלנו), הענקנו להם הזדמנות לחשוב איך לנהל את תהליך הכביסה (חשיבה תהליכית), לחלק ביניהם את התפקידים (יהלי המקפלת) להתייעל (חשיבה יצירתית) ולדעת שהצלחה תלויה בך ובאחרים.

ואיך קשורה מערכת החינוך? מה הילדים מקבלים ממנה?

גם מההורים וגם מהמורים (וגם מהגננות!)