פעם חילקו אותנו ל"הומניים" ו"ריאליים".
בני אדם של מילים מול בני אדם של מספרים.
"אתה טוב בלשון? כנראה לא תצליח במתמטיקה".
"את לומדת פיזיקה? אז אולי היסטוריה פחות בשבילך".

אבל האם זה באמת נכון? האם כל אחד מאיתנו חייב לבחור מחנה?

המציאות מראה אחרת – ובעיקר, השטח. פגשתי כל כך הרבה תלמידים שהוכיחו לי שוב ושוב: השילוב מנצח. לא רק בתוצאה – אלא גם בחוויה.

סיפור הלשון של שון

שון (שם בדוי), תלמיד מבריק שהשקיע את כל כולו במקצועות טכנולוגיים – מחשבים, סייבר ומתמטיקה – הגיע אליי כדי ללמוד לשון לבגרות בשיטת "גם וגם" שפיתחתי. שיטה שמחברת בין הבנה תוכנית (מהות, משמעות, הקשר) לבין ניתוח צורני (תבניות, כללים, מבנים).

ומה קרה?

הצד המדעי שבו מייד התחבר להיגיון של המבנים הלשוניים. הוא ראה בהם כמעט נוסחאות.
אבל מה שהפתיע אותו – זה שהוא גם נהנה מהחלקים של העשרה, הקשרים בין מילים, פירושי שורשים. גם וגם.
הוא הצליח בלשון – והחליט להמשיך ללמוד איתי גם תנ"ך. "מה לתנ"ך ולי?" הוא צחק בהתחלה.
אבל כשניגשנו אליו כטקסט לשוני עשיר – עם מבנים, חזרות, הקבלות של מילים נרדפות, ניגודים של הפכים והבנה עמוקה של ההקשר – הוא פרח.  קיבל 100 בתנ"ך. ולא פחות חשוב – נהנה מהדרך.

חשוב לי להדגיש:  יש תלמידים שמתחברים להסבר צורני: תבניות וכללים, אחרים חייבים הבנה רעיונית: הקשר ומשמעות. ויש, כמו שון, שהפריצה שלהם מגיעה כשהם מגלים ששני העולמות מחוברים.

פעמים רבות אנחנו שוגים בכך שאנו "מתאימים" את סוג ההסבר לתלמיד לפי התדמית שיצר לעצמו או שיצרו לו: "אני לא טוב בלשון", "אני לא ריאלי", "אני שונאת חוקים"…בדיוק כאן טמונה האחריות שלנו: לפתוח, לא לסגור. ובעיקר – לא לוותר על אף אחד.

השפה העברית עצמה מדגימה את זה נהדר: מצד אחד, יש בה לוגיקה וסדר – מבנים קבועים, שורשים, בניינים, גזרות.  ומצד שני – היא חיה, דינמית, מתפתחת.

לדוגמה: נכון לומר "למלא" (מהשורש מ.ל.א בבניין פיעל, גזרת נל"א). רבים אומרים בטעות "למלות", בהשפעת שורשים מגזרת נלי"ה המסתיימים בה' כמו לרצות (שורש ר.צ.י/ה), (לגלות (שורש גלי/ה) שנוטים להתבלבל בשפה הדבורה (גזרת נל"י או נלי"ה).
השגיאה חושפת מנגנון פנימי מרתק – הדרך שבה השפה המדוברת משפיעה על ההבנה הכתובה, על ההטיה, ולעיתים אף על קיבוע טעויות.בדיוק מהסיבה הזו, שיטת "גם וגם" לא מוותרת לא על ההבנה ולא על הכללים.
לכן צריך לא רק ללמד לשון – אלא ללמד דרך חשיבה, שתישאר איתם גם מחוץ לבחינה.

• מוזמנים לשתף, להגיב, ולספר – גם אתם – על חוויות "גם וגם" שלכם כתלמידים, הורים או מורים.