סיגְד (מלשון סגידה והשתחוות) הוא חגם המיוחד של יהודי אתיופיה. החג נזכר בכתובים כבר במאה ה-15. על-פי המסורת, הסיגד נחוג לזכר חידוש הברית בין ישראל והקדוש-ברוך-הוא בימי שיבת ציון, ביוזמתם של עזרא ונחמיה.

החג נקרא גם חג המֶהֶללַה (תחינה) ועמתה סו (יום הקיבוץ), אך חג הסיגד הוא השם העממי שנשתרש.

יהודי אתיופיה אימצו את מנהג חידוש כריתת הברית, וקבעו את כ"ט בחודש חשוון כיום חג הסיגד. המועד אינו מקרי - הוא חל 50 יום לאחר יום הכיפורים, בדומה לחג השבועות (חג מתן-תורה) החל 50 יום לאחר פסח. טקס הסיגד מהווה מעין שיחזור סמלי של מעמד הר סיני ולוחות הברית, שהיו ברית עולם בין עם ישראל ואלוהיו. יהודי אתיופיה ייחסו משמעות מיוחדת לחג. למרות הסבל הכרוך בשמירה על יהדותם, הם חשו צורך עז לחדש מדי שנה את הברית עם עמם ותורתם.

בגלות אתיופיה נהגה קהילת ביתא ישראל לקיים את טקס העצרת בראש הר. בישראל התקבל המנהג לחגוג את הסיגד בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. טקס נוסף מתקיים ברחבת הכותל.

ב-2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.

משמעות חג הסיגד

1. זכר למתן תורה בהר סיני כיסוד הברית בין ישראל לאלוקים.
2. בחג מציינים את חידוש הברית על ידי הגולים שחזרו לירושלים בימי שיבת ציון.
3. תזכורת לקהילת ביתא ישראל, המרוחקת משאר קהילות ישראל, לנאמנות למצוות לתורה ולירושלים על אף הסבל הכרוך בכך.
4. החג מהווה הזדמנות ל"ביתא ישראל" להכיר בתשובה, להפגין נאמנות לברית ולפנות בצום ובתחינה לאביהם שבשמים.
5. פיוס בין אנשים. החג יוצר תחושה של אחדות ושל ביטחון.

חג הסיגד באתיופיה

באתיופיה, בשעות הבוקר של יום הסיגד, לאחר שהיטהרו, כיבסו את בגדיהם והחלו בצום, היו בני ביתא ישראל מתקבצים למרגלות הר גבוה הסמוך לכפר, שסימל את הר סיני. בראש השיירה צעדו הקייסים, שהם מנהיגי העדה, ונשאו בידיהם את ספרי ה"אורית" (התורה) הכתובים בשפת ה"געז" שהיא שפה עתיקה מאוד באתיופיה. בחצות היום ובסיום התפילות, פצחו בני העדה בשירים וריקודים, סעדו ליבם במאכלים מגוונים וקיוו שנתקבלה תפילתם באומרם "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

מנהגי החג באתיופיה

• בחג הסיגד מתכנסים בני כפרים אחדים במקום אחד.
• בונים סוכה גדולה כדי לארח משפחות המגיעות מרחוק, כך גם קיימו מצוות הכנסת אורחים. עלייה המונית להר גבוה.
• צום – תענית עד אמצע היום.
• תפילה להשבת עם ישראל לארצו וקריאה בתורה.
• סעודות חגיגיות, שירים וריקודים.

חג הסיגד בישראל

לאחר עלייתם ארצה נחשפו יהודי אתיופיה לכל החגים שלא נחגגו בארץ מוצאם – חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, יום העצמאות, יום ירושלים ול"ג בעומר. עם זאת, הם מקפידים לחגוג מדי שנה את הסיגד, על אף שכיום, יש לחג משמעות שונה לחלוטין. בעוד שבמקור החג ביטא את הכיסופים לציון והזכיר לאנשי העדה את שייכותם לעם ישראל, לתורת ישראל ולארץ-ישראל, כיום, לאחר שתפילותיהם התגשמו ורגליהם דורכות על אדמת ירושלים, החג מהווה קול קורא לשמירה על אורח-חיים דתי, כמו גם על חזרה לשורשים.

מנהגי החג בישראל

• עליה ומפגש בארמון הנציב או בכותל בירושלים – כינוס לאחדות וחיזוק המורשת.
• צום – תענית עד אמצע היום (כדי שה' ירחם על עמ"י).
• תפילה של כהני העדה (הקייסים) - הודאה על שיבת עמ"י לארצו.
• תפילה להשבת עם ישראל לארצו וקריאה בתורה.
• סעודות חגיגיות, שירים וריקודים.

חג הסיגד היה ועודנו חלק בלתי נפרד מחיי הדת של יהודי אתיופיה וקיומו מהווה מוקד לרגשות הדתיים והעדתיים של העדה. החג הינו תרומה ייחודית ובעלת ערך של יהודי אתיופיה לשאר קהל ישראל ומעתה והילך גם בחודש חשוון אנו זוכים לחג!

הסיגד איננו רק חג ויום תפילה, זהו עולם ומלואו המקפל בתוכו זיכרונות, מראות, צבעים וקולות – תמצית של ערגה וחלום שכל תכניו הם הקשר לציון ולירושלים.

יום חג זה משמש הזדמנות מתאימה ללמוד על המאפיינים הייחודיים של תרבות יהדות אתיופיה, על ערכי מסירות הנפש שבה, ההקפדה על כבוד ההורים והמבוגרים והחיוך במאור פנים למרות הקשיים.

הכתבה נכתבה בסיועה של חלי סמאי.

צילומים: נוגה צפתי, מועדון צילום גדרה.

עוד לחג הסיגד

תפזורת לחג הסיגד

חידון לחג הסיגד