הילדים גדלו והגיע הזמן לרשום אותם לכיתה א', ואתם, ההורים והגננות, תוהים עד כמה הם באמת מוכנים לשינויים ולמעבר. חשוב לדעת כי ההכנה לא מתחילה בגן החובה ואינה מסתכמת ברכישת מיומנויות למידה בלבד – חשוב הרבה יותר לצייד את הילדים במהלך חייהם במזוודת כלים רגשיים כדי שהם יוכלו לצלוח את המעבר טוב יותר.

הורים רבים נמצאים כעת בדיוק בתקופת ההרשמה של הילדים לכיתה א' וכבר עכשיו מתחילים החששות: האם הילד/ה שלי בשל לכיתה א'? האם הוא מסוגל באמת להתמודד עם המעבר הזה, מילד צעיר שמשחק ויוצר לתלמיד? האם יש בו את הכוחות להתמודד מבחינה חברתית ומבחינה לימודית?

באסיפת ההורים הראשונה בגן החובה, אחת השאלות שתמיד עולות היא: איך אפשר להכין את הילדים לקראת המעבר לכיתה א'? והורים רבים עדיין חושבים שההכנה מתחילה בגיל גן החובה בלמידה של אותיות הא"ב ותרגילי חשבון. כשאמרתי  שבעצם אין דבר כזה "מוכנות לכיתה א' בגיל חובה", נתקלתי בעיני ההורים המבולבלים.

ההכנה לקראת המעבר לבית הספר בכלל ולכיתה א' בפרט מתחילה בתוך נפשו של הילד כפעוט ומאוסף החוויות הרגשיות שאותן צבר בדרך. להורים ישנו תפקיד מרכזי באיסוף חוויות אלו, כיוון שהם אלו שמציידים את הילדים בכלים רגשיים וחברתיים ובכוחות להתמודד עם שינויים וקשיים שהוא פוגש ועוד יפגוש בדרכו. הגננת בגן החובה או המורה בכיתה א' בעצם פועלות כמתווכות בין הילד לסביבה החדשה ומהוות מראה רגשית ולימודית של הילד, אך עיקר הלמידה היא באמצעות ההורים והמשפחה, והם אלו שיכולים באמת לסייע לילד לקראת המעבר.

למעבר בחיים אין מודל אחד - המעבר טומן בחובו חששות, אי ודאות והתרחקות מהמוכר והבטוח לעבר הבלתי ידוע. גם לנו, כמבוגרים, ישנם מעברים ושינויים לא פשוטים איתם אנו מתמודדים. כגננת, כיועצת וכאמא, אני מייעצת להורים לחשוב על המעברים שלהם בחיים, מה גרם להם לצלוח אותם, מה עזר להם ומאיפה שאבו את הכוחות?

ההבדל היחיד בינינו כמבוגרים לבין הילדים הוא שאנו מסוגלים להסתכל על התמונה הרחבה והמלאה של החיים, לדעת מה עומד בפנינו ומה אנו צריכים לעשות וזאת בשל העובדה שלנו יש כבר כלים רבים, בהם השתמשנו בעבר, אשר עוזרים לנו גם כעת להתמודד עם שינוי. צריך לזכור שלילדים שעוברים מן הגן החמים אל כותלי בית הספר אין מספיק ניסיון חיים וכלים להתמודד עם השינוי וההצלחה שלהם תלויה בחוויות המוכרות, בהצלחות או בכישלונות מהעבר.  כאן מקבל תפקידם של ההורים משמעות חשובה – כיצד תסייעו להם להעשיר את הידע הרגשי ולספק להם תשובות לסיטואציות חברתיות ולימודיות?

מזוודת הכלים – הדרך להצלחה

מזוודת הכלים הרגשיים היא בעצם 'ארגז כלי העבודה' של הילדים בתחילת דרכם. ילד שחווה קושי במעבר לכיתה א' יזכור בפרספקטיבה לאחור דווקא את ההצלחה "היה לי קשה אבל התמודדתי", ובכך יוכל לקחת את היכולת שלו להתמודד עם השינוי ולשמר אותה גם לאירועים ולשינויים הבאים בחייו.

אז איך ממלאים את מזוודת הכלים ומה אתם, ההורים, צריכים לעשות?

 עצמאות והתמודדות

• כבר בתחילת דרכם, תינוקות עסוקים בניסיונות להשיג עצמאות. אני מאמינה כי ילד עצמאי הוא ילד שמרגיש בטוח דיו לנסות למצוא פתרונות, תגובות ודרכי פעולה למצבים שונים. גם אם הפתרון שהוא ימצא לא תמיד יעמוד במבחן המציאות, כי מה שחשוב זו התוצאה. בדרך זו לומדים הילדים להעריך את יכולותיהם ואת גבולות כוחם דרך ניסוי וטעייה, ואם הילד מרגיש שהוא יכול לשלוט ולווסת את עצמו וסביבתו הוא עשוי להרגיש בטוח ביכולת שלו ולסמוך על עצמו בעתיד.לדוגמא, ילד שחווה התמודדות עם הפסד, חשוב לא לוותר לו ולא לתת לו לנצח, אלא לתת לו את האפשרות להתמודד עם כישלון ולדעת להפסיד בכבוד כי בעקבות פעולה כל כך פשוטה הוא יבין מה המשמעות של סבלנות, איפוק, התחשבות בדעתו של האחר וכדומה.
• למדו את הילדים לקחת את הכוחות הטמונים שיש בהם ולהמשיך איתם  הלאה. שוחחו איתם על התכונות החיוביות שלהם והעצימו אותם, תנו להם להכיר את היכולות האלו על ידי המחשתם באמצעות עידוד, לדוגמא "עזרת לי מאוד היום עם האח הקטן, כל הכבוד, אני בטוחה שאת עוזרת ככה גם לחברות בגן...". או "בוא נכין יחד ארוחת ערב ואתה תחתוך סלט – איך הצלחת יפה וכמה אתה זהיר", או "כמה הסלט שהכנת טעים לנו"....
• לדימוי העצמי ישנו מקום חשוב מאוד בתהליך עיצוב דמותו של הילד בחברה ובכיתה, והוא זה שילווה אותו לאורך זמן. הקפידו לחזק את כושר הביטוי שלו, עודדו אותו להגיד את דעתו והעניקו לו מקום שווה בבית, כמובן במסגרת הגבולות המתאימים. דרך זו תאפשר לו להשתתף יותר בדיוני הכיתה מבלי לחשוש לומר את דעתו.
• אם נתקלתם בקושי או בבעיה שאינכם מצליחים לפתור, שתפו את הגננת והתייעצו איתה. לעיתים גם בעיות חברתיות שנראות לכם קשות ומורכבות יכולות לבוא לידי פתרון פשוט מצד הגננת שרואה את הילדים במהלך יום שלם ויכולה לסייע בתיווך החברתי.

תייצרו את הקול הפנימי והגבירו את כוחו הרגשי של הילד

תנו לו לבטא את עצמו והעצימו את "האני" והאינדיבידואל שלו

• לדימוי העצמי ישנו מקום חשוב מאוד בתהליך עיצוב דמותו של הילד בחברה ובכיתה, והוא זה שילווה אותו לאורך זמן. הקפידו לחזק את כושר הביטוי שלו, עודדו אותו להגיד את דעתו והעניקו לו מקום שווה בבית, כמובן במסגרת הגבולות המתאימים. דרך זו תאפשר לו להשתתף יותר בדיוני הכיתה מבלי לחשוש לומר את דעתו.

שתפו את הגננת/המורה בקשיים או התלבטויות

מעברים ושינויים, לפני שהם קורים ויוצאים אל הפועל, מתרחשים קודם כל בתוכנו. תנו לעצמכם זמן להקשיב, להכיר, להבין ולמצוא את הדרך הנכונה והעניקו לילדים את האפשרות להתמודד בצורה בטוחה עם הלא מוכר והחדש בדרך יצירתית וחווייתית.

אחד הטיפים שאני מאוד מתחברת אליו הוא תמיד להיות קשובים לקול הפנימי שלנו. אולי בתחילת הדרך הוא קול מהוסס או לוחש, אבל בסופו של דבר הוא זה שיביא אותנו אל ההצלחה.

רינת ישראל היא גננת ויועצת חינוכית.