הגעתי לסרט "שרק לנצח" עם בן ה-12 שראה את הסרטים הקודמים ועם בן השמונה שמשוגע על שרק, למרות שראה רק את "שרק 2". ..התלבטתי האם הסרט מתאים לילדה בת השלוש, ובסוף החלטתי להעניק לה יום כיף עם אבא.

פופקורן, הספירה לאחור בתלת מימד, שכבר מכניסה לאווירה, והעלילה מתחילה:

שרק, היצור הירוק השמנמן ושובה הלב בסיטואציה יומיומית משפחתית מוכרת

קימה בבוקר, האכלת תינוקות מבקבוק, גרעפס, החלפת חיתולים (וכמה הילדים צוחקים שאחד התינוקות כיוון את הפיפי שלו לשרק...אני ניצלתי את ההזדמנות לספר לבן השמונה שכך הוא עשה למוהל שלו). אפילו אוטובוס התיירים שמראה את הבית של האוג שרק – קבוע מדי יום. כבר בסיטואציה זו הכל מתובל בהומור ושעשועים ובמוזיקה נעימה. כולם חוגגים יום הולדת לתינוקות בני השנה של שרק ופיאונה.  

איזו אידיליה, התחלתי להתחרט על כך שלא לקחתי את הקטנה לקולנוע, אבל אז הגיע עוץ לי גוץ לי (כך בדיבוב לעברית, במקור: ראמפלסטילסקין), איש עסקים ממולח ומכשף קטן ומרושע ומפר את השקט הכפרי במהומה גדולה. אז הבנתי שזה לא ממש מתאים לקטנים. ילד בן ארבע שנבהל ויצא מהאולם הכריע שמדובר על סרט מגיל שש לפחות.

מה קרה פתאום? שרק מתגעגע לחיי העבר שלו, שבהם היה אוג אמיתי, נהג להפחיד את הכפריים, שאג בגאווה וקיבל מבטי הערצה. עוץ לחי גוץ לי מחתים את שרק על חוזה שהוא מעוניין לחזור לאחד מימי העבר שלו, והוא מכשף את שרק שמוצא עצמו חי במציאות מעוותת ורחוקה של "הרחק הרחק" בה אוגים כמוהו ניצודים, עוץ לי גוץ לי הוא המלך ותחתיו משרתות מכשפות דקות גזרה שמפיקות אפקטים מדהימים בעזרת טכניקת התלת מימד.  

במציאות זו פיאונה בכלל לא מכירה את שרק! נותר לו להתיר את התסבוכת שיצר בתקווה להציל את חבריו, לשקם את עולמו ולהשיב לו את אהובתו ובעצם לחזור לחיי השגרה.

גם אם זה נראה פשוט – שרק צריך רק לנשק את פיאונה כדי שהקסם ייעלם והוא יחזור למציאות, הוא מבין שהנשיקה חייבת להיות אמיתית ואוהבת גם מצד פיאונה, ואם היא לא מכירה אותו – זה לא יתרחש. מי אמר שאין מציאות באגדות?

שרק שנלחם בדרקון האכזר והציל את הנסיכה היפהפיה ואת הממלכה של חתניו נאבק עכשיו להחזיר לעצמו את החיים הפשוטים והיפים עם אשתו האוהבת וילדיו שחוגגים שנה, ויחד לומדים ילדים ומבוגרים שבעצם כדאי להסתכל על מה שיש וליהנות מחיי היומיום גם אם הם שגרתיים. יופי של מסר שמועבר בצורת אגדה מרתקת.

לי הסרט הזכיר מעט את הסיפור "דובי לא רוצה", בייחוד בגלל דרך הלימוד בדרך הקשה והחווייתית. הרי כולנו לומדים בדרך זו להעריך את הקיים רק כשהוא לא שם. תוך כדי האפקטים המדהימים של התלת מימד למדנו שיעור בחיים, והחזרה לעבר היא טכניקה מעניינת להגשת מסרים מעין אלו.

גם בשרק לנצח מופיע החמור המצחיק והדרקונית המאוהבת. החתול במגפיים שמוכר לילדים מהסרטים הקודמים מככב בסרט זה כחתול מפוטם ומפונק, ורק בסוף הוא חוזר להיות פעלתן וקופצני.

הערכה כללית: ****

משתתפים: מייק מאיירס (שרק), קמרון דיאז (פיונה), אדי מרפי (דונקי), אנטוניו בנדרס (פוס אין בוטס), וולט דוהרן (ראמפלסטילסקין)/כומר/קרוקרוו, ג'ולי אנדרוז (המלכה),

ג'ון קליז (המלך), ג'ון האם (ברוגאן)

יוצרים: מייק מיטשל (בימוי), ג'וש קלאוזנר, דארן למק (תסריט), ג'ינה שאי, תרזה צ'נג (הפקה), א'רון וורנק, אנדרו אדמסון, ג'ון ה. וויליאמס (מפיקים ראשיים)

דיבוב לעברית: ליאור כלפון

ז'אנר: אנימציה, תלת מימד

ארה"ב

אורך הסרט: 93 דקות