אפתח בווידוי חושפני – אני מעריצה את יהונתן גפן. כן. מ-ע-ר-י-צ-ה.  רגש שאמור לעבור אחרי גיל 12, נתקע אצלי חזק כשמדובר על יוצר המוכשר.

הספרייה החשובה ביותר בביתי הקט, זאת שעומדת במרכז הסלון ומכילה את כל ספרי הילדים שלנו (ויש המון כאלה) מסודרים לפי יוצרים במדף העליון ולפי א-ב' בשאר המדפים, מציגה לראווה את כל ספרי הילדים שנכתבו על ידי גפן.

אני אפילו שוקלת לקרוא לבני הקט שמתכנן להגיח לעולם בכל רגע, על שם אחת מדמויותיו.

לכן, כשקיבלתי את רשימת ההצגות המתוכננות השנה במנוי תיאטרון הילדים שלנו, שמחתי לגלות שהעונה נפתחת עם "הכבש השישה עשר" של תיאטרון ארצי לנוער בשיתוף תיאטרון המדיטק. שמחתי, אך גם חששתי. יש לי ניסיון מר עם הפקות מחודשות של קלאסיקות מילדותי וכגודל הציפיות – גודל האכזבות.

הפתעה נעימה

ל"כבש השישה עשר" הגעתי עם ציפיות נמוכות. הרי לא אראה שם את יוני,יהודית או גידי. נלך, נקשיב לגרסאות כיסוי של השירים המקסימים שהלחין יוני רכטר, הילדים ייהנו וזהו.

ואז - נשאבתי.  מהרגע הראשון, ההצגה מושכת את הצופה ומכניסה אותו לסיפור על חבורת הילדים המתכנסים בגן הסגור על מנת לחפש את חברם האובד דניאל. בתור מעריצתו המושבעת של גפן, זיהיתי בשמחה את הקריצות שבעלילה כלפי דמויותיו של גפן מספרים אחרים:

דניאל, הילד שעלה על העץ ורצה לעוף – הוא גיבור הספר "ילד הכרובית", אריאלה היפה - אהובתו של דניאל (שבמהלך ההצגה גם שרה לו שיר מקסים מתוך "ילד הכרובית"), נפתלי – הילד המוזיקלי (מתוך "ילד הכרובית").

גל –  הילדה השמנה, אך מצחיקה ומקסימה, חביבת הילדים, עם שרשרת הצדף שאבא הביא לה מאילת, מוכרת גם מתוך "גל היא ילדה של ים".

נמרוד – השובב, מככב ברבים משיריו של גפן ("נמרוד פרא אדם", "נמרוד מדבר עם הסוסה יעל" ועוד), ענת -  הילדה הרגישה שבוכה בקלות (מוכרת מ"שירים וסיפורים שענת אוהבת במיוחד", שכתב גפן עבור אחותו שגדלה ללא אם). וכמובן יונתן – הלא הוא יהונתן גפן, המספר.

העלילה נהדרת ומשלבת בתוכה מציאות משכנעת של ילדים אמיתיים, עם כל ההומור האותנטי וההתמודדויות החברתיות (קבלת השונה, אהבה, פחדים ועוד) שחווים בגיל זה.

לצפייה בקטע הפותח של המופע:

השירים האלמותיים של גפן ורכטר זוכים לביצועים נפלאים – חלקם בעיבוד הקלאסי וחלקם בעיבוד חדש, אך עם זאת נאמן למקור. ביצועי השירים מלווים בכוריאוגרפיה של עוז מורג ("נולד לרקוד") שיוצרת אנרגיה מדהימה וממש מרתקת את הצופה. אפילו הפן הזה לא הוזנח בהצגה.

 מומלץ מגיל ארבע ועד גיל מאה.

הפרסומים שממליצים על ההצגה מגיל 4 ומעלה נכונים. להצגה הגעתי עם בני איתי, בן ה-6,  ואחותו הקטנה ליבי בת 4. בניגוד לאיתי שהתמוגג מכל רגע בהצגה, ליבי הגיבה בצורה יותר מאופקת: הנאתה נראתה בעיקר בקטעים של השירים, אותם היא מכירה מהבית, אך סיפור העלילה נראה היה כמתקדם מדי עבורה. היא לא ממש הבינה את המריבות והבדיחות של הילדים, וחלק מהסצנות הפחידו אותה או גרמו לתחושה לא נוחה ("אמא, זה מעציב אותי", אמרה כשהילדים שמעו את קול בכיו של דניאל היושב על העץ).

נראה כי הייחוד של ההצגה בעיני איתי היה בעיקר בעובדה שהדמויות היו מאוד משכנעות. לא היה ניסיון מצד השחקנים "להתיילד", הם ממש היו ילדים "אמיתיים", שמשתטים, רבים, מתפייסים ומתחבטים בבעיות אמיתיות של ילדים.  ההזדהות המלאה עם הדמויות בצירוף השירים האהובים אותם מכיר איתי עוד מתקופת היותו עובר קטן ברחמי (כן, השמעתי לו החל משבוע 18 להריון את הדיסק  המדובר), גרמו לחוויה להיות מושלמת.

איתי שר ורקד לצלילי השירים, ונאלצתי לבקש ממנו לשבת אינספור פעמים, כדי שלא יסתיר ליושבים מאחור. למעשה, הצופים כולם, גדולים כקטנים, הצטרפו לשירים, וכמה שירים סחפו מחיאות כפיים מהקהל, שנדמה היה שכולו מרוגש ונלהב בדיוק כמונו.

הערכה כללית: סוכריה אמיתית! חובה לכל ילד, וגם לכל מבוגר שגדל על הכבש ה-16. *****

משך ההצגה: שעה ללא הפסקה.

מחיר: 70-90 שקלים.

לפרטים: מדיטק חולון בשיתוף התיאטרון הארצי לילדים ולנוער. http://www.mediatheque.org.il/

למופעים הקרובים אנא התעדכנו בגלילת האירועים ובתאריכון המופיעים בדף הראשי

צילומים: יוסי צבקר

עוד על הכבש השישה עשר:

דיסק הכבש השישה עשר

הקהל מדרג את זה

"סיפור המסגרת על הילד שהלך לאיבוד מעט בעייתי, אבל השירים והכוריאוגרפיה בהחלט מכפים. הילדים נהנו מאוד מהמוזיקה ומהריקודים למרות שהיה להם קצת קשה, כי הכירו גרסה אחרת מקלטת בבית".

****/***

רונה דבוש, אמא לשניים ומטפלת בגן ילדים

"הצגה מלהיבה! מצאתי את העלילה קצת מוזרה בכלל ובפרט לילדים, אבל נראה שזה הפריע יותר להורים מאשר לילדים. המוזיקה והריקודים מהפנטים והקהל לא הפסיק לשיר עם ההצגה. הייתי הולכת אליה שוב בשמחה!".

*****/****

נירה שרון, אמא לשלושה

בימוי: משה קפטן
מחזה: מיקי גורביץ'
כוריאוגרפיה: עוז מורג
שחקנים: גיא עקיבא, גלעד שמואלי, גלעד קמחי, רוני מרחבי, לביא זיטנר, אילנית גרשון, נעה קשפיצקי
מוזיקה: יוני רכטר
ניהול מוזיקלי: טל בלכרוביץ'
תנועה: עוז מורג
תפאורה: במבי פרידמן תלבושות: מאור צבר

לפרטים על הצגת ה-300 בפסח 2012