מכל הצגות הילדים הרבות, לכדה את עיניי דווקא יצירת המופת חוצת הדורות של אריך קסטנר "אורה הכפולה" המוצגת על בימת המדיטק בחולון. כילדה נהניתי, כמו רבים מאיתנו, לקרוא את ספרי הילדים שלו וכהורה - אני מתמוגגת לראות את בתי קוראת בהנאה את אותן יצירות מופת. תמר בת ה-9.5 שכבר קראה פעמיים את "אורה הכפולה" שמחה מאוד על ההזדמנות לצפות בעיבוד הבימתי, אלון בן ה- 7 הביע קולות מחאה קלים לאור העובדה שמדובר ב"סיפור של בנות".

אורה הכפולה הוא סיפורן של תאומות זהות שהופרדו בינקותן, כתוצאה מפרידת הוריהן שהתגוררו מאז בשתי ערים אירופאיות מרוחקות (וינה ומינכן) ולא סיפרו לבנות על עברן המשותף. הבנות שגדלו כל אחת במשפחה חד-הורית כילדות בודדות בעלות אופי שונה בתכלית נשלחות במקרה בקיץ אחד לאותה הקייטנה, שם הן נפגשות ולאחר הרהורים חשדניים, מעשי איבה ורגעים קומיים נפלאים הן לומדות להתיידד ומגלות ביחד על עברן המשותף. הבנות שרוצות כל אחת להכיר את ההורה שלא גידל אותה - מחליטות להתחלף בחשאי ולחזור כל אחת לביתה של השנייה בתום הקייטנה (מבלי לספר להוריהן). חילופי התפקידים ביניהן יוצר כמה סיטואציות קומיות ורגעים נוגעים ללב ומתפתח למצוקה גדולה שבשיאה הסוד נחשף והבנות מפגישות את הוריהן ומאחדות את המשפחה.

גילוי נאות: כנצר למשפחה מרובת גירושים שלא הייתה מביישת טלנובלה מהסוג המופרך ביותר, אני חייבת להודות שכילדה הפנטזיה הזו שהורים שנפרדו ישובו לחיות יחדיו בעקבות מניפולציה זולה (ראיתם האח הגדול?!), הייתה נראית לי בדויה בדיוק כמו הפנטזיה שיבוא נסיך על סוס לבן ויקח אותי לארמונו שמעבר לקשת בענן. אין ספק שהכמיהה של כל ילד להורים גרושים לחיות במשפחה נורמטיבית מלווה אותו לכל אורך ילדותו והתבגרותו אך כל מי שחווה פרידה של הורים, הכוללת לצערנו לרוב הטחות, האשמות וסיטואציות שהשתיקה יפה להן, מבין שרצוי שהם לא יחזרו להיות ביחד לטובת כל הצדדים הנוגעים בדבר.

בתי וחברותיה לכיתה שקראו את הספר מוכיחות כי הספר נוגע לא רק לליבם של ילדים להורים גרושים, ושילדים עדיין נהנים מספרות טובה, עם מילים גבוהות, הומור מתחכם ושפה רהוטה.

אני חייבת להודות שמאז ילדותי לא חזרתי לקרוא את הספר "אורה הכפולה", ולכן על נאמנותו של העיבוד הבימתי לספר אני יכולה רק להעיד מתגובותיה של תמר, מבקרת המדינה הפולנייה שלי, שעוד בטרם התחילה ההצגה העירה משהו על התפאורה ("בספר זה לא ככה, התמונה היתה על הפסנתר ולא על הקיר"), והמשיכה לרטון במלמול בסצנה הראשונה של ההצגה על חוסר הנאמנות לספר. אך בהמשך ההצגה נשאבה לעלילה, השתתקה וצפתה בהנאה רבה.

תיאטרון במיטבו

נהניתי לראות כי השפה הבימתית - מכל הבחינות (מוזיקה, תפאורה, בימוי, תלבושות) נתנה כבוד לסיפור: התחושה של הזמן והמקום (אירופה של לפני 100 שנה) עוברת באופן מאוד מדוייק, חפצים בודדים שנכנסים ויוצאים מהבמה מעירים לחיים תמונות נשכחות ומעבירות באופן מאוד תמציתי וקולח את הסצנות והמעברים ביניהן. המשחק גם הוא - מדויק, נטול מאניירות וחנפנות זולה והשאיר אותי עם תחושה של תיאטרון אמיתי. הילדים הוקסמו מההצגה ויצאו נרגשים מאוד, למעט כמה שאלות רקע מאלון בן ה-7 שכאמור לא הכיר את הסיפור כלל טרם ההצגה.

היום כשכל מפורסם הוא סופר, זמר, שחקן או דוגמן (ולהיפך), אין ספק שספרות הילדים כמו גם תיאטרון הילדים הוזלו והוזנו ולעיתים קרובות מדי כל מה שנותר הוא מופע ראוותני או ספר רווי עלילה וגימיקים. הספרות והתיאטרון לילדים נבלעו בתוך כל אלו - ונדיר מאוד למצוא שפה ספרותית או שפה תיאטרלית נטו ביצירות שפונות לקהל היעד היקר לנו כל כך. שמחתי לראות כי העיבוד לסיפור הקלאסי של אריך קסטנר נעשה תוך כבוד והערכה, שעוברים בכל רמ"ח איבריה של ההפקה. לפעמים הילדים הם רק תירוץ.

הרהורים: אם כילדה בעקבות הקריאה בספר הרהרתי בעיקר באפשרות המופרכת שזוג הורים שנפרדו יחזרו לחיות ביחד לאחר שנים של ניתוק, כאמא - במהלך הצפייה בהצגה ולאחריה תהיתי בשאלת הסבירות שהורים "יחלקו" ביניהם את הילדים באופן כה קורע לב (ותוך כדי שאני מסבירה לתמר ואלון שלא מפרידים אחים כשהורים נפרדים, נזכרתי שאת אמא שלי ודוד שלי - סבא וסבתא שלי חילקו ביניהם לאחר הגירושים ביניהם לפני 50 ומשהו שנה, מקווה שלא עושים את זה יותר).

הערכה כללית: *****

ההצגה נצפתה במסגרת הצגות לילדים גדולים במרכז לאמנויות הבמה בהרצליה.

מיועד לגיל: 7+

תיאור: הצגת תיאטרון על פי ספרו של אריך קסטנר - מפגש מרתק בין תאומות זהות שהופרדו בינקותן, כתוצאה מפרידת הוריהן שהתגוררו מאז בשתי ערים מרוחקות (וינה ומינכן) ולא סיפרו לבנות על עברן המשותף.

בימוי: רפי ניב 

מחזה: עידו ריקלין

תפאורה: ערן עצמון

תאורה: אורי מורג

תלבושות: מוני מדניק

מוזיקה: נדב רובינשטיין

כוריאוגרפיה: איריס לנה  

הפקה: תיאטרון המדיטק, חולון.

טלפון: 03-5021552

אתר: www.mediatheque.org.il  

מחיר: 55-70 שקלים.