"מצאתי דרך מצוינת וחסכונית להעסיק את הילדים בחופשת הפסח!", סיפרה לי נטע חברתי, אמא לשלושה, שנראתה כמי שהמציאה את הגלגל החמישי בעגלה. "כל אחד מהילדים מקבל פרויקט תמורת תשלום: בן העשר יצרוב את הדיסקים המשפחתיים למחשב, ימיין אותם לפי סוגי המוזיקה והאמנים המבצעים, ישמור בתיקיות מסודרות במחשב וידאג שיהיה גיבוי לכל זה. זה פרויקט שמזמן תכננתי ליישם, והנה יש לי הזדמנות".

עוד לפני שהספקתי להביע תגובה ראשונית, היא המשיכה בשיא ההתלהבות לפרט את היתרונות הכלכליים: "תראי, קייטנה עולה כמה אלפי שקלים לכל ילד, הם לא רוצים לנסוע לטיול הצופים, אז ככה אני חוסכת את עלויות הקייטנות וגם מסדרת את הבית דרך העסקת הילדים".

"למה צריך לשלם לילד עבור עבודת הבית שבו הוא חי?", שאלתי, ושוב זכיתי בשטף הסברים: "זה מכשיר אותו לחיים כאיש עסקים! כבר בשלב הראשון שבו התמקחנו על הסכום לתשלום של כל דיסק, הוא שפשף את החוש העסקי ופיתח את מיומנויות המכירה שלו, התרגול הזה ישרת אותו בעתיד". ועוד יתרון מעולה זכה בליווי של חיוך מלא ויטמינים בפיה: "בדרך הזו לומד הילד מגיל קטן שעבודה קשורה לכסף. מי שעובד – מרוויח. כסף לא גדל על עצים".

לא שאלתי אפילו מהו הסכום לתשלום עבור כל דיסק, או כמה היא משלמת עבור הורדת הזבל או הבאת האח הקטן מהגן. לא התעניינתי אם יש מחיר להקראת סיפור לקראת השינה לאחות הקטנה, ומי יודע, בקצב הזה – אולי גם נתינת נשיקת לילה טוב מקבלת ערך בשקלים או בדולרים…

הסכום לא משנה. הרי הילד בכל מקרה לא הולך לקנות במה שירוויח אוטו או דירה. העניין בעיניי עמוק יותר. נכון, הרבה יותר זול לשלם לילד שלך עבור עבודה שתכננת ליישם, ובטח כשזה עומד מול תשלום חיצוני לקייטנה או סוג אחר של קבלת "שקט תעשייתי" מכיוון הילדים בחופשה ארוכה. אבל בעיניי צריך לחשוב קודם כל על הערכים שאנחנו מעניקים לילדים לכל החיים – ולא על האינטרסים שלנו.

הערך האמיתי של הכסף

ילד שעוזר בבית תמורת כסף יקבל סולם של ערכים כספיים בלבד, אבל יפספס בגדול את הערכים האמיתיים של עזרה למקום שאליו הוא שייך, למשפחה ולחברים ולזולת בכלל, יפסיד את החוויה של הנתינה ואת התחושה הטובה של לתת ולא רק לקבל. מחויבות ואחריות לבית ולמשפחה הן ערכי חיים שאין להם ערך כספי, ולכן אני מתנגדת בכל תוקף לערב כסף בעבודות הבית.

אני אמא לשלושה ילדים: ערן בן 16 וכמה ימים, יונתן בן 11 וחצי ויהלי אוטוטו בת שבע. לא נתתי להם מימיי כסף עבור עבודה. השתדלתי לפרגן, להעניק חיבוק, נשיקה ומילה טובה, אבל לא נזקקתי לשלם מזומנים.

השעבוד האמיתי שלנו בחיים הוא הכסף, והילדים מקבלים את זה מאיתנו כמו כל ערך שהם סופגים, בדרך החינוך הראשונה והבסיסית ביותר – דוגמא אישית. לכן אני הייתי לוקחת את הרעיון של נטע חברתי לרתום את הילדים לטיפול בדיסקים – אבל ללא תשלום.