יעל צמח-גרינשפון, מתוך ההקדמה לספר "משפחה יוצרת":

גדלתי בבית מיוחד מאוד. אמי, זמירה צמח, לא קנתה לנו צעצועים ומשחקים, מדבקות ואביזרי יצירה, אבל היא תמיד דאגה להקיף אותנו בשפע של בובות מיוחדות ותמיד היינו עסוקים במגוון רחב של פעילויות יצירה ובאביזרים למשחק. התשוקה להמציא וכישרון האומנות הטבעי של אמי בא לידי ביטוי בשעות הרבות שהשקיעה בזמן איכות של כולנו. אף אחד מאיתנו לא חש שמשהו חסר. הרגשנו שיש לנו הכל.

שמחת היצירה

היה לנו שפע של בובות שנתפרו משאריות הבגדים הישנים שלנו, ולכל אחת היתה מלתחה שלמה, גם היא תוצרת בית, ורהיטים מיניאטוריים שאנחנו בנינו. למדנו צורות, צבעים, אותיות ומספרים באמצעות כרטיסי קרטון צבעוניים, שיחקנו במשחקי לוטו שיצרנו בעצמנו, בגירסאות שונות של דומינו שהכנו ובמשחקים לימודיים שהמציאה אמי במהלך השנים. ביתינו התפאר בכל אותן עבודות בגאווה גדולה. קופסאות גפרורים ריקות, גלילי נייר טואלט, חוטים ושרוכים, עטיפות למתנה ואביזרים ישנים שאינם בשימוש היו מצרכים מבוקשים בבית שלנו ששימש תמיד חגיגה של יצירה ויצירתיות. כל חג קיבל אצלנו בבית משמעות הקשורה לפי המנהגים של המסורת היהודית. לקראת פורים, לדוגמה, היינו שותפים פעילים בהכנת התחפושת, החל משלב הגיית הרעיון ועד להדבקת הפרח לקישוט.

היום אני יודעת להעריך כל קישוט וכל פריט מיוחד שהכנתי בצוותא ובכיף גדול עם אמי. היום אני מבינה לעומק שהחברות הכנה והמרגשת הקיימת בינינו נטוותה בשעות הארוכות שבהן המצאנו, גזרנו, הדבקנו ושמחנו יחד למראה התוצאה הסופית. לעולם לא אשכח את ימי התיכון שלי, או יותר נכון את הלילות, שבהם ישבנו בצוותא לסרוג, לתפור ולהדביק אפודות, תיקים וארנקים. אני נפעמת, כל פעם מחדש כשאני נזכרת ברגעים המאושרים של חדוות היצירה הפשוטה שאמי הנפלאה העניקה לי. היום אני אוהבת ליצור בעצמי עבודות יד או לעשות זאת בשיתוף עם ילדיי, נהנית לקשט אלבומי תמונות, או לחשוב איזו מתנה תתאים במיוחד לאדם מסוים. אני יודעת שהכל התחיל באמי וטמון אי שם בילדות שלי. זה משהו שאין שני לו, וכדאי לאמץ בחום את המנהג ליצור, להפיק ולחוות עם הילדים.

גם ילדיי הגדלים בעידן המחשבים והסוני פלייסטיישן אוהבים לנסוע לסבתא המיוחדת ביותר בעולם. בחדר הילדים בביתה יש מעמד ענק מעץ המשמש כתיאטרון בובות שהוא חלומו של כל ילד, ועליו מונחות עשרות בובות צבעוניות מקסימות מעשה ידיה להתפאר, במגירות אפשר למצוא שפע של פריטים שלא מוצאים בשום מקום אחר. זהו כרטיס הכניסה האולטימטיבי לעולם הדמיון. זוהי ההוכחה שלא צריך צעצועים יקרי ערך, שופעי אפקטים אלקטרוניים כדי לפתח את הכישרון ואת היכולת היצירתית.

עזרה ותרומה מכל הלב

המוטו של אבי, יחזקאל צמח ז"ל, השתלב היטב באווירת היצירה ששררה בין כותלי הבית וחיזק בנו את היכולת לתת ולהעניק. אחד המשפטים שהוא נהג לומר היה: "אין אדם מעני מן הצדקה", או כפי שהסביר לנו כשהיינו קטנים: "תמיד תתנו, ואלוהים שבשמים ידאג להחזיר לכם יותר". על פי המוטו הזה הוא נהג: כשליש ממשכורתו תרם לעניים, קנה לחסרי יכולת והעניק מעצמו. מדי חודש-חודשיים הוא יזם פרויקט מיון בכל חדרי הבית: כל מה שהיה טוב לשימוש הוענק למשפחות נזקקות, ודברים אחרים פונו לארון היצירה למיחזור. לאחר מותו מצאתי בארנקו את המשפט הזה כתוב על פתק, ושמרתי אותו כצוואה: להעניק ולתת ולהעביר את המסר לילדיי.

מדי פעם אנחנו מסדרים את הארונות, כולל את ארונות המשחקים ומחדשים את המלאי באמצעות בניית משחקים מעשה ידינו ופרי המצאתנו כפי שלמדנו מסבתא זמירה. חלקים וחפצים שהתקלקלו זוכים בביתנו ליחס מיוחד, משום שאפשר למחזר אותם ולהפיק מהם תועלת מירבית, ומעבר לכך - הם יכולים למלא אחר צהריים פורה של יצירה משותפת וחוויה למבוגרים ולילדים.

אני לא רוצה להטיף, אבל אני חשה בתוך תוכי שכל מי שיתחיל במנהג הטוב הזה כבר עכשיו, חייו יהיו הרבה יותר טובים וטהורים. לא צריך התארגנות מוקדמת, צריך רק לגשת אל הארונות, לאסוף את החפצים שאין בהם שימוש ולהתחיל לאסוף גרוטאות: בגדים ישנים, שעונים, סדינים, כפתורים, כובעים, וילונות, חוטים, מפות ומשקפיים שאינם בשימוש, אריזות של קופסאות מזון, גלילי נייר טואלט ועוד. דברים טובים שאינם מתאימים לכם ומתאימים לאחרים - כדאי למסור לעמותות לנזקקים, ואילו דברים שאינם מתאימים לאף אחד יכולים להיכנס לשיעור המיחזור הראשון שלכם – תיהנו מכל רגע.