פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי הגיעו לנרניה כמעט בטעות: הם נכנסו לארון הבגדים ולפתע מצאו עצמם ביער שפנס רחוב מנצנץ בקצהו. בממלכת נרניה הקסומה, ארץ החיות המדברות, הגמדים ושדי היער, שורר חורף נצחי שאותו חוללה המכשפה הלבנה, עד שהסתבר שאין היא מלכת נרניה וששליטה האמיתי הוא אסלן, האריה.

בלי להתכוון נקלעים הילדים למסע הרפתקאות מופלא ומותח, במהלכו הם עוזרים לאסלן לגבור על המכשפה האיומה ומשרתיה האפלים ולהחזיר את שלטון הטוב והצדק לנרניה.

ההצגה מבוססת על הספר הראשון בסדרת סיפורי נארניה מאת ק.ס. לואיס. אחת מקלאסיקות ספרות הפנטזיה לילדים. כשמדובר בקלאסיקה בסדר גודל כזה, זהו ללא ספק רף גבוה להתמודד איתו בהפקה בימתית (וזה מבלי להזכיר את הסרט עתיר האפקטים שיצא ב-2005). האתגרים שעומדים בפני העיבוד הבימתי כוללים את המעבר בין העולם ה"אמיתי" לממלכת נרניה, את הנפשת החיות והיצורים הקסומים שבממלכה, את מזג האוויר המושלג תמיד של נרניה, את האווירה הקסומה-פנטסטית המהותית ואת הנאמנות הכללית לסיפור.

תמר בת ה-11 שקראה את הספר לפחות פעמיים הגיעה לראות את ההצגה מלאת ציפיות, אלון בן ה-9 שהתלווה אלינו - טרם קרא את הספר, ואילו אנוכי - לא קראתי מאז ילדותי את הסיפור וזכרתי העלילה רק במעורפל. תמר העידה במהלך ההצגה כי הנאמנות למקור הספרותי רבה. ואכן, בעיון בספר לאחר ההצגה, התרשמתי שחלק גדול מהדיאלוגים מצוטטים מהספר מילה במילה. מי שקרא את הספר לא ימצא סתירות או הפתעות גדולות על הבמה.

האולם הלא מאוד גדול של תיאטרון רמת גן בנוי באופן שהקהל כמעט מקיף את הבמה כולה. המבנה הזה מאפשר להתרחשות הבימתית להיות בנויה משני מימדים: מימד אחד באזור הקדמי של הבמה שממש נושק לקהל ומימד אחורי שנמצא בחלקה של הבמה שממנו הגישה ל"מאחורי הקלעים". במהלך כל ההצגה נעשה שימוש מקסים במימדים האלה של הבמה ומעבר לכך, השחקנים משתמשים גם במעברים שבין הקהל, יוצאים ונכנסים לבמה מתוך הקהל מאחורי הקלעים ואפילו יורדים אל בטן הבמה.

השימוש באביזרים ותפאורה מאוד מינימליסטי: מלבד כמה אלמנטים קבועים ודומיננטיים השחקנים מביאים איתם את אל הבמה את התפאורה והאביזרים לסצנות השונות (ואחר כך מוציאים). המעבר בין הארון לנרניה מבוצע באופן מושלם ונראה בעיניי הילדים כקסם ממש. כשהשחקנים נכנסים לארון, חלקה האחורי של הבמה מוסתר בפרגוד, אך כשהם יוצאים ממנו בנרניה נפתח הפרגוד ואיתו הארון יוצא מהבמה, לנגד עינינו - בירכתי הבמה רצועות בד (או פלסטיק?) לבנות ארוכות היורדות אל הבמה - מעניקות אפקט קסום ומעורפל תוך שימוש מרשים ודינמי בתאורה ומפזרי עשן.

שלוש רקדניות מלוות את ההצגה כנימפות, בנות יער או ציפורים בתנועות רכות ובמינון מדויק של ריקוד הן מעשירות מאוד את האווירה הקסומה ואת העושר הבימתי. השימוש המקצועי והמדויק בתנועה ובהבעה ניכר לא רק בקטעי הריקוד: התגוששויות, היאבקויות ודו קרב מבוצעים באופן אמין, מרשים ומתוזמן; כל מין של בעל חיים או יצור מאופיין בתנועתיות שונה, אך המקסימים ביותר הם הנמרים של אסלן שתנועותיהם והבעותיהם מתובלים הומור ומאפשרים "הפוגה קומית" ברגעים הדרמטיים והמותחים של ההצגה.

למרות הטיפול המקצועי בתנועה, תאורה ותפאורה, המרקם שנוצר על הבמה אינו אחיד ברמתו. ההצגה מועדת דווקא במקומות שבהם ניכר מאמץ רב מדי להנגיש את הסיפור לקהל הצעיר. הראשונה והבולטת ב"מעידות" היא דמותה של לוסי. אמנם גילה המדויק לא מוזכר בספר, אך ניכר על פי התנהגותה והטקסטים המקוריים שהושמו בפיה שלא מדובר בפעוטה. בהצגה הפכו את לוסי לפעוטה ממש, עם זוג צמות ודיבור אינפנטילי באופן שגרם אפילו לתמר (בת 11 וחצי) לגלגל עיניים בזלזול. בשונה מדמויות אחרות על הבמה, דמותה מנסה להצחיק ולהתחנף לקהל בילדותיות המאולצת שלה והיא לא מעט פעמים מדובבת את מחשבותיה במקום פשוט להציג אותן. כשהיא ניצבת מול ארון הבגדים ושוקלת האם להיכנס לתוכו, היא אומרת משהו כמו: "וואו יש פה ארון, כדאי להיכנס אליו?!". אין לי ספק שיש דרכים רבות להביע את הדילמה הזאת ואחרות על הבמה מבלי לדובב אותן.

חוסר אחידות ניכר גם בתלבושות ובאיפור. בעוד שחלק מהדמויות לבושות באופן מרומז ומדויק והיפה שבהן הוא טומנוס הסאטיר, חלקו מוגזמות במאמץ לשוות להן מראה חייתי, הן באיפור והן בתלבושות כשהבולטת בהן היא דמותו של אסלן האריה. לטעמי המאמץ הזה הוא מיותר - בעיקר כשיש יכולת מופלאה של שימוש בתנועה והבעה, שהתפאורה והתאורה מדויקים לא חייבים להתאמץ כל כך - אפשר לתת למוחם הפוסט-טכנולוגי של ילדינו ולדמיון לעבוד קצת.

למרות הכתוב לעיל, בעוד שהפקות רבות לילדים משתמשות בסיפורי ילדים ידועים ומתעללות בהן בשירה ובריקודים צעקניים ובליהוק מנכר עיניים, פה מדובר בהפקה מקצועית, כמעט ולא מתחנפת שנותנת הרבה כבוד לסיפור שעליו היא נשענת. טיפה פחות מאמץ וזה היה מושלם.

דבר הילדים: תמר (11 וחצי): "לוסי הייתה מעצבנת - היא לא כזאת תינוקת בסיפור. הם שינו קצת את הסוף, הקרב מול המכשפה הלבנה לא מתנהל ככה, אבל ההצגה בסדר. ראיתי גרועות ממנה וראיתי טובות ממנה".

אלון (9): "ההצגה יפה, הזאבים היו מפחידים וטיפשים והנמרים ממש מצחיקים. הסאטיר הוא הדמות שהכי אהבתי ואהבתי שהמלכה מתה בסוף".

מיועד לגיל:   6-13

כתיבה: גלן רובינס על פי סיפורו הנודע של ק.ס. לואיס

נוסח עברי: יולי הרגיל

בימוי: אבישי בן-גל עפ"י רפי ניב

הפקה: תיאטרון הספרייה

תפאורה, תלבושות ואביזרים: טליה אוטולנגי

תאורה: אסי גוטסמן

מוזיקה: פרנק אילפמן

קרבות במה: גנדי בביצקי

בהשתתפות: תלמידי ובוגרי בית צבי: שחר פרץ, סיון קרצ'נר, אביהוד תדהר, שני רוטנברג, מעיין עמרני, עודד ליאופלד לירון ויגדור ואחרים.

מועדי הצגות: בחופשת החנוכה 5-16/12 בתיאטרון רמת גן הצגות בוקר ואחה"צ.

שעות ופרטים באתר התיאטרון: http://www.hasifriya.com/?CategoryID=218&ArticleID=681

מחיר: 150 ש"ח. מבצעים והטבות בועדי עובדים, מנויי מפעל הפיס ולמחזיקי כרטיסי האשראי שונים. טלפון הקופה: 03-5799290 או 9798* מ"בזק"