במרכז המחזה "יותם ויעלי" שלושה ילדים – האחים יותם ויעלי שגרים עם אמם, והילד עמית שגר עם אביו ואמו החורגת. המחזה מציג בעדינות ובדיוק את עולמם של שלושת הילדים, עולם שבו הפערים החברתיים והתרבותיים מעוררים אותם למשחקים ושיתופי פעולה, בו הסקרנות גדולה מהפחד ומותר ונכון להשתנות. דמויות ההורים גם הן אנושיות ובעלות סתירות פנימיות; לכן הם נדרשים, כל אחד בדרכו, לאפשר לילדים ללמוד לבד ואולי אף ללמוד מהם דבר מה.

ההצגה נפתחת בחדר הילדים, כשיותם בן השש מנסה לדחות את שעת הכניסה למיטה בתואנות ובתירוצים המוכרים לכולנו. הסיטואציה היומיומית הזאת מאפשרת לצופים הצעירים ולהוריהם להזדהות באופן מאוד מיידי - הפחד מהחושך, חרדה מנטישה, יחסים בין אחים והצורך בחום ואהבה מבצבצים בין השורות כבר בסצינה הראשונה ומרמזים על הבאות.

בהמשך, כשנכנסת יעלי (האחות הצעירה) לתמונה, אנו עדים לקושי שביחסים בין האחים, כשהגדול נאלץ לוותר לצעיר "כי הוא הבוגר" ולפתרון היצירתי, של יותם כיצד לשכנע את יעלי (ב"פסיכולוגיה הפוכה") להשיב לו את מקומו במיטה העליונה. הילדים פותרים את הבעיות בינם לבין עצמם באופן הרבה יותר חכם ויצירתי מהמבוגר האחראי כששניהם יוצאים "מנצחים".

בגינת המשחקים (החדר הופך לגינה באמצעות משחק יפה עם תפאורה מאוד חכמה ומינימליסטית) פוגשים האחים את עמית, ילד בן גילו של יותם שמאיים עליהם באקדח צעצוע ומונע מהם לשחק על המגלשה. גם במקרה הזה הילדים משתמשים בתבונה רבה כדי לגרום לעמית לעזוב את המגלשה. הם משחקים בכאילו (כאילו הם ראו קיפוד, והוא ברח לשם, ונראה אותך תופס אותו) ומשתלטים בחזרה עם המגלשה.

במפגש הבא עם עמית, יותם מגלה עניין באקדח של עמית (אמא של יותם לא מסכימה שהילדים שלה ישחקו באקדחים), ואילו עמית מגלה עניין באופניים של יותם והם מחליטים בתמימות להחליף ביניהם. לילדים אין משמעות חומרית לדברים הנחשקים בעיניהם ולתפיסתם אקדח צעצוע שווה ערך לאופני ספורט.

כשהעניין מתגלה להורים, מתעורר קונפליקט גדול מאוד בין כמה תפיסות עולם.

ראשית בין תפיסת העולם של הילדים שמבחינתם ביצעו עסקה הוגנת לחלוטין, לתפיסת העולם של המבוגרים שמבינים את הפער החומרי של עסקת החליפין.

ושנית בין תפיסת העולם של אמא של יותם שמזועזעת מהתמורה הזולה לאופניים (אקדח - שהיא לא מוכנה לתת לילדים לשחק בו) ומגיבה באיפוק יחסי ואבא של עמית שלא מאמין לבנו שהוא ביצע את העסקה בתום לב וחושד בו כי גנב את האופניים ומגיב כלפיו באלימות.

הילדים קולטים את הפחד של עמית מאביו, והדרמה נמשכת כשהם מנסים לסייע לו בתמימות להימנע מפגיעה, אלא שפה שוב נכנס לתמונה הכסף והאקדח והעניין מסתבך.

אם נעמיק מעט נגלה שהעניינים מסתבכים כשעולם הילדים התמים שמונע מדמיון ויצירתיות מתנגש עם עולם המבוגרים שמונע מחומר (הכסף) ואלימות (האקדח), וברור שלמרות הדיאלוג הכמעט יומיומי, בהצגה מדובר בביקורת חברתית (שאני בספק אם הקהל הצעיר יכול להבין).

התגלגלות האירועים מציגה את ההורים כמנותקים מעולמם של הילדים (בלי שיפוטיות יתר), אך לבסוף ישנה השלמה אידיאלית וכמעט פנטסטית בין כל העולמות. אני חייבת להודות שאני מאוד אוהבת סופים טובים, אבל פה, לראשונה בכל ההצגה הייתה איזו תחושה קלה של חוסר אמינות מנקודת המבט ה"מבוגרת" שלי. אולם, במחשבה נוספת, זה די מתבקש שהצגה שכל כך מבינה את הילדים ואת עולמם הפנימי (והתמים) תסתיים בנאיביות ואופטימיות שכזו.

"החיים כהרפתקה" זה אולי המוטו של ההצגה שמבינה כל כך את עולמם של הילדים שבו כל סיטואציה יומיומית (פחד, חברות, אמון, יחסים במשפחה) מעמידה אותם בפני אתגרים גדולים - מציאותיים ודמיוניים, המספקים הזדמנויות לבניית הזהות העצמית שלהם.

מדובר בהפקה ייחודית בנוף תיאטרון הילדים, שכן היא אינה מתהדרת בסיפורי הרפתקאות, קסם ופנטזיה, בגיבורי על או אפילו בעיבוד ליצירה ספרותית מוכרת. ההצגה מצליחה לשבות את הקהל בכנות, בעדינות ובאותנטיות שבה היא מציגה את היחסים בין הילדים לבין עצמם ובינם לבין "המבוגרים", באמצעות משחק אמין ומדויק בתפאורה מינימליסטית וביחס אינטליגנטי ומלא הערכה לילדים שבמחזה ובקהל.

הצגה זו נבחרה לפתוח את העונה במדיטק שכפי הנראה ממשיך להציב לעצמו רף גבוה ואיכותי.

מיועד לגיל: 6-8

כתיבה: פולקר לודוויג

תרגום ובימוי: רוני פינקוביץ'

משתתפים: נעמה אמית (יעלי), דן קיזלר (יותם), הראל מוראד (עמית), גילה פוליצר (אמא של יותם ויעלי), איציק גולן (אבא של עמית)

תפאורה ותלבושות: סבטלנה ברגר

תאורה: קרן גרנק

מוזיקה: נתן סלומון

מועדי הצגות: שבת 4 במאי 2013, 12:20, 10:30; שבת 13 באוגוסט 2013 10:30

מחיר: 70 ש"ח

טלפון: : 03-5021552

אתר: אתר המדיטק יותם ויעלי

צילום: ‏‏בני גם זו לטובה

עוד הצעות לבילויים עם הילדים