תיאטרון המדיטק יציין את יום הולדתו ה-114 של אריך קסטנר, מטובי הכותבים בספרות הילדים העולמית, עם בכורה להצגה "הכיתה המעופפת" שהתקיימה ב-23.2.13, בדיוק ביום הולדתו של הסופר.

ההצגה הופקה בשיתוף הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין והיא החלק השלישי בטרילוגיית מחזות קסטנר של המדיטק: אמיל והבלשים ואורה הכפולה של המחזאי עידו ריקלין והבמאי רפי ניב שזכו להצלחה רבה.

כמו ספריו האחרים של קסטנר, גם "הכיתה המעופפת" זכה לעיבודים רבים בקולנוע ועל הבמה. הסיפור עוסק במערכות יחסים של תלמידים בפנימייה בינם לבין עצמם ועם מוריהם. ההצגה מביאה לבמה את סיפורה של חבורת הנערים והרפתקאותיה בדרך להעלאת מחזה לכבוד חג המולד. כשהיריבות עם בית הספר המתחרה מתגברת עוברים הנערים דרך ארוכה יחד ובמהלכה הם לומדים על חברות, אומץ ותושייה.

שחקני "הכיתה המעופפת": דני גבע, רודיה קוזלובסקי, אודי בן דויד, עמית אפשטיין, גל אמיתי, נדב לאור, עידו לוסקי, איתמר שקד, שפי מרציאנו, אימרי ביטון, אדריאנו חאובל, אדי אלתרמן.

הבמאי רפי ניב מסביר את משיכתו לקסטנר ואומר: "כמבוגר חזרתי אל הספרים, וגם הפעם לא יכולתי שלא להתפעל מרגישותו הרבה של אריך קסטנר לילדים, מהכבוד האמיתי שהוא רוחש להם, בכך שפונה אל הילדים כאל אנשים צעירים ומקיים אתם דו שיח. מספריו של קסטנר נושבת רוח של אהבת אדם בכלל וילדים בפרט ובמיוחד.

"כשהזמין אותנו רוני פינקוביץ', המנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק ליצור את החלק השלישי בטרילוגיה, "הכיתה המעופפת", ידעתי שזו תהיה ההצגה שבה אספר את סיפור התבגרותי. סיפורו של ילד רגיש שנלחם על מקומו בחברת הילדים ועובר מסע מורכב מאוד של התבגרות. ידעתי גם שאת ההצגה הזאת אקדיש לאותם ילדים רגישים המרגישים לא מקובלים ולא שייכים".

בהצגה על קבוצת נערים בפנימייה גרמנית מושלגת בתחילת המאה שעברה, צפיתי עם שתי בנות כיתה ו' מעודכנות אופנתית וטכנולוגית, שלא חוסכות ביקורת מכל מה שרק אפשר. ביני לבין עצמי תהיתי האם המחיצות החיצוניות: המגדרית (בנים) והתקופתית (מאה שעברה) ימנעו מהן להתמסר להצגה ולהנות ממנה בכנות. ממילא מדובר בהפקה שעומדים בפניה אתגרים רבים: עיבוד לספר מוכר, נאמנות לסיפור ולמספר, אווירה של מקום וזמן רחוקים מאוד ועוד ועוד.

ההצגה נפתחת בסצנה מתוך חזרות למופע אמצע שנה שתלמידי כיתה ו' שבסיפור מתכננים. השילוב של ההצגה (מופע) בתוך ההצגה, הוא עוד אחד מהאתגרים בהפקה הזאת, והיא עומדת בו בהצלחה מרובה. בכל הקטעים שבהם משולב המופע הפנימי האבחנה בין המופע שבתוך ההצגה לבין ההצגה עצמה מתבטאת במספר אמצעים: השימוש באמצעים "דלים" במופע של הילדים - באביזרים שהם משתמשים בהם (מאולתרים) כמו מקפצה, סולם וכו', באפקטים הקוליים והויזואליים שהם "מאלתרים" ובכן במשחק של השחקנים שעוברים בוירטואוזיות ממשחק אמין ולא מתחנף של ילדים למשחק מעט מוגזם ומשתדל של ילדים במופע אמצע שנה.

כמו במרבית ספריו של קסטנר, גם במרכז עלילה זו עומדים ילדים עם רקע משפחתי כואב או קשה, הורים נוטשים או לא מתפקדים, עולם לא מתוקן ועוולות שונות. גם בעלילה זאת הילדים מביאים לפתרון של חלק מהעוולות ומוצאים את דרכם המוסרית וההומנית.

הסיפור עוסק בקבוצת בנים בראשית גיל התתבגרות והתהליכים השונים שעוברים על חברי הקבוצה בינם לבין עצמם ובינם לבין קבוצת תלמידים יריבה, בדרך לעיצוב הזהות העצמית של הנערים. רבים מתהליכים אלה קשורים באופן ישיר לביטויי אלימות פיזית והתעללות לא קלים, המובאים בספר ללא אידיאליזציה, שההצגה נמנעת כמעט לחלוטין מלהציג.

מחד הבחירה לצנזר את האלימות בעיבוד הבימתי לסיפור ממקדת את המסר ההומני ואוהב האדם של קסטנר, אך מאידך מאבד משהו מהדרך המטלטלת והאמינה שעוברים הנערים כדי להגיע להכרה הזאת.

אין ספק שבעיבוד בימתי לספר יש אבידות: הדמויות שטוחות יותר, העלילה פחות מורכבת ופרטים קטנים נשמטים. אך הפרטים שנשמרו בעיבוד הבימתי נבחרו בקפידה וחודדו במידה הנכונה והרוח הקסטנרית של כבוד ואהבת אדם שורה על ההצגה בכל רמ"ח איבריה.

בספר "הכיתה המעופפת", כמו גם בספרים אחרים של קסטנר הוא נוקט עמדה, פונה אל הקורא ומהווה סוג של מתווך בין הקורא לבין העלילה, דבר המסייע לו לא להמאיס עצמו על קוראיו עם מוסריות היתר. למרות שהתיווך הזה נעדר מהעיבוד הבימתי, הוא אינו נגרר לדידקטיות או מוסריות מאוסים. הקו השפוי והאמין שמתווה קסטנר במוסריות שלו הוא מאוד עדין, כמעט בלתי נראה וההפקה מצליחה לשמור עליו בכבוד רב.

הרוח הקסטנרית-האירופאית מורגשת היטב גם בתפאורה, בתלבושות ובאביזרים שלוקחים אותנו לראשית המאה שעברה בלי מאמץ מיותר. כמו בהפקות נוספות של המדיטק, התפאורה כמעט ולא משתנה לאורך ההצגה והשחקנים מוציאים ומכניסים איתם אל מרכז הבמה את האלמנטים הבימתיים המעטים והמדויקים שמעטרים את הסצנה.

ההצגה "הכיתה המעופפת" מצטרפת להצגות "אורה הכפולה" ו"אמיל והבלשים" שזכו (בצדק) להערכה רבה ומשלימה בכבוד וברגישות את הטרילוגיה הקסטנרית בתיאטרון המדיטק.

בנות ה-12 סיכמו את ההצגה כטובה ומרגשת ואף הביעו התפעלות מהתפאורה והתלבושות. את הביקורתיות העוקצנית הן הפנו כלפי המבוגרת האחראית שמיררה בבכי לאורך ההצגה... (זאת אני!).

עוד הצעות לבילויים עם הילדים

מיועד לגיל: 8-13

מחזה: עידו ריקלין

בימוי: רפי ניב

משתתפים: דני גבע ("אסור לעשן"), רודיה קוזלובסקי (ד"ר בק), אודי בן דויד, עמית אפשטיין (מרטין), גל אמיתי, נדב לאור (ג'וני), עידו לוסקי (סבסטיאן), איתמר שקד (מץ), שפי מרציאנו (אולי), אימרי ביטון (שמיץ), אדריאנו חאובל, אדי אלתרמן (אגרלנד).

תפאורה: סבטלנה ברגר

תלבושות: יהודית אהרון

תאורה: זיו וולושין

תנועה תיאטרלית: גנאדי בביצקי

מוזיקה: נדב רובינשטיין

מועדי הצגות: 1.6.13, 28.3.13

מחיר: 70 שקלים.

טלפון 03-5021552

כתובת: תיאטרון המדיטק שד' גולדה מאיר 6, חולון

צילום: ‏‏בני גם זו לטובה