החגים אלו בדרך כלל ימים עמוסים, מי לא מכיר את התכונה הזו של לפני החג, הקניות, המתנות, הבישולים, הסידורים, ניקיון הבית, לשלוח ברכת חג שמח לכל מי שמכירים או לכל מי שחשוב. כולנו ממהרים במרוץ די מטורף להספיק הכל ממש עד רגע לפני שהחג מתחיל.

ומייד לאחר מכן, במעבר חד, ממש אנו עוברים למרוץ מסוג אחר - יש לנו שלל של תוכניות שיכולות למלא את היומן לפחות לחודש, אבל אנחנו מנסים להספיק את כולן בכמה ימים דחוסים ועמוסים. זה מתחיל בלבקר את המשפחה, וממשיך בפסטיבלים השונים לילדים ולמבוגרים, בתערוכות, בלונה פארק, בטיול בחיק הטבע או באתר היסטורי, בביקור בחוף הים, ובפיקניק בו למנגל יש תפקיד מפתח - רשימה ארוכה.

בכל הריצה הזו להספיק, לעשות, להיות מאוד בקלות אנו יכולים למצוא את עצמנו הולכים לאיבוד, ואם אנחנו הולכים לאיבוד קל וחומר ילדינו!

לא תמיד מה שאנחנו חושבים שטוב לילדים באמת טוב להם. לא תמיד מה שאנחנו רוצים עבורם - הם באמת רוצים, והרבה פעמים הבחירות שלנו ממש לא מתאימות להם, משעממות אותם והם מרגישים שהכריחו אותם לעשות משהו שהם ממש לא רוצים. אבל מצד שני, אנחנו רוצים לחנך אותם לאחוות המשפחה, לאהבת הארץ, לתרבות ואומנות, לחיבור לטבע....ואנחנו מוצאים את עצמנו בדילמה.

ומה באמת נכון? כדי לענות על השאלה הזו אני מציע שאם הגעתם עד לכאן תעצמו רגע עיניים ותדמיינו את עצמכם, במשך שבוע מישהו אוחז אתכם ביד גדולה וחזקה ולא משחרר, והוא רץ ממקום למקום, עוצר ומממשיך ואתם נגררים במרוץ עמוס וצפוף של "להספיק"....

מה כל אחד מאיתנו מרגיש ברגעים שבהם אנחנו חסרי אונים, ברגעים שבהם אנחנו לא יכולים להשפיע על המציאות? כשאנחנו עומדים באיילון בפקק אינסופי ומאחרים לפגישה חשובה, כשאנחנו מגיעים לבנק בדיוק כדי לראות מרחוק את הדלת ננעלת לנו ממש בפנים, כשאנחנו יושבים במטוס במושב הפנימי שליד החלון, מגשי האוכל פתוחים ואנחנו ממש צריכים לשירותים...

אני מקווה שאתם יודעים או שנזכרתם בתחושה. הרגשת חוסר האונים היא הרגשה איומה, אף אחד מאיתנו לא אוהב לחוש אותה וכולנו תמיד משתדלים לעשות הכל כדי להימנע ממנה.

איך מוצאים את שביל הזהב ? עצות פרקטיות

אז אם זה כל כך נורא לנו למה שאנחנו נעשה את זה לילדים שלנו? איך נמנעים מתחושת חוסר האונים והלחץ? טיפים שימושיים:

כדאי למצוא את שביל הזהב- נכון שאי אפשר שלא לבקר את המשפחה ונכון שערכי מולדת וטבע הם חשובים, אבל בתוך כל זה כדאי ורצוי למצוא את המינון שמתאים לכם ומתאים לילדים שלכם.

זכות הבחירה – אני מציע לאפשר לילדים שלכם את הבחירה, להתייעץ איתם, לבדוק מה הם רוצים ומה מעניין אותם, מה הם רוצים לעשות. אבל כדאי לשים לב, אם בחרתם להתייעץ איתם תתייעצו רק על מה שאתם מראש מחליטים שאתם מוכנים לקבל את דעתם. הרי איזה ערך יהיה להתייעצות הזו אם בסופו של דבר הם ידעו שאתם החלטתם מה שאתם רוצים ולדעתם ממש לא היה משקל ואין לה חשיבות. לא צריך להתייעץ על הכל וממש לא צריך ונכון לוותר על עקרונות החינוך שלכם.

יישור קו עם רצונות הילדים - החג זו הזדמנות נהדרת לחבר את המשפחה, ללכד אותה, לחוות ליהנות ולעשות המון כיף. כדאי וחשוב לזכור שהכיף שלנו הוא לא תמיד הכיף של הילדים ומה שאנחנו חושבים שעושה להם טוב לא בהכרח נכון.

הורים רבים רצים להגשים את הדברים שהם חלמו עליהם בתור ילדים, כאשר ההורים שלהם סחבו אותם למקומות שלא אהבו ושיעממו אותם. הורים רבים מרגישים שאם הם יגשימו את החלומות שלהם הם בעצם מגשימים את החלומות של הילדים שלהם. ולא כך היא.

לילדים שלכם יש את החלומות שלהם ובדיוק כמו שאתם לא תמיד אהבתם או התחברתם לחלומות של ההורים שלכם כך גם הם. בחג הזה יש לכם את ההזדמנות לעשות כאן תיקון, הגשימו את החלומות שלכם אבל לא על חשבון הילדים שלכם, תנו להם את החופש לבחור ולהחליט.

מינון נכון ומאוזן - אם אתם רוצים שהילדים שלכם ואתם תיהנו מהחג הזה, תורידו קצת את הרגל מהגז, תקטינו קצת את המירוץ, מיצאו את נקודת האיזון בין מה שאתם רוצים להספיק ובין מה שהילדים רוצים וצאו איתם ביחד לדרך שנכונה לכולכם.

נצלו את החג, תיהנו ממנו, וגם אם תספיקו "רק" חצי ממה שתכננתם להספיק זה גם טוב, כי שלמות המשפחה, החיבור ביניכם, הביחד הם הדברים שבאמת חשובים.

עוד בלוגים ותובנות של דן כהן:

משפיעים על הנוכחות

דן כהן 2C2B - מאמן אישי ועסקי