כשאני הייתי ילד הוקרנה בטלוויזיה הסדרה האלמותית "האיים האבודים", על ילדים שהספינה שלהם טובעת והם נסחפים לאי בודד. כילד נהגתי לדמיין מה אני הייתי עושה אם הייתי נסחף לאי בודד ואיך הייתי שורד. בהשראת הסדרה הכנתי גלשן רוח משני סדינים ומקל מטאטא. הסתובבתי בבית עם היצירה בגאווה, עד שדודה שלי ראתה את היצירה והתפוצצה מצחוק. אחרי שנרגעה מהצחוק שלה היא הסבירה לי למה היצירה שלי לא באמת שווה משהו. היא לא ידעה להסביר איך כן בונים, רק למה אין סיכוי שיצרתי משהו הגיוני. חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שמבוגרים הורסים את כל התום והיצירתיות של הילדים.

למה נזכרתי בסדרה הישנה ובהמצאה שלי? כי הסרט "עף על קרנף" מאוד הזכיר לי את התום של ילדותי, מול ההתפכחות של המבוגרים.

זה סרט קיץ קלאסי על ילד בודד בשם טופר, שמאוהב בילדה שלא מבחינה בו והוא מתגעגע מאוד לאבא שלא גר איתם. יום אחד הוא מוצא עיפרון קסמים, שכל מה שמציירים בו הופך לאמיתי. הוא מצייר על קיר ביתו בקומה הרביעית, קרנף צהוב גדול עם קרניים ולהפתעתו הוא הופך להיות קרנף אמיתי. מאותו רגע החיים שלו משתנים מהקצה לקצה. אבא שלו חוזר מהים והילדה שהוא אוהב מגלה בו התעניינות. בהתחלה בעל בית הקפה הסמוך חושש בתחילה שהקרנף יבריח את הלקוחות, אבל מהר מאוד הוא מגלה שהקרנף הוא אטרקציה תיירותית ומשנה את שם בית הקפה ל"קרנף הצהוב".

הילדה שלי בת ה-12 יצאה מהסרט מוקסמת וישר חיפשה עפרונות קסמים. היא הזכירה לי מאוד את ההמצאה שלי שלא החזיקה מים. למרות שברור לי שאין עפרונות קסם, הבטחתי לעזור לה לחפש. קודם כל, כי אין דבר יותר נורא מלהרוס לילד את התמימות שלו. חוץ מזה, מי יודע, אולי בכל זאת יש עפרונות קסם? אני מבטיח לעדכן אם נמצא אחד כזה.

מיועד לגיל: 3-8.

כתיבה ובימוי: רון סג'וט.

שחקנים: ניקולאי אמאנד, נועה קרון בק. בגרסה העברית דיבוב של בני גולדשטיין מהאח הגדול.

מוזיקה: אלפנד אי.

 בבתי הקולנוע החל מתאריך: 25 ביולי 2013