המופע "דגי זהב" אינו מספר סיפור במובן הפשוט של המילה. אם צריך להגדיר אותו באופן כלשהו אז כנראה שהוא דומה יותר לשיר: לירי, מרגש ומלא מטאפורות רבדים ומשמעויות.

שם המופע - דגי זהב הוא כשמה של יצירה של הצייר גוסטב קלימט. זהו ציור לא מאוד מפורסם של קלימט שבו מצוירות נימפות עירומות. יכול להיות שהקשר בין שם המופע ליצירה של קלימט הוא מקרי בהחלט. ואמנם, ניתן למצוא דג זהב בציור של קלימט וגם במופע, אך הציור הוא סימבולי במהותו וכמוהו גם המופע.

האביזרים שבהם נעשה שימוש על הבמה: ארון בגדים חשוף, קומקום וכוסות תה, ציפור, גזירי נייר וקופסאות קרטון הם בעלי משמעות סימבולית שמעבר לתפקיד התיאטרלי-חזותי שלהם. התאורה אף היא מתפקדת כחלק מאביזרי הבמה. היא מופעלת ומתומרנת על ידי השחקנים. ברגעים מסוימים דרמטית וקודרת וברגעים אחרים לבנה ושטוחה.

דמות האישה - היא הדמות הדומיננטית במופע מזכירה (כמו שם המופע) דמויות נשים מציוריו של גוסטב קלימט. דמות בשמלה לבנה עם פנים מרוחים בלבן בעלת שיער כהה אסוף. כמו הדמויות של קלימט גם הדמות שעל הבמה משדרת קונפליקט שבין שטחיות לעוצמה אגרסיבית.

האינטראקציה בין דמות האישה לדמות הגבר שעל הבמה יוצרת אי נוחות. אין תחושה של הרמוניה אך גם לא מאבק. הגבר מובל ומונחה על ידי האישה שתנועותיה והבעות פניה עצורות- מרירות. לעיתים זה מעורר גיחוך (במקומות שזה מזכיר לנו את האמהות הפולניות הבלתי מסופקות - בסגנון אמא של "אלכס מאלכס חולה אהבה") אבל לרוב זה בעיקר מעורר תחושת מבוכה.

בירכתי הבמה, ניצב כאמור - ארון בגדים. הארון חשוף והוא למעשה מתלה בגדים בהירים שמשמש כמסך לבן - מקום שאליו וממנו נכנסים ויוצאים השחקנים-רקדנים. לכניסה וליציאה מהארון יש גם משמעות אסוציאטיבית (לסיפור האריה המכשפה וארון הבגדים שבו הוא משמש שער לעולם הפנטזיה) וגם משמעות מילולית - ההדחקה של שאיפות פנטזיות וחלומות.

בארון נחבאת דמות תלויה על קולב לבושה פיג'מה רחבה. הדמות מעוצבת כספק ילדה ספק בובת סמרטוטים הנשלטת על ידי האישה. זה אמנם נשמע קודר ואפל, אבל המשחק והתנועה של יחסי הגומלין האלה הם פיוטיים, מרגשים ולעיתים משעשעים.

הדמות נכנסת ויוצאת מהארון לאורך המופע ומסמלת את הכמיהה של האישה לילד או געגוע לילד שאיננו.

מוטיב מרכזי במופע הוא מסיבת התה. כלי התה האנגליים השבירים גם הם אלגוריים ומילוליים כאחד. הם מייצגים את העדינות והשבירות של מערכת היחסים המורכבת שעל הבמה, כמו גם את הטקסיות והמסורתיות, ומתכתבים עם מסיבת התה של אליס בארץ הפלאות. הבמה עצמה היא ארץ פלאות קסומה ששום דבר בה לא מובן מאליו. המשחק עם הכלים שיוצרים ריקוד משל עצמם הוא אירוע בימתי קסום ומשעשע.

התאורה, מערכת היחסים שעל הבמה והסימבוליזם משדרים לצופה הבוגר בעיקר מלנכוליות, קור וניכור, אך יחד עם זאת מזמנים סיטואציות בימתיות נוגעות ללב ומלאות חן. מדובר על מופע תיאטרון מחול אינטימי, קסום ופיוטי בעל איכויות רבות שמאתגרות את הצופה עם הרבה דמיון ומחשבה.

צפיתי במופע עם יואב בן ה-5. כמי שנחסכו ממנו כל הסימבוליות, האסוציאציות וההקשרים האומנותיים והספרותיים, הוא התעניין בעיקר בהיבטים הטכניים (איך היא / הוא עושה את זה) צחק והתרגש. המופע מוגדר אמנם לגילאי 5 ומעלה אך לטעמי ילדים בוגרים יותר יוכלו לקחת איתם הביתה חוויה יותר עמוקה ומרגשת.

מיועד לגיל: 5 ומעלה

כוריאוגרפיה,עיצוב תלבושות, תפאורה ופס קול: ענבל פינטו ואבשלום פולק

עיצוב תאורה: יואן טיבולי

משתתפים: מיכל אלמוגי, נגה הרמלין, יוסי פולק, צביקה פישזון

הופעות קרובות: 2.11.13 11:30

לרכישת כרטיסים: קופת סוזן דלל - 03-5105656.