כשחזרתי הביתה מפתיחת הכנס השנתי למנהלי אגפי החינוך בישראל, שיתפתי את ילדיי בתובנה של שר החינוך, הרב שי פירון בנאומו המרתק: הוא סיפר שאדם שישן 10 שעות עם הפסקות שמפריעות לו לחלום, קם עייף ומותש מהשינה, לעומת אדם שישן שלוש שעות בלבד, אבל חולם חלומות ברצף. הילדים שמנהלים איתי משא ומתן על שעת השינה הקבועה ("אפשר לישון היום בשמונה וחצי ולא בשמונה?"), קפצו על המציאה: "אז אפשר לישון בחצות? שר החינוך מרשה!".

לא, הסברתי, הרעיון הוא שצריך לישון ברצף על מנת לחלום, כי בלי חלומות השינה לא אפקטיבית.

לא נפסיק לחלום

מטרת השינה היא החלומות, אדם ישן כדי לחלום. לפי שי פירון, יש חשיבות עליונה לחלומות = הערכים, המשמעות והמהות של החיים. כל החלומות האמיתיים של מדינת ישראל הוגשמו כי מישהו העז לחלום! פירון שיתף אותנו בתמונת הענק שמוצבת על קיר משרדו – העתק הגיליון מ-30 בנובמבר, יום אחרי שהוכרז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. "שם הכל התחיל", הוא אמר, ומכאן צריך לכוון לחברת מופת שתיפטר משלוש הרעות החולות: הפחד, הציניות והאינטרסנטיות. תפקיד מערכת החינוך הוא להיות מחויבים לחלום הזה, לנצל את השנים הראשונות והמשמעותית בחיי הילד וללמד אותו לא לפחד (=להעז!), לא להיות ציני, לחלום בקול רם ולא להיות אינטרסנט.

רק כך נשיג את החלום ואת המטרה שהוגדרה בחלום – חברת מופת עם פחות פערים, יותר צדק ויותר אהבת האדם.

שי פירון דיבר מתוך אמונה שלמה בחלום, אין ספק שדבריו מעוררי ההשראה ילוו את מנהלי החינוך בעשייה היומיומית שלהם בדרך לחברת מופת.

מהי חברת מופת?

הרב שלום הרטמן, אחד מהאחראים על תוכנית מעגלי ההתחדשות וממקימי מכון הרטמן השיב על השאלה הזו בהרצאת הפתיחה.
"חברת מופת היא בסיס החזון הציוני כפי שהוגדר על ידי בן גוריון. הרצון לחברת מופת דורש חשיבה חדשה אודות הקשר של העם היהודי ומדינת ישראל מול מה שקורה מסביב לעולם", אמר בלהט. עם שרוצה להיות עם נבחר ולצמוח ולהתפתח לחברת מופת, צריך ללמוד מהעבר שלו. השאיפה טמונה

ב-DNA של העם היהודי מאז שהוקם, ולכן חייבים לחזור לשורשים ולסיפורי התנ"ך כדי להבין לעומק מה קרה שם ולהסיק מסקנות משם. הרב הרטמן הביא ציטוטים מהמקורות היהודיים להוכחת משנתו, ואת המסר על העם הנבחר ילמדו הילדים שלנו בשיעורי תנ"ך.

חינוך כל יום כל היום

אבי קמינסקי, יו"ר האיגוד ומינהל אגף החינוך, עיריית ראש העין, שהנחה את מושב הפתיחה הדגיש את החשיבות העליונה של אנשי החינוך תוך כדי פנייה אישית והצגת מכובדים שנכחו באולם, ביניהם יוסי וסרמן, יו"ר הסתדרות המורים, שמואל גרוס, מפקח מחוז תל אביב שיצא לגימלאות, יגאל צרפתי, ראש מינהל החינוך והקהילה בעיריית פתח תקווה, בקיצור – הוא מכיר את כולם.

קמינסקי הסביר שמינהל אגף החינוך הוא רמזור המתמרן בין הרשויות המקומיות לבין משרדי הממשלה, מתרגם את הרצונות והבקשות להשגת המטרות המבוקשות על ידי הילדים וההורים ומציג פתרונות יעילים ויצירתיים.

התפקיד מזכיר מנצח על תזמורת גדולה, שאחראי על כל הנגנים (אנשי החינוך), הכלים (התקציבים הדרושים) ועל כל התווים – הדרכים והאסטרטגיות החינוכיות להשגת המטרות. מנהלי החינוך הם עמוד השדרה המבטיח תפקוד תקין של המערכת. "בחינוך אין הפסקות, הוא פועל כל יום כל היום", אמר קמינסקי.

עץ הערכים של ניר ברקת

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, גילה את הסוד שסחף אותו לתפקיד: ההתעניינות בנושא החינוך, ולכן הוא מחזיק בתיק החינוך כבר קדנציה שנייה.

ברקת סיפר על שתי רפורמות שהנחיל בעיר ירושלים בתחום החינוך לייעול המערכת:

1. 1.הרחבת ההצלחה לכל העיר – רעיון חדשני שהעניק להורים ולילדים אפשרות לבחור באיזה בית ספר/מסגרת חינוכית ילמדו ילדיהם. הרעיון מבוסס על פתיחת סניפים של בתי ספר מוצלחים במקומות נוספים, כדי להרחיב את ההצלחה.
2. בניית עץ הערכים – עבודה מסודרת לפי הגדרת מדדים ערכיים להצלחה (אחוזי גיוס לצה"ל, השתתפות בתנועות נוער, מניעת נשירה, התנדבות) ומדדים ניהוליים (שביעות רצון של ההורים למשל). כל מנהל בית ספר מקבל תוצאות בהתאם להצלחת הערכים בבית ספרו על פי השוואה לשנים קודמות וליתר בתי הספר בעיר ומקבל תמונת מצב והמלצות לשיפור בהתאם לצורך.

עוד דיבר ניר ברקת על מניעת נשירה בירושלים שהולכת ופוחתת בזכות הטיפול בתופעה זו דרך המערך החינוכי ולא דרך המערך של הרווחה.

לדבריו, חל שיפור גדול בכל הפרמטרים שהוגדרו, למשל עלייה במספר בני הנוער המצטרפים לתנועות הנוער.

בגישה אופטימית זו הודה ניר ברקת בשם כל הנוכחים למשרד החינוך שאחראי על שיתוף הפעולה המלא להצלחת הפרויקטים.

הכל מתחיל בשיתוף פעולה מלא

ישראל זינגר, ראש עיריית רמת גן ויו"ר מינהל ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי, הגדיל לעשות בעקבות החינוך, וגם התחתן עם אשת חינוך ולקח על עצמו את הטיפול המסור בחינוך הילדים בעיר.

זינגר דיבר על מגמות משמעותיות ורפורמות חשובות במערכת החינוך בשנים האחרונות, למשל חוק חינוך חובה מגיל 3, אופק חדש, למידה משמעותית.

"החינוך הוא אחד המדדים הראשיים שנבחנים על ידי התושבים שבוחרים היכן לגור", אמר זינגר. אהבתי את הגישה של זינגר ביותר, משום שיש בה הבנה בסיסית מה חשוב באמת: מעבר לחשיבות של החינוך, הדברים המוצלחים מתחילים בהון האנושי המהווה נכס ומתכון להצלחה!

מתוך מסקנה זו הגיע זינגר לתובנה עד כמה חשוב החיבור המהודק בין הממשקים האחראים על החינוך – מנהלי משרד החינוך והרשויות המקומיות!

פרידות ופתיחת דלתות חדשות

שתי פרידות התקיימו בכנס:

פרידה מדלית שטאובר, שסיימה 36 שנות עשייה במשרד החינוך, ובתפקידה האחרון שימשה כמנכ"לית משרד החינוך. מעבר לתשבחות הרבות שהורעפו עליה ופירוט התכונות השולטות: מתינות, שיקול דעת, רצון לשיתופי פעולה, יכולת להניע, אמר עליה שר החינוך, שהיא היתה המורה האידיאלית עבורו, וזה אומר הכל.

דלית חזרה מטיול במזרח, שם היתה גאה בתוצרי מערכת החינוך מסיימי הצבא, שקוראים ספרים, מנגנים בגיטרה, עוזרים זה לזה.

היא ציינה במיוחד את שיתוף הפעולה האמיתי בין השלטון המקומי לבין משרד החינוך, הכולל שקיפות נתונים, החלטות משותפות, קביעת יעדים ביחד. היא הדגישה שבלי השיתוף הזה לא היו מתאפשרים שיפורים ומהפכות.

הפרידה השנייה היתה מיגאל צרפתי. מחמאות רבות נאמרו על האיש שהיה אחראי על כל המשאבים שמובילים לחינוך במקצועיות וביעילות. "הסביבה הלימודית של ישראל השתנתה בזכותך", נכתב עליו, "דאגת שהסביבה הלימודית תהיה ראויה למורים ולתלמידים לפי תכנון ופיתוח ברמה מקצועית ביותר".

יגאל ציין שהסיפוק הגדול ביותר שלו הוא להוביל פרויקטים יצירתיים עבור ילדים!

בסיכומו של דבר, מטרת הכנס השנתי השנה היא להטמיע במובילי הדעה את המטרה ליצור חברת מופת ולחזק את תחושת האחריות האישית והמקצועית לצורך מטרה חשובה זו.

מי משפיע באמת?

משהו על האחריות האישית: התבוננתי באנשים שתפקידם להעביר את המסרים החינוכיים לילדים, ראיתי כמה הם שונים זה מזה למרות העיסוק הדומה והמטרה המשותפת. נזכרתי במורים שהשפיעו עליי ביותר, כל אחד בדרכו, עד היום אני מתרגשת מהגישה המקסימה של רבקה מטיאס, המורה ללשון האגדית שלי וביכולת האולטימטיבית שלה להחדיר את השפה העברית התקנית בצורה נעימה ולא מאיימת, היא סללה לי את הדרך בהמשך. עד היום אני שומעת את קול הזמיר של שושנה אומסי (עמוסי), המורה למוזיקה שלי, ששרה איתנו את "אילו ציפורים" לא לפני שהסבירה כל פרט חשוב שמסתתר במשמעות השיר. היא העבירה לי את האופטימיות בדרך שלה!

בעצם הגעתי לתובנה ולמסקנה אחת - למרות ההגדרה הברורה וקווי ההנחיה המשותפים וההחלטות – בסופו של דבר מי שבאמת משפיע על הילדים הוא איש החינוך עצמו, כל אחד על פי דעותיו, גישותיו הייחודיות, הדרך המיוחדת שלו להעביר את המסרים והערכים, תחומי העניין והתפיסה שלו!

הרוב תלוי בדמות המחנכת והייחודיות שלה, מה שמעניק לדמות המחנכת את העוצמה האמיתית לטפח ולהצמיח חברת מופת שבעצם מתבססת על כל ילד וילד שגדל ומתפתח עכשיו.

יעל צמח-גרינשפון אמא לשני בנים ובת, עיתונאית, עורכת תוכן ומומחית בתוכן להורים וילדים 17 שנה, המייסדת והבעלים של פורטל התוכן השימושי להורים וילדים "את זה" שעוסק בהעשרה ערכית לילדים.

  עוד בלוגים של יעל צמח-גרינשפון