סבא שלי, נחום משה זכרונו לברכה, היה הסבא הכי טוב בעולם. ילדים זכו להיות אצלו במקום הראשון בכל זמן ובכל מקום – הוא התייחס לכולנו בכבוד, דיבר איתנו בגובה העיניים ולימד אותנו לחלוק ולעזור ועוד תכונות טובות שלו מתוך דוגמא אישית.

אחד מזיכרונות הילדות הכי שווים שלי, שמעלים דמעות בעיניי קשורה לליל הסדר. לא סתם צהלנו משמחה כשההורים בישרו לנו: "השנה חוגגים בירושלים!". סבתא שמחה הכינה מהמטעמים שכולנו אהבנו וביצים קשות לכל הילדים שדיקלמו את "מה נשתנה", סבא נחום הכין ממתקים ומתנות לכל הילדים וכמובן תכנן מראש היכן להחביא את האפיקומן, אבל הקטע שהכי הכי חיכינו לו היה מופע שלנו – הצגה שלמה, בליווי תחפושות ותפאורה שהציגה את בני ישראל יוצאים ממצרים.

אילנה, הדודה הקטנה, התחפשה למשה רבנו, עם כאפייה על הראש, שמלה לבנה (ג'לאבייה) ומקל של מטאטא, וכל הילדים התחפשו לבני ישראל, עם שמלות של פעם, כאפיות ומקלות, והלכו אחריה.

יצאנו מהבית ודפקנו על הדלת. סבא נחום שאל: "מי אתם?", וכולנו ענינו בהתלהבות: "בני ישראל". "היכנסו", הוא הכריז בקול, וכולנו נכנסנו הביתה לקול הצחוק הקולני של ילדים ומבוגרים כאחד. וסבא המשיך: "מניין באתם?", ואנחנו ענינו: "ממצרים", "ולאן פניכם מיועדות?", ואנחנו ענינו: "לירושלים", וקיבלנו המון מחמאות.

המנהג המקסים הזה עובר במשפחתנו לדורות הבאים, ואין ספק שהוא משדרג פלאים את ליל הסדר. אפשר כמובן לנצל את זמן ההצגה לשאלות נוספות של הילדים, ויש להם הרבה מה לשאול.

אחת מן המצוות בליל הסדר קשורה לעניין העברת סיפור יציאת מצרים לדורות הבאים, "והגדת לבנך" נאמר, ועל ידי הצגה ומשחק אפשר ליצור יופי של הפעלה פעילה לילדים בכל גיל. כדאי לאמץ את הרעיון בליל הסדר בבית, בגן ובקייטנות של פסח.

הצגת סיפור יציאת מצרים

של משפחת משה

צריכים את זה

בגדים ישנים (בדים או שמלות)

כאפיות

סרטים לקשירת הכאפיות (עאגל, למי שיש את הסט השלם)

מקלות של מטאטא

יוצרים את זה

מוציאים את כל הילדים לחדר אחר ומחפשים אותם באמצעות הבגדים הישנים, הכאפיות על הראש ושלל אביזרים כיד הדמיון הטובה לבני ישראל.

מציגים את זה

יוצאים בשקט החוצה, דופקים על הדלת ומלמדים את הילדים לענות לשאלות:

"מי אתם?" – "בני ישראל"

"מניין באתם?" – "ממצרים"

"לאן פניכם מיועדות?" – "לירושלים".

לומדים את זה

היסטוריה – סיפור יציאת מצרים

מרוויחים את זה

שיתוף ועבודת צוות

פיתוח יכולת המשחק והתיאטרון

עוד בלוגים של יעל צמח-גרינשפון:

לדברים טובים שווה לחכות

עצמאות מול הצבת גבולות

מגלים את זה

טקס ראש השנה משפחתי

נאום בר המצווה של ערן