הקיץ כבר כאן, והוא מזמן לנו יותר יציאות מחוץ לבית, שחושפות את הילד לסכנות ואת ההורים לדאגות חדשות. רחצה בים או בבריכה עלולה להיות מסוכנת אם לא מקפידים על הכללים, בילוי מחוץ לבית באירועים המוניים עלול לגרום לילד ללכת לאיבוד, משחקים מחוץ לבית מזמנים מפגשים עם זרים שהם לא תמיד אנשים טובים, רכיבה על אופניים, ואפילו מדורות ל"ג בעומר הקרבות ובאות לא ממש בטוחות אם לא מסבירים לילדים את כללי הבטיחות.

איך מוצאים את האיזון בין להזהיר את הילד, לעורר בו מודעות לסכנה ומצד שני להשאיר אותו בריא בנפשו, בטוח בעצמו ובעולם?

אחת השאלות שאיתה צריך להתמודד הורה היא: כיצד מצד אחד ניתן לשחרר את הילד לעצמאות בהתאם לגילו ולהזהיר אתו מפני סכנות ומצד שני איך לא לעורר בילד חרדות, פחדים, אמונה שהעולם מפחיד ומסוכן, ותחושת חוסר אונים. איך מוצאים את האיזון?

אני זוכרת את היום שהלכתי עם שני ילדי לגרנדקניון בחיפה, גל הייתה בת 6 ועידו בן 3.5. החניה והקניון היו כל כך גדולים בעיניי, שחששתי שלא אמצא את הדרך חזרה לרכב. כך עליתי במעלית עם הילדים, ובקומה שנייה יצאתי והתקדמתי אל עבר חנות שניצבה ממול. בתוך החנות שמתי לב שעידו לא נמצא לידי, יצאתי מהחנות ולא ראיתי אותו. פתאום הבנתי שאני לא זוכרת אם הוא יצא איתי מהמעלית. אולי הוא יצא ונמצא בקומה שלי? אולי הוא ירד בקומה הראשונה? אולי הוא נשאר במעלית וירד לחנייה ועכשיו מסתובב בין המכוניות? והקניון ענק!!!

אחרי כמה דקות של חיפוש מטורף שמעתי ברמקול, שילד בשם עידו מחפש את אימא שלו ושהוא נמצא בקומה הראשונה ליד המודיעין. רצתי למטה וכשהגעתי למודיעין ראיתי אותו מחזיק בלון ומחייך. אתם יכולים לדמיין אלו תחושות חשתי כשהוא נעלם, כשקראו לי ברמקול, וכשראיתי אותו מחייך.....

העובדה שמצאתי אותו מחייך ולא מבוהל ובוכה קשורה באופן ישיר לעבודת הכנה ותדרוך שאני נוהגת לעשות לילדי מאז ועד היום. שווה לכל הורה לדעת את כללי הבטיחות ולנקוט אותם בזהירות עם הילדים:

הכנה מוקדמת להתרחשות

לקראת יציאה עם הילדים למקומות הומי אדם (גן שעשועים, קניון, יום עצמאות, מסיבות גדולות, בריכה, לונה פארק) אני נוהגת לתאר בפניהם מה עומד להיות, בכל גיל, אני מתארת את הסכנות, כעובדות שיכולות להתרחש בלי פאניקה מצידי.

אינני רוצה להחזיק פיזית חזק ילד שמא הוא ייעלם, כדי לא להעביר אליו מסר של פחד ומצוקה. אם הילד יחוש קטן וכל הזמן זקוק  להגנה, האירוע עלול ליהפך לחוויה לא נעימה ויכול להשפיע על התפיסה העצמית של הילד.

חשוב לי להעביר מסר לילד שהאחריות שהוא לא ילך לאיבוד היא לא רק שלי אלא גם שלו בעיקר אם הילד מעל גיל שלוש.

הגדרת כללי התנהגות

לפני האירוע אני מסבירה לילדים מה הם כללי ההתנהגות באירוע.

נשארים בקשר עין עם אמא! בכל גיל

לא מתרחקים בלי לומר לאן !בכל גיל

מגדירים איך להתנהג במקרה שהילד הולך לאיבוד - מגיל שנתיים וחצי.

אני אומרת: " תעמוד במקום ותמתין כי אימא תמיד תחזור לקחת אותך".

"אם אתה לא מוצא אותי וזה קצת מפחיד ואתה אפילו רוצה לבכות - תפנה למבוגר, עדיף אישה, ותגיד שאתה לא מוצא את אימא ואיך קוראים לה".

כדאי לכתוב את מספר הטלפון הנייד על היד של הילדים הקטנים עד גיל 5, או לענוד להם שרשרת עם מספר הטלפון. בתי הקטנה עשתה בזה שימוש ביום העצמאות לפני שנתיים. ילדים מעל גיל 5 אפשר ללמד את מספר הטלפון של אמא בעל פה.

טון הדיבור - בעיקר חשוב שטון הדיבור ענייני ורגוע. יש לשדר: "זה לא נעים אבל אתה יכול לעמוד גם בזה".

פעם תיארתי לילדי שהיו בני 9 ו-11 מה עושים אם הם לבד בבית ופורצת שרפה. ילדי טענו שזה קצת מלחיץ. אמרתי שזה באמת לא נעים ומלחיץ, אבל עדיף שהם ישמעו על כך עכשיו מראש כדי שיידעו איך להתמודד עם זה במקרה הצורך. עדיף כך מאשר זה יפתיע אותם.

המסר העיקרי לילדים בכל גיל

יש להעביר אל הילד בכל גיל את המסר החשוב: "יש סכנות, אך אנו סומכים עליך!".

חשוב מאוד להבהיר לילדים: יש סכנות, הן עלולות להתרחש, אבל אני סומכת אליך שעם הכוונה נכונה ממני תוכל להתמודד איתן, יש לך את היכולת המסוגלות להתמודד גם עם דברים לא נעימים.

בקבוצות הורים אני פוגשת הורים שמספרים לילדים מה יכול לקרות, מעבירים את הפחד והלחץ בטון הדיבור ובהתנהגות לילד, ולכן בהתנהלות משאירים את הילד קרוב אליהם כדי לגונן עליו. במקרים אלו עובר לילד מסר שהעולם מסוכן, שהוא קטן ולא מוגן ללא ההורים. התנהגות הילד בדרך כלל תתאפיין בתלותיות, וחרדה בלי יכולת להתמודד עם אירועים באופן עצמאי.

סוג אחר של התנהלות מאופיין בהורים שלא מספרים לילד על הסכנות כי הם עצמם מפחדים להתמודד אפילו עם המחשבה על מצב לא נעים, או כי אינם  יודעים כיצד להסביר לילד על הסכנות. במקרים אלו, כאשר הילד יצטרך להתמודד עם אירוע לא נעים, הוא לא יהיה מוכן ויתקשה להתמודד עם המצב.

אני מאמינה שילד צריך הכנה נכונה להתרחשויות כולל הסכנות, ללא לחץ, הגדרת כללי התנהגות וגבולות, חלוקת אחריות משותפת לביטחונו, ומסר נכון שאומר: "אני סומך עליך שתוכל להתמודד גם עם דברים לא נעימים".

כיצד לשמור על בטיחות הילדים בל"ג בעומר מבלי לעורר פחד?

שינוי בחשיבה – ההורים צריכים להבין כי הם לא יכולים לגונן על ילדם בכל רגע, או למנוע ממנו להשתתף באירוע מדורת ל"ג בעומר, כי במקרים אלו המחיר שהילד ישלם יהיה גבוה. אם זה יקרה, הילד  יקבל מסר שהוא קטן חלש וזקוק להגנה ולא ילמד להתמודד עם סכנות.

לכן כדאי לתאר בפני הילד עובדות לפני שיוצאים למדורה, ולנסח כך:

"אנחנו יוצאים למדורה והיא יכולה להיות מסוכנת בגלל האש, הגיצים והחום".

לילדים בני 2-4 אפשר להראות נר לבקש מהם לקרב את היד ולהרגיש את החום, להסביר שאש גדולה מאוד חמה, ואם נוגעים בה היא יכולה לגרום לכוויה ואז זקוקים לטיפול ואם זה חמור צריך ללכת אפילו לבית חולים. יש להעביר את העובדות היבשות בלי להתרגש ולעשות דרמה.

חלוקת אחריות – אומנם תפקיד ההורים לשמור על הבטיחות של הילדים, אך יש להבהיר שזו גם האחריות של הילד.

כמובן שעם ילדים קטנים האחריות מוטלת בעיקר על ההורים. ניתן להבחין בקלות בהורים שהאחריות נשארת אצלם בלבד - ההתנהלות שלהם מאופיינית ברדיפה אחרי הילד, הילד מצידו מסתובב ולא מתאמץ לשמור על קשר עין עם ההורה כי הוא יודע שזה התפקיד של ההורה בלבד. אצל הורים שמעבירים לילד מסר שהאחריות משותפת, ילדיהם יחפשו היכן נמצאים ההורים כשהם מתרחקים, ולפני כל פעולה יחפשו את המבט של ההורה. במקרים אלו התנהלות יותר הדדית.

הגדרת גבולות – חשוב לומר את ההוראות במדויק ולהבסביר את ההיגיון שעומד מאחורי כל גבול.

יש להגדיר מה מותר: לרקוד מסביב למדורה, לשחק מסביב....

לא מספיק לומר לילד: "אסור להתקרב למדורה",  צריך להגדיר במדויק איפה מותר ואיפה אסור. אפשר לעשות סביב המדורה עיגול מאבנים או מקמח שמביאים מהבית כדי לתחום את הקו שאסור לעבור, זה מגדיר גבול ברור.

רצוי לומר: "אסור לזרוק מקלות או אבנים, כי הם יוצרים גיצים".

עם ילדים קטנים 1-3 חשוב להיות כל הזמן בקשר עין ואפילו די צמודים ברמה פיזית, כיוון שהשליטה המוטורית שלהם מוגבלת (מאבדים יותר שיווי משקל) וגם כושר השיפוט שלהם לא בשל עדיין. ילדים גדולים יותר אפשר יותר לשחרר.

התוצאות של הפרת הכללים - הגדירו מה קורה כאשר לא שומרים על הגבול: "אם לא תשמרו על הכללים, אזכיר לכם אותם (כל הורה, יגדיר כמה פעמים מתאים לו לחזור על הכללים) ואם לא תוכלו לשמור עליהם, ניאלץ ללכת הביתה. שימו לב, אל תאמרו לילד את הדברים אם אין בכוונתכם לקיים אותם, כי הוא לומד שכשאתם אומרים דברים אתם לא מתכוונים אליהם באמת.

במקרה שהילד לא שומר על כללי ההתנהגות – יש לבוא אליו בנחת ולהגיד שאתם מצטערים אבל עכשיו הולכים הביתה, בלי יותר מדי דיבורים. אם הילד בוכה אפשר לומר לו שאתם מבינים שהוא היה רוצה להישאר, שהוא מאוכזב שאתם הולכים, אבל בשנה הבאה תהיה לו הזדמנות נוספת.

בצורה זו ההורים משדרים כמה מסרים חשובים:

בחיים יש סכנות – כך ההורים מכינים את הילדים להתמודד איתן.

האחריות לביטחון מוטלת גם עליו.

כשלא שומרים על כללי הבטיחות מפסידים.

כשההורה מציב גבול הוא עומד מאחוריו.

תמיד יש לזכור שהכל מושפע מאוד מהאופן שבו ההורים מתייחסים לחיים ומהאופן שבו הם מעבירים לו מסרים על עצמו ועל העולם.

אורית סליקטר היא עובדת סוציאלית, מנחה ויועצת לזוגות והורים - מוסמכת מטעם מכון אדלר והמרכז לפיזיקה משפחתית.  

http://www.orit-seliktar.com

 054-7739909

עוד כתבות לכבוד ל"ג בעומר

משחקים והפעלות בעל פה סביב המדורה

חץ וקשת ומשחקי מדורות

דף העשרה סמלי ל"ג בעומר

מאכלים לשדרוג ארוחת המדורה

קישוטים לל"ג בעומר

 עוד מדריכים פרקטיים עם עצות להורים:

לומדים בטיחות בזהירות

מיחזור ואיכות הסביבה

התמודדות עם פחדים של ילדים

חשיבות לימוד האנגלית

מתכוננים לאח חדש

גמילה מחיתולים

צרכנות נבונה בקניות עם ילדים

חשיבות החלב

חשיבות אכילת הדגים

תזונה נכונה לילדים

חשיבות אכילת הביצים

להפסיד בכבוד

לצייר בטבע

אורית סליקטר- מנחה ויועצת להורים וזוגות באופן פרטני וקבוצתי, מוסמכת מטעם מכון אדלר, אגף השרות הפסיכולוגי של משרד החינוך והמרכז לפיזיקה משפחתית.

http://www.orit-seliktar.com

054-7739909