אבא של תבור קיבל מעטפה בדואר והוא יוצא למילואים.

אבל מה זה המילואים האלה בכלל?

אולי זה כמו חוג הבאלט של תבור?

או שזה כמו פורים, עם תחפושות וצחוקים?

אבל אבא של תבור מסביר לה שמילואים זה בכלל כמו סלט.

זרמו להם הרבה ימי מילואים במדינה שלנו מאז שהעם היה מאוחד סביב צה"ל, ושום דבר לא היה שנוי במחלוקת. כשההורים שלנו היו ילדים, היה מצעד צבאי חגיגי ביום העצמאות, ילדים התחפשו לחיילי צה"ל בפורים ואפשר לומר בוודאות שכל העם היה צבא.

היום, הימים אחרים. אנחנו הילדים של חורף שנת 73 (פחות או יותר), הבטיחו לנו יונה, אבל בקרוב גם הילדים שלנו יקבלו צו גיוס. שום דבר כבר לא מובן מאליו כפי שהיה אצל הורינו חדורי האידיאולוגיה.

ובכל זאת, אנחנו חיים במציאות המפוצלת של מדינתנו: אלפי גברים עוזבים את בתיהם, ילדיהם, מקומות העבודה והלימודים ונעלמים לשלושה-ארבעה שבועות בשנה למציאות המקבילה.

גם אם נניח לרגע שאנחנו מצליחים להבין את זה עד הסוף, אני לא יכולה לחשוב על דרך אפשרית להסביר את פיצול המציאות המורכב הזה לילד בן שלוש או ארבע.

(וגם בלי להיכנס לפוליטיקה זה כמעט בלתי אפשרי: לא משנה אם נשלחת לפנות התנחלות או אם נשלחת למשימה בכפר בשטחים, כנראה שבעייני מישהו מהאוכלוסיה זה תמיד לא ימצא חן).

מילואים זה אחד הנושאים הטעונים ביותר בחברה הישראלית. מהבית הפרטי ומקום העבודה, דרך פוליטיקה, דת ושיוויון בנטל - הנושא הזה כל כל מורכב ועמוס השלכות. אם נעלה את הנושא לדיון מול קבוצה של אנשים מבוגרים, סביר להניח שתמיד תהיה אי הסכמה, הטונים יעלו ואיתם גם הדופק.

אז איך בכלל מסבירים לילד בן שלוש למה ולאן אבא שלו נעלם, בתחפושת של חייל למשך X ימים בשנה?

רק על ההעזה להתמודד עם הנושא הזה בספר ילדים מגיע לצמד היוצרים הכשרוני הזה צל"ש מהמרטכ"ל. יועז הנדל שכתב ואבי פרידמן שאייר בפלסטלינה.

ובכן, את עיטור העוז והגבורה אני מעניקה להם לא רק על הנכונות להתמודד עם הנושא, אלא גם על שהפגינו חוש הומור בכתיבה ובאיורים. על הימנעות מוחלטת משאלות פוליטיות וביטויים לאומניים

ועל יצירתיות בהתמודדות עם הנושא המורכב תוך הצגת נקודת המבט של הילדה תבור, אך יחד עם זאת פנייה רחבה גם לעולם האב המשרת במילואים.

אך בכל סיפור גבורה ותעוזה, יש תמיד את הצד של הנפגעים. ובכן, לצערי, במקרה הזה אני בצד הזה. גם אם אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה המוצדקת של שוויון בנטל, הרי שמי שנשאר בסופו של דבר לשאת בנטל (למה בסוף, גם בהתחלה), זה אנחנו - הנשים. לא מספיק שלקחו לנו את יום האם, בדרך כלל באותו שבוע לוקחים לנו גם את בן הזוג למילואים (לחודש). ובכן, בסיפור המקסים הזה, האמא כמעט ולא קיימת. אין כמעט תשומת לב להתמודדות שלה עם היעדרו של האב. בסיפור של הילדה תבור "כשאבא במילואים, סבא וסבתא באים לבקר כמעט כל יום עם מלא מתנות וחיבוקים שנועדו להחליף את הידיים של אבא". האמא לא רק שלא נמצאת בפסקה הזאת, משתמע שהיא לא מסוגלת להתמודד, להשלים את דמות האב החסרה וסבתא וסבא מגיעים למלא את מקומו (איזה כיף! הלוואי עליי).

בפסקה אחרת המתארת את נוכחות האם - "כשאבא במילואים אמא צריכה להיות גם קצת אבא. היא גם רוחצת וגם מצחיקה, גם כועסת וגם מדגדגת, אפילו שאין לה קוצים על הפנים”. קשה שלא לשים לב לחלוקת התפקידים המוזרה: האם רוחצת וכועסת והאב מצחיק ומדגדג, וכשאבא לא נמצא אמא "נאלצת" לעשות גם את הדברים הכיפיים (שהיא לא עושה בשגרה?).

אולי אני מצפה קצת ליותר מדי מצמד היוצרים המוכשרים האלה, אבל הם פגעו בנקודה קשה. מה לעשות?! אני אשת מ"פ במילואים, וזה אומר בעברית פשוטה לפחות 50 ימי מילואים בשנה. 50 ימים שבן הזוג שלך איננו איתך ועם הילדים. 50 ימים שבהם גם אני מגויסת, ימים ולילות: מבחנים, חוגים, מסיבות בגן (תמיד המילואים יפלו על חנוכה / פורים / מסיבת סיום) משבר עם החבר/ה הכי טוב/ה, הפריט שהילד נזכר באמצע הלילה שהוא חייב להביא לבי"הס למחר, השן שנפלה, הנצחון בתחרות הג'ודו, המשפט המצחיק שהילד אמר והצעת החברות שהילדה קיבלה. הכל קורה כשאבא במילואים, כרגיל, אבל עם כמה בונוסים: לאחד התקפי אסטמה, לשני הפיפי בורח (יותר מהרגיל כשאבא איננו) והשלישית עם התקפי חרדה. סביר להניח שמתוך שלושה ילדים, במהלך שלושה שבועות לפחות אחד יהיה חולה, בד"כ עם שלשולים והקאות (שזה משהו שהכי כייף להתמודד איתו לבד באמצע הלילה...). ובכל זאת, אני שורדת את הימים האלה, בד"כ ללא נפגעים, וכשזה סוף סוף נגמר והוא חוזר הביתה (מחוסל מעייפות), כבר מתחילים לדבר על ישיבות הסיכום ועל האימון בספטמבר.

אצלינו בבית המילואים זה כמעט כל השנה, או שזה לפני המילואים או שזה אחרי המילואים, אבל הם תמיד נוכחים שם, כמו איזה תסביך מאיים. ומה לעשות, אני לא אוהבת את זה. אבל אני אוהבת אותו. אני לא נעלמת לו מהחיים ל-50 ימים בשנה (והאמת, אני גם לא רוצה), אבל אני פה ואני מתמודדת, 50 ימים בשנה, אני לא רק כועסת ורוחצת כמו אמא של תבור, וסבא וסבתא במקרה הטוב זוכרים לשאול איך אני מסתדרת (אין לי טענות, הם פשוט עוזרים תמיד ולא רק כשאבא במילואים).

אז למקרה ששכחתם, גם לאלי הישנוני, דוכו השמן, שוקה המורעל ושמשון הצדיק (החבר'ה מהמילואים של אבא של תבור, וגם מהמילואים "שלנו") יש אישה בבית, שדואגת, מחבקת ותומכת ומקבלת את כל העניין הזה באופן כזה או אחר. ואם אנחנו לא היינו פה בשבילכם, לפני, אחרי ובאמצע (ואנחנו יודעות לעשות את המוות כשאנחנו רוצות), אז לא הייתם יוצאים אפילו לשנייה של מילואים ומי שלא זוכר שיקרא את ליסיסטרטה.

אז אחרי המניפסט הפוסט-פמיניסטי הזה, בשורה התחתונה:

אם אתם משרתים במילואים ואתם אבות לילדים בני 3-5 - רוצו לקנות את הספר. אתם (האבות) תיהנו מכל רגע. אתן האמהות, אני בטוחה שזה יהיה ספר מאוד מבוקש לפני השינה בימי המילואים. אני קניתי אותו עבור הילדים ביום הראשון לסשן המילואים האחרון שלנו, והגדרתי אותו כ"מתנה מאבא". זאת היתה הזדמנות נפלא לדבר על הנושא. לילדים לשאול שאלות ולי – לענות את התשובות הראויות בעיניי.

הספר מתוק ויזואלית (שזה מעורר השתאות בהתחשב בנושא) ומעורר הזדהות לילדים ולאבות (לא לאמהות). מצחיק היה לגלות שגם תבור, כמו הילדים שלי בגילה, חושבת שאבא שלה עובד במילואים, גם היא מקבלת סטיקלייט מתנה מאבא כשהוא חוזר וגם היא תוהה מה הוא עושה שם?!

ומה הוא באמת עושה? אין לשאלה הזו תשובה בספר. תשובת ה"סלט" לא ממש נותנת מענה אמיתי.

אני מסבירה לילדים שזה כמו התורנות בגן או כמו שעוזרים בבית. אבא עושה תורנות במילואים וכשהוא לא נמצא שם אבות אחרים עושים את זה. עוד דוגמא טובה יכולה להיות ועד הורים: אמא בוועד הורים – היא תורמת לכולם מזמנה ומכישוריה ואבא במילואים. הדוגמאות האלה גורמות לילדים להבין קצת על נתינה לזולת, עזרה ותרומה לקהילה, על שיוויון בנטל ועל רוח ההתנדבות. והרי זה כל העניין במילואים.

מיועד לגיל: 3+ 

כתיבה: יועז הנדל 

איור בפלסטלינה: אבי פרידמן 

הוצאה: ידיעות אחרונות, ספרי חמד 

נושאי לימוד: מילואים וגעגועים, ספרי אבות, עזרה ותרומה לקהילה. 

שמות הילדים: תבור 

מחיר: 78 שקלים.

הפעלות לילדים במילואים

ומה עושים עם הילדים כשאבא יוצא למילואים?

לפני המילואים:

מכינים את הילדים ומסבירים להם שאבא לא יהיה כמה ימים בבית

לילדים גדולים יותר אפשר לצייר או לכתוב על לוח השנה את הימים שאבא לא יהיה ולערוך איתם תיאום ציפיות (מילדים בני 9 ויותר אפשר ממש לבקש עזרה, שווה לנסות).

לילדים קטנים כדאי לספר את הספר "אבא יוצא למילואים" בתוספת הערות שוליים משפחתיות רלוונטיות.

מכינים לאבא ציור או פתקים קטנים עם מילים חמות ומבקשים מאמא להחביא בתיק של אבא.

אבא יכול לספר לילדים סיפור מצחיק על המילואים שלו (על אחד החברים, או משהו שקשור באוכל, או כל מורשת קרב ידידותית).

בזמן המלואים:

נותנים לילדים הרבה חיזוקים חיוביים על התנהגות טובה.

ילדים קטנים יכולים להדביק מדבקה קטנה על כל יום שעובר.

אם מתגעגעים לאבא כותבים לו מכתב או מציירים לו ציור.

אמא יכולה לצלם ולשלוח דרך הטלפון הסלולארי. אם זה משהו אישי - הילדים שומרים אצלם עד שאבא יחזור.

מתעדים הרבה ומחכים להראות לאבא - כל אירוע משמח (מזל שיש מצלמות בטלפון!). גם שן שנפלה זה אירוע משמח.

מראים לילדים מכתבים ותמונות מהמילואים של סבא וסבתא.

לקראת החזרה מהמילואים:

מכינים שלט "ברוך הבא אבא".

מציירים ציור.

מכינים יחד ארוחה משפחתית.

מסדרים ביחד את הבית (שיהיה נעים ונחמד לחזור אליו).

עוד על מילואים: 

הפעלות לילדים במקלטים ובמרחבים המוגנים

צעצועי מלחמה – כן או לא?

התמודדות עם מצב מלחמה

עוד ספרי אבות

עוד ספרי ילדים על פי נושאים:

ספרי תזונה נכונה לילדים

ספרי עזרה,חברות והתחשבות

ספרים להכרת אותיות הא"ב

ספרי ילדים בעלי צורות מיוחדות

עוד ספרי ילדים לגילאי 2-3

עוד ספרי ילדים לגילאי 3-6

עוד על ספרי ילדים בפורטל "את זה":

ספרים, ילדיי, ספרים - מדריך שימושי איך להקריא לילדים ספרים

ספרי ילדים מומלצים על פי גילאים

שלטים על ספרים

סימניות לספרים

ספרים להורדה בחינם:

ספר המספרים

ספר אותיות א"ב

ספר ABC

ספר דמויי חיות