המונח "משחקי דמיון" מתייחס כאן למשחקי כאילו, שבהם ילדים קטנים מתייחסים אל עולם הדמיון שלהם כאילו הוא קיים במציאות המיידית הממשית, אם כי הם מודעים לכך שזה לא כך באמת.

ילד (להלן לשון זכר תתייחס גם לנקבה) יכול לשחק משחקי דמיון עם חפצים כגון צעצועים או אביזרים שונים (למשל לשחק כאילו פיסת נייר היא חללית) או ללא חפצים ואביזרים (למשל לשחק כאילו הוא חייזר). בשלב מוקדם (גילאי שנתיים עד שלוש) הילד משחק משחקים כאלה בינו לבין עצמו. בשלבים יותר מאוחרים (גילאי שלוש ומעלה) ילדים ממציאים משחקים כאלה בצוותא (אבא ואימא, מלחמה וכו'). אבל כשהם לבדם הם עדיין יכולים לשחק משחקי דמיון בינם לבין עצמם. לרוב נעלמים משחקי הדמיון בגילאי שמונה תשע, אבל יש ילדים הממשיכים לשחק משחקים כאלה עד גיל אחת עשרה או שתים עשרה. באוכלוסיה החרדית שבה אין נגישות לטלוויזיה או למשחקי מחשב יש ילדים הממשיכים לשחק משחקי דמיון עד אמצע גיל ההתבגרות.

קיימת ספרות תיאורטית ומחקרית ענפה על משחקי הדמיון של ילדים. יש הסכמה רחבה ביותר שלמשחקים האלה תרומה מרכזית לשלומו הנפשי של הילד ולהתפתחותו בכל התחומים.

המשחקים האלה הם הדרך העיקרית שבה ילדים קטנים מבטאים את עצמם ויוצרים קשר עם הזולת. הם מסייעים לילד לאזן את רגשותיו סביב נושאים המעסיקים את עולמו הפנימי, מהווים דרך יעילה לנהל תקשורת בין אישית חיובית ומהווים כר ללמידה ולהתפתחות שכלית ולרכישת מיומנויות חברתיות. לא פלא הוא אם כן שהחינוך בגיל הרך מתבסס מאז ומעולם ועד היום במידה רבה על המשחק הטבעי של הילד ושהטיפול הפסיכולוגי בילד, במסגרת פרטנית, קבוצתית ומשפחתית מתרחש בעיקר באמצעות משחקי דמיון.

אילו תנאים כדאי שהורים יספקו לילד לפיתוח משחקי דמיון?

חשוב לספק לילד שטח מתאים, זמן מתאים ואמצעים מתאימים לפיתוח משחקי הדמיון שלו, כשהוא לבדו או כשהוא עם ילדים אחרים.

עדיף לתת לילד אמצעי משחק שלא כופים משחק מסוים מוגדר, אלא נותנים חופש ליצירתיות ולדמיון של הילד. לדוגמא, חומרים ופריטים המאפשרים לילד ליצור בובה משלו במקום לקנות לו בובה סטנדרטית, כמו ברבי. לפעמים כל מיני "ג'אנק" כגון צינוריות פלסטיק או גומי צבעוניות, מצלמה ישנה מקולקלת או נרתיק משקפיים ישן, יכולים לעורר את הדמיון של הילד ולעודד אותו לעשות בפריטי הג'אנק שימושים יצירתיים, יותר מאשר צעצועים ומשחקים יקרים בעלי דרך הפעלה מוגדרת.

האם יש מקום לכך שהורים ישתתפו באופן פעיל במשחקי הדמיון של הילד?

תלוי. עולם המשחק הוא העולם הפרטי של הילד ויש בעולם הזה דברים שהילד לא רוצה לחלוק עם אף אחד. בדרך כלל יהיו לכך סימנים. הילד ישחק באזור שאין אליו נגישות למבוגר, ישב עם הגב אל המבוגר, ידבר בלחש וכו'. אבל במקרים רבים הילדים ישמחו מאוד לשתף את המבוגרים במשחקיהם. משחק דמיון משותף הוא דרך נפלאה ליצור קשר עמוק עם הילד. המבוגר ייזכר מה זה להיות ילד וייהנה להפעיל את הדמיון יחד עם הילד. מה שחשוב הוא לא להיות "חינוכי", אלא לזרום יחד עם הילד בעולם הדמיון המשותף. המבוגר יביע את עצמו ויתקשר עם הילד כאילו הוא עצמו ילד.

מתי יש מקום לדאגה?

קל לזהות משברים נפשיים אצל ילד כשיש להם ביטוי חיצוני דרמטי. אבל רבים המקרים שבהם ילד סובל כי עברו עליו אירועים קשים ללא ידיעת ההורים או כי הוא פירש את מציאות חייו לא נכון, למשל התחיל להאמין שאמו לא אוהבת אותו אם כי במציאות אין הדבר כך. משחק הדמיון הוא הראי המהימן ביותר לעולם הפנימי של הילד. אמנם נדרש ידע מקצועי של פסיכולוג כדי לפרש את המשחק ולהבין את דרכי הביטוי העקיפות של מצוקה נפשית בו, אבל הורה רגיש יכול לזהות סימנים כאלה ולדעת מתי כדאי להפנות את הילד לטיפול.

הנושא רחב ועמוק מדי מכדי להיכנס אליו בכתבה, אבל ניתן כמה טיפים:

חזרה על תוכן קשה באופן אובססיבי - יש אולי מקום לדאגה כשילד מבטא במשחק שוב ושוב, באופן אובסיסיבי, אותו תוכן קשה עצמו. לדוגמא, דליה בת השמונה שיחקה שוב ושוב, במשך תקופה ארוכה באותו משחק בדיוק: היא נסיכה שאמא שלה המלכה זוממת להרוג אותה. מחוץ למשחק לא הראתה דליה שום סימנים כלשהם של מצוקה. דליה הופנתה לטיפול שבו התברר שהיא משוכנעת שאמא שלה שונאת אותה, כי פעם כשדליה סירבה להיכנס לאמבטיה אמה הכניסה אותה בכוח, והיא נחבטה בטעות בראשה והמים היו קרים.

כשהמשחק של ילד משנה את אופיו באופן פתאומי ודרסטי – במקרה זה יש לשאול מה יכולה להיות הסיבה לכך. לדוגמא דני בן החמש וחצי. נהג משחק בדובי ובובות תוך מתן יחס עדין אליהם, אך לפתע התחיל במשך תקופה לתקוף את הדובי והבובות באופן אלים והרסני. התברר שהמשחק השתנה אחרי שדני היה קרבן להצקה על יד שני בנים בגן. דני עצמו לא סיפר על כך דבר להוריו, אבל הגננת שמה לב לכך וסיפרה להורים.

כשמשהו במשחק מעורר בילד תגובות בולטות ביותר של חרדה ולחץ לאורך תקופה - יש מקום לברר מה עומד מאחורי תגובה זו. למשל רינה מאוד אהבה לשחק בבובת סבתא ספציפית אבל לפתע

כשראתה את בובת הסבתא היא נבהלה וברחה לחדר השני, ואחר כך ביקשה מאמא לזרוק את בובת הסבתא לאשפה, אחר כך התחרטה, ולמחרת זרקה את בובת הסבתא מהמרפסת החוצה. אחר כך התברר שבובת הסבתא הזכירה לה שכנה שרינה ראתה אותה בועטת בכלב של השכנים.

עוד על רגשות אצל ילדים:

הבעת רגשות דרך משחק

מדברים על רגשות אצל ילדים

משחק משאלות להבעת רגשות

משחק זיכרון להבעת רגשות

שידת הרגשות – משחק חושים ותחושות

התמודדות עם פחדים של ילדים

התמודדות עם תלונות (תשומת לב)

עוד מדריכים פרקטיים לפיתוח מיומנויות וכישורים לילדים:

התמודדות עם השפעת הריטלין

פיתוח עצמאות

חיזוק ביטחון העצמי

מודעות לסדר, ארגון ומיון

בחירות וקבלת החלטות

משמעת והצבת גבולות

חשיבות הצחוק וההומור

דיווח ואמירת האמת

חשיבות הטניס לילדים

שיפור המוטוריקה העדינה

העשרה והתפתחות במטבח

שיפור ופיתוח הזיכרון

הקניית הרגלי קריאת ספרים

פיתוח היצירה והיצירתיות

פיתוח מיומנויות חברתיות

פיתוח היצירה והיצירתיות

זמן איכות עם ילדים

יחסים טובים בין הורים לילדים

הרגעת כעסים

ערך הנתינה, העזרה וההתחשבות

הכרת השונה והייחודיות של כל אחד

יצירה ומיחזור עם ילדים

מיחזור ואיכות הסביבה

עברית תקנית

התמודדות עם פחדים של ילדים

חשיבות ביטוח בריאות לילדים

התמודדות עם תלונות של ילדים

לומדים לבקש סליחה

ד"ר שלמה אריאל הוא מומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית ובטיפול במשפחה, יו"ר העמותה הישראלית לטיפול במשחק, מחברם של ספרים ומאמרים רבים בתחומי חקר המשחק והטיפול במשחק

מרצה ומכשיר מטפלים במשחק ברחבי העולם.

לפרטים: http://sites.google.com/site/sarielcv, אתר העמותה הישראלית לטיפול במשחק.