גיל 3:

מתוקים – כן!

מצחיקולים – כן!

קטנים – כן!

קשה – לא בהכרח.

גיל 3 נקרא גם "גיל הבגרות הראשון" כן,כן – גיל 3. אם תחשבו על כך, זה לא כל-כך מפתיע. זה הגיל שאתם כבר בשלבי סיום מגמילה מחיתולים וממוצץ, זה הגיל שרובם נכנסים למסגרת חינוכית השייכת למשרד החינוך, זה הגיל שהם כבר מדברים ומבטאים את עצמם באופן מילולי כמעט שוטף (מצחיקים וחמודים). מבחינתם הם חווים עצמאות ומאוד מאוד נהנים ממנה ואפילו "נלחמים" עליה.

 על מנת לערוך סדר ולהבין את דרך החשיבה של הילדים, אני רוצה להתייחס לשתי תיאוריות מוכרות בתחום ההורות:

תיאוריות ההתפתחות של פיאז'ה

פיאז'ה פיתח את אחת התיאוריות ההתפתחויות היותר מובילות בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. התיאוריה של פיאז'ה היא תיאוריה שלבית, כלומר - לכל גיל יש שלב התפתחותי נורמטיבי המאופיין ברכישת מיומנויות חשיבה שונות, בכל שלב מתפתחת מיומנות אחרת המבוססת על השלב הקודם.

לפי פיאז'ה גיל 3 שייך לשלב "הקדם מושגי" (שהוא חלק מהשלב הכללי הנקרא שלב "הקדם אופרציונלי"). המאפיינים העיקריים של שלב זה (גיל שנה וחצי- ארבע) הם: אגוצנטריות, הנפשה וחשיבה טרנסדוקוטבית.

אל תיבהלו מהמילים - זה פשוט:

חשיבה אגוצנטרית - הכוונה לכך שילדים בגיל זה חושבים רק מנקודת המבט שלהם. למשל על שאלה כמו "למה יש שמש בחוץ וחם?", הם יכולים לענות: "כי אני הולך היום לים". מבחינת ילדים בשלב התפתחותי זה, העולם כולו נוצר כדי לספק את צורכיהם האישיים.

הנפשה - כל משחק פשוט שהילדים משחקים עם בובות או כל חפץ אחר ונותנים לחפץ רוח חיים: "הבובה עייפה" ה"בובה רעבה" וכדומה ( תופעת ההנפשה אופיינית עד גיל 10 לערך).

חשיבה טרנסדוקוטבית - יצירת קשר בין שתי תופעות המתרחשות באותו זמן, גם אם אין ביניהן קשר סיבתי. למשל: "קנו לי בגד ים חדש" + "יש שמש וחם". זאת אומרת: חם כי אמא קנתה לי בגד ים. אין קשר סיבתי בין שתי התופעות, אך הילד יצר קשר.

תיאוריית ההתפתחות של פרויד

התיאוריה ההתפתחותית של פרויד (השייכת לזרם הפסיכואנליטי) היא גם כן תיאוריה שלבית, אך היא שנויה במחלוקת בשל התבססותה על דחפים ביולוגים שבראשם דחפים מיניים, המצויים (לפי פרויד) במוקד התעניינותו של הילד מרגע היוולדו, והם אלה שקובעים את התפתחותו של הילד.

יש מי שמסכים עם הגישה של פרויד ויש מי שמתנגד התנגדות נחרצת או לפחות מעלה לא מעט שאלות וספקות, אך יחד עם זאת התיאוריה הזו מקובלת על לא מעט אנשים עד היום, ובהשפעתה התפתחו עוד הרבה תיאוריות שונות ומגוונות.

פרויד טוען שבגיל 3 מתחיל שלב התפתחותי הנקרא" "השלב הפאלי" ונמשך עד גיל 5-6 והוא מגיע אחרי השלב "האנאלי" - שלב בו למד הילד לשלוט בסוגריו.

בשלב הפאלי הילד מגלה את איברי המין ואת מקור ההנאה שהוא יכול להפיק בעצמו. בנוסף הילד מגבש את ההכרה בנחיצות אמו ובחשיבותה כדמות מטפלת, הדואגת למילוי צרכיו ומפתח כלפיה אהבה עזה, ועל בסיס האהבה הזו מתפתח הקונפליקט העיקרי שרובכם מכירים אותו בשם "תסביך אדיפוס".

הנקודה החשובה לצורך כתבה זו, בכל הנוגע לתיאוריה של פרויד, היא הכרתו של הילד בסביבות גיל זה (הן בשלב "האנאלי" והן בשלב "הפאלי") ביכולת שלו לשלוט בשני מוקדים עיקריים בגופו: סוגרים והנאה.

עכשיו לאחר שהשכלתם קצת (ואל תתחילו לבחון אותם ולדאוג, לכל ילד יש את הקצב האישי שלו וישנם גם גורמים שונים המשפיעים על קצב ההתפתחות כמו תרבות וכד'). הנכם מבינים יותר את "הצד" שלהם, את הסיבות ל"התמרדות" הקטנטנים האלה, אשר נלחמים על כל דבר קטן, דורשים, מתעקשים, בוכים והרבה פעמים "לא נחמדים". כתוצאה מכך, אתם נבהלים מעצמיכם ומאיך שה"קטנצ’יקים" האלה, יכולים להוציא אתכם מהדעת.

יש להם סיבות - מצד אחד אתם מתייחסים אליהם כאל התינוקות המתוקים שלכם החייבים אתכם בכל זמן, רגע ומצב, שאינם מסוגלים לעשות כלום ושום דבר לבד. מהצד השני - אתם דורשים מהם להיגמל מהחיתול ומהמוצץ המנחם כי הם כבר "גדולים". אתם מצפים ש"יתחלקו" באמא, מתעלמים כמעט לחלוטין בעניין שלהם באיברי המין ומהעובדה שהם לא מסוגלים לחשוב על אף אחד למעט עצמם. וכשהם אומרים: "אמא, כמה את יפה" או "אבא, אני אוהב אותך" הם בעצם מסמנים טריטוריה על מה ששייך להם במילא - לפי הבנתם.

בעוד שהם בעצם "מגלים עולם" ועדיין אין להם מספיק כלים רגשיים להתמודד אל מול כל הגילויים האלה, אבל, בשביל זה יש להם אתכם.

התנהלות עם ילדים בני 3 – מדריך פרקטי

חווית גידול וחינוך ילדים יכולה להיות נעימה הן להורה והן לילד. לכל הורה באשר הוא מומלץ להשתמש ב"כלים" מסוימים לשיפור התקשורת עם הילדים ובכלל לשיפור וייעול ההורות, בכל גיל. לפי השקפת עולמי הן האישית והן המקצועית, הורות היא דבר שנעשה מאהבה, וצריך ליהנות ממנה.

כלים להתמודדות עם גיל הבגרות הראשון – גיל 3:

עידוד ושבח - כשאומרים לילד "כל הכבוד" – בעצם משבחים אותו על משהו וזה נהדר. זה מבטא אהבה, אכפתיות, תשומת לב. כשאומרים לילד "כל הכבוד, אני כל כך גאה בך שהצלחת לעשות פיפי בסיר, זה מראה שאתה ילד מאוד אחראי" – זה עידוד.

באמירה מפורטת שכזו הילד מקבל חיזוק, מבין בדיוק מהי הפעולה שבזכותה הוא קיבל כזה יחס ולמד שמעשיו, אמירותיו והתנהגותו מקבלים יחס מכובד, שהם בעלי משמעות ויש להם השלכות. השתמשו כמה שיותר ב"שפה" זו לאחר כל פעולה או מעשה שראוי לכך.

מתן בחירות - ילד בסביבות גיל 3 עומד כבר לא מעט בפני דילמות. הוא יודע מה הוא רוצה, הוא כמובן חושב שמה שהוא רוצה זה הכי חשוב בעולם ו"אין מצב" שזה לא יקרה (הוא הרי "רוצה"), ולכן חשוב מאוד בתהליך חינוכי להתחיל ללמד את הילד לבחור -"זה או זה". הולכים לחנות: "בובה או לגו" מצטרף לקניות - "חטיף או שוקולד" רוצה סיפור: " עכשיו או לפני השינה". חשוב שהבחירות שאתם מציבים בפניו יהיו כאלה שאתם יכולים לעמוד בהן. מתן הבחירות מאפשר להם גם להבין את המקומות בהם אין להם אפשרות בחירה, כמו למשל, בכל הנוגע לגמילה מחיתולים, אין הרבה ברירות - צריך להיגמל, או לחילופין לא תמיד אפשר להתחשב באגוצנטריות שלהם.

קבלה - זיכרו שגיל 3 זה בסופו של דבר גיל 3 ומדובר בפעוטות קטנים וחמודים הלומדים את מקומם בעולם לפי העיניים שלהם. תנו להם אפשרות ביטוי אך הימנעו מלהדביק כינויים כמו: "את עקשנית" – ככל שהם ישמעו את האמירה הזו יותר, כך הם יבינו שזו ציפייה שלכם מהם "ויאמצו" את התכונה גם אם היא לא היתה קיימת בהם.

היא לא עקשנית, היא פשוט בשלב התפתחותי כזה שבו היא מבינה את העולם מנקודת מבט אגוצנטרית וחושבת שכך זה צריך להיות. הסבירו להם בשפה שהם מבינים. זהו גיל של רכישת שפה- הם מבינים!

הימנעות מעונשים - הנושא של "עונש" נמצא בוויכוח. יש המאמינים בו ככלי חינוכי חיוני ויש שלא. עבור ילדים בגיל 3 עונש הוא פחות אפקטיבי, משום שהם אינם מסוגלים לחשוב באופן מופשט. קישור בין גורם א' לב' מבחינתם הוא לא בהכרח בגלל קשר סיבתי אמיתי, אלא נובע מתוך חשיבתם האגוצנטרית וזו הדרך שהם תופסים את העולם. לומר לילד בן 3: "זה מאוד לא יפה שלקחת לאחותך את הבובה, לך לחדר", חוץ מבושה ועלבון הוא לא יחווה שום דבר. ילדים בגיל זה חושבים שאם הם רוצים את הבובה, הבובה צריכה להיות שלהם, שהרי הם מרכז העולם.

חיקוי - את יכולת החיקוי ילדים רוכשים כבר מגיל ינקות בעזרת יחסי הגומלין עם הסביבה (לפי פיאז'ה זהו השלב הסנסורי-מוטורי). לכן, אם אתם רוצים שילדכם ילמד התנהגות רצויה, עשו אותה בעצמיכם והסבירו לו. רכישת השפה היא ההתפתחות העיקרית של שלב זה, ולכן שימוש בשפה יכול רק לחדד את החשיבה ולפתח יותר.

סבלנות, אמפטיה וים של אהבה - אלו הם הדברים הברורים והחשובים בחינוך של כל ילד בכל גיל. הבסיס לכך מתחיל בגילאי ינקות ועומד כל הזמן במבחן. אל תתקמצנו בזה.

הקפדה על השפה - הורים יקרים, אנא מכם - זיכרו שעברית זו שפה יפה, ושפה היא הדרך שלנו להביא את עצמינו לעולם, שפה יוצרת מציאות. לכן לא רצוי לחנך את הילדים לומר "בא לי". תחנכו ל "אני רוצה", "אני מבקש" – הבעת רצון היא לגיטימית, לעיתים ניתן לספק את הבקשות והרצונות ולעיתים לא. בניגוד ל"בא לי" מילים כמו "רצון" ו"בקשה" יש בה התחשבות בעולם שהוא מעבר ל"עצמי".

אם יש משהו שאני מצטמררת ממנו כאמא וכאשת מקצוע זה המילה "בא לי" שילדים הולכים ומשתמשים בה יותר ויותר. הסיבה לשימוש במילה הזו היא ברורה – בשלב רכישת השפה הם מחקים את הסביבה החיה כיום בנורמת ה"בא לי". הם שומעים אתכם - הורים, אחים, אחיות וכדומה וזה מתאים להם "בול" לעולם האגוצנטרי בו הם חיים.

מעבר לעובדה ש"בא לי" זה לא מילת קסם, יש בה גם השלכות חינוכיות. אנחנו הרי לא חיים בעולם שכל מה ש"בא לנו" קורה! והגחמות שלנו - לא הן אלו שצריכות לנתב את דרכינו ובסופו של דבר אנחנו לא מרכז העולם.

גיל 3 הוא הגיל שבו מתפתחת שפה, זה הגיל שבסופו הילדים יפנימו שהם לא מרכז העולם וזה הגיל שהם מתחילים לחוות את העולם על ידי יחסי גומלין עם הסביבה.

תעזרו להם לגדול, להתפתח ולהפוך לילדים ובוגרים יותר סימפטיים, מתחשבים ומכבדים כי כל זה מאוד ישתלם , בעיקר לכם (ההורים) כשהם יתחילו את גיל הבגרות הבא – שנמצא ממש מעבר לפינה.

עוד מדריכים פרקטיים של טל בוקריס:

חינוך לתזונה נכונה לילדים

הבעת רגשות דרך משחק

מקלחת כחינוך לערך הניקיון

חופשה משפחתית אידיאלית

לומדים להתמודד עם מחלות ילדים

זה רק יום הולדת

לפנק לפנק או ללמד להסתפק

לומדים למנוע קללות

הצבת גבולות לילדים

מדברים על רגשות אצל ילדים

לומדים לבקש סליחה

בחירות וקבלת החלטות

מתמודדים עם סיומים והתחלות

יוצרים שגרה

המלצה על ערכות הנחיה הורית "פשוט אני"

חינוך עם לכלוך

לומדים לחשוב חיובי

* שאלות בכל הנוגע להורות זוגיות ומה שביניהם, אפשר להפנות לטל בוקריס :יועצת, מנחה ומאמנת אישית.

[email protected]

עוד מדריכים פרקטיים לפיתוח מיומנויות וכישורים לילדים:  

התמודדות עם השפעת הריטלין

פיתוח עצמאות

חיזוק ביטחון העצמי

חשיבה חיובית

חשיבות הנוכחות

מודעות לסדר, ארגון ומיון

משמעת והצבת גבולות

חשיבות הצחוק וההומור

דיווח ואמירת האמת

שיפור המוטוריקה העדינה

העשרה והתפתחות במטבח

שיפור ופיתוח הזיכרון

הקניית הרגלי קריאת ספרים

פיתוח היצירה והיצירתיות

הבעת רגשות דרך משחק

פיתוח מיומנויות חברתיות

זמן איכות עם ילדים

יחסים טובים בין הורים לילדים

הרגעת כעסים

ערך הנתינה, העזרה וההתחשבות

הכרת השונה והייחודיות של כל אחד

יצירה ומיחזור עם ילדים

מיחזור ואיכות הסביבה

עברית תקנית

התמודדות עם פחדים של ילדים

התמודדות עם תלונות של ילדים

לומדים לבקש סליחה

אמנות הציור על מדרכות