-
גילאי 2-13
איך מסבירים לילדים על מוות?
נושא המוות והאובדן עולה הרבה בימים אלו של ימי הזיכרון לשואה ולגבורה, לחללי מערכות ישראל ולנפגעי הטרור. מה ואיך מספרים לילדים על מות אחד הקרובים שלהם? האם יש דרך טובה להקל על ילדים שמאבדים אדם יקר? "אל תסתירו, תנו מקום לדיאלוג על רגשות", אומרת ד”ר עדנה כצנלסון, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית ובהדרכת הורים, ומפרטת עצות מעשיות להתמודדות עם אובדן של מישהו קרוב. מדריך פרקטי להתמודדות עם אובדן ומוות
כמבוגרים, קשה גם לנו להשלים עם כך שהמוות הוא חלק בלתי נמנע מהחיים, ולכן אנחנו מנסים לגונן על ילדינו ולערב אותם עד כמה שפחות בצדדים הקשים של החיים. עם זאת אנו יודעים זאת היטב ומבינים כי לא רצוי להסתיר מילד צעיר מוות של אדם אהוב בן משפחה, חבר או אדם מוכר, וגם לא של בעל חיים שאליו הוא קשור, כיוון שכל דבר שמנסים להסתיר מפעיל את דמיונו הפורה של הילד, מקבל ממדים עצומים ומפחידים. ההסתרה פוגעת באמון שלו במבוגרים, מעצימה פחדים ומונעת ממנו כלים להתמודדות. דרך ההתמודדות הראויה היא דיאלוג פתוח ביניכם לילד. הדיאלוג מאפשר לילד לשאול שאלות ולהורה להשיב עליהן. בדיאלוג כזה מומלץ להימנע מתשובות כגון "אתה קטן", "כשתגדל נסביר". גם הבטחה למתן הסבר מאוחר יותר שאינה מתממשת בסופו של דבר, אינה רצויה.
איך מספרים לילדים על מוות?
מילים אינן הורגות את האדם האהוב, ולכן מותר ואף צריך לומר "מת".
הסבירו לילד את מושג המוות, הסבירו כי האדם שמת אינו מרגיש, אינו חושב, אינו שומע ואינו רואה. לא כואב לו, לא קר לו בחורף, ולא חם לו בקיץ. המוות הוא בלתי הפיך, והאדם שמת לא יחזור לחיות שוב, אך הוא ממשיך לחיות בזיכרונם של האנשים שאוהבים אותו. הדגישו והסבירו לילד כי אינו אשם במות האדם האהוב.
מעבר לעקרונות הבסיסיים שלא מסתירים, לא מטייחים ולא יוצרים אשליות – כל אחד מכם יכול להציע הסבר על פי השקפת עולמו ואמונתו, כשהמכנה המשותף להסברים השונים, הוא שהאדם המת ממשיך לחיות בלב מי שהכיר ואהב אותו.מדוע לא נכון להסתיר מילדים מידע כל כך עקרוני בחייהם?
- אף כי המוות הוא סוף החיים, הוא חלק בלתי נמנע מהם, וילד צריך ללמוד לחיות עם המידע. הסתרת מידע מילדים מקטינה ומחלישה אותם. הניסיון להגן עליהם אינו משיג את מטרתו, אלא להיפך.
- הסתרת מידע מילדים מהווה פגיעה בזכותם לדעת ולא להיחשף למידע שמתעלם מהמציאות (‘לא מדברים על זה’), או מסלף אותה (‘סבתא נסעה’).
- ההנחה שילד לא ירגיש, או יתעלם מהיעלמות אדם קרוב - היא הכחשה של עולמו של הילד. גם כשהוא צעיר, הילד הוא אדם שלם, חושב ומרגיש. היעלמות עלולה להתפרש בעיניו כנטישה, ופגיעתה חמורה בהרבה. היא עלולה לגרום לילד להיאטם רגשית, כדי להימנע מרגשות בעתיד.
- הסתרת מידע מילד מעבירה לו מסר שדברים מתרחשים מאחורי גבו, ועלולה לפתח בו חשדנות: הוא יחשוד שמסתירים ממנו עוד דברים.
- בהיעדר מידע הוא עלול לפתח הסבר דמיוני למה שקרה (האדם היקר נחטף, נטרף, מתעללים בו) ועולם הדמיון עלול להיות מפחיד יותר. כך שהעלמת המידע עלולה לגרום לפחדים רבים, ולא להרגיע אותם. גם אם הילד אינו מבין את כל ההסבר, הוא מבין שאומרים לו ולא מסתירים. הבנת המושג היא הדרגתית, משך כל הילדות.
על הפרידה מסבתא
עם העלייה בתוחלת החיים זוכים יותר ויותר ילדים לנכס הבין-דורי של סבות (סבא, סבתא ואפילו הורי סבים). הסבים עוטפים את הנכדים באהבה שכרוכה בפחות דרישות מאשר ההורים המחנכים, מעניקים להם מניסיון חייהם, מציעים להם "זמן איכות" שחסר כל כך לילדים במשפחות של הורים כפולי קריירה, ומחברים אותם להיסטוריה המשפחתית. חלק מהילדים שזוכים לסבים ולסבתות עלולים לאבד אותם בילדותם, ואפילו בילדות הרכה. הורים מתלבטים איך לבשר "בשורה מרה" כל כך לילדים בכלל, ולילדים צעירים בפרט. ספרו של יובל אטד עשוי לשמש דוגמה משמעותית לדרך ההתמודדות שנוקט המחבר, אב צעיר שאיבד את סבתו, סבתא רבתא של ילדיו.
הספר הכוכב של סבתא מציג סיפור חיים מוכר: ילד שקשור לסבתא רבתא שלו ונהנה לבקר אותה. הוא שומע יום אחד שסבתא אינה מרגישה טוב, היא נחלשה, ומתאשפזת לעתים קרובות. עדכון הילד במחלתה ובמצבה של סבתא רבתא שלו, מהווה בדיעבד הכנה לצפוי בהמשך. הילד הוא חלק מהתמונה לאורך כל הדרך. בהמשך הסבתא ה"כפולה", סבתא-רבתא מתה, ואביו של הילד יושב איתו ומספר לו את האמת, ולא מנסה לטייח. דרך האמת והדיאלוג, היא הנכונה להתמודדות הילדים בכל מצב של אובדן - בין אם של חבר, אדם יקר, בעל חיים, ועוד.
איך תעזרו לילדים להתמודד עם המוות?
יובל אטד יושב עם בנו הצעיר, מסביר לו שסבתא מתה (בלי להשתמש במילות כיסוי כמו "איננה עוד" או אפילו "נפטרה", שרב בהן הנסתר על הנגלה). לאחר שהאמת נמסרת לילד, בלי כחל וסרק, והילד מציע פירוש אחר משל עצמו, שסבתא עברה לגור על כוכב. האב לא פוסל את הצעתו של הילד, אך גם אינה מקבל אותה כתחליף לשלו. ההסבר הבוגר, וההסבר הילדי "חיים" זה בצד זה. ההסבר עשוי לעזור לילד לתרגם את המושג המעורפל מוות, שגם למבוגרים אינו ברור בהכרח, למושג שמבוסס על עולמו של הילד. זוהי דרך אחת לגעת במוות, אך יש כמובן, דרכים רבות נוספות.
אפשר להמשיג מוות כהיעדר חיים: מי שמת איננו חי, ולפרט: הוא לא מרגיש, לא חושב, לא רעב, לא צמא, לא זז, לא רואה ולא שומע, וגם לא כואב לו - הסבר קונקרטי של המוות. המת לא יוכל לעולם לחזור להרגיש, לחשוב, לזוז, לשמוע או לראות, מה שמדגיש את היות המוות בלתי הפיך. יהיו מכם המבוגרים מי שיעדיפו לומר שהמת עבר לעולם אחר, או אפילו לגן עדן. בהסברים כאלו צריך להיזהר לא להשלות שהמת ישוב לחיות בקרוב, וכן לא להעביר מסר שהמוות הוא חיים אידאליים, כדי לא ליצור ציפייה של הילד למות בעצמו, כדי לעבור למציאות מיטיבה וכדי להיפגש עם המת. בהסברים אלו ישנה גם סכנה שהילד יחשוב שהמת "עוקב" אחריו (ולא רק שומר עליו) מה שעלול גם הוא להפחיד. צריך, אם כן לבדוק, כיצד מפרש הילד כל הסבר שניתן לו, וכיצד משפיעים עליו הדברים שנאמרו.
כלי שעוזר לילדים, כמו למבוגרים, להתמודד עם מות אדם אהוב, היא ההכרה שהמת ממשיך לחיות בזיכרון של מי שאהב אותו: "לחיות בלב". להיזכר בסבים ובסבתות שנפטרו, לשחזר אירועים שבהם נכחו, דברים שאותם אמרו, מה העציב ומה שימח אותם, להתבונן יחד בתמונות ובסרטים ולהזכירם באירועים חגיגיים. לדבר על מי שמת, ולא להסתיר את נוכחותו כדי להשכיח אותו מהילד. היזכרות במת עוזרת לילד להבין שמשהו מהאדם שמת נשאר לחיות, על אף שהוא איננו. לילד מותר לבטא רגשות כאב, לבכות, להיות עצוב - ואין מקום למנוע אותם ממנו.
הספר מציע דרכים להיזכר בסבתא שמתה - להתבונן בכוכבים ולראות באורם אור שמזכיר את נוכחותה, ובמקביל לזכור אותה בלב. חשוב שילדיכם לא יפחדו לדבר על האדם המת, כדי לא לחשוב שמילים הורגות את המת. מילים מתארות מציאות, אך לא יוצרות אותה. אם ילד שואל מה עושים עם הגוף של האדם שמת, יש לומר לו שהעצמות נשארות, ושמניחים אותן באדמה, אך הנשמה כבר איננה בגוף. ילד יכול לצייר ציור, או לקטוף פרח שהמבוגרים יניחו במקום שבו קבור המת, ולהסביר שהמקום הזה נקרא קבר. אפשר לומר לילד שכאשר יגדל, ההורה ייקח אותו לקבר של הסב, אם יבקש. אין צורך לפתוח את נושא הקבורה ביוזמתכם המבוגרים, אך אם הילד שואל - חשוב לא להתעלם ולענות לו. זיכרו - בריחה ממתן תשובה נוסח "אתה קטן ולא תבין" - אינה מרגיעה את הילד, אלא להיפך, משאירה אותו בבדידות ובאי ודאות. הילדים שלכם עלולים להרגיש שהם אשמים במות הסב (סבתא) או אדם קרוב אחר או בעל חיים כי הרגיזו אותם, לא רצו לבקר אותם כשחלו, או לא התנהגו אליהם יפה. כדאי להגיב למחשבות אלו בשלילה מוחלטת ולהסביר שלא הם אשמים במות הסבים. הם מתו כי היו חולים או זקנים, אבל הילדים (וגם לא אחרים) אינם אשמים במה שקרה להם. רגשי אשם מופיעים גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים, אחרי מות אדם אהוב. להיפך, מוצע להדגיש בפני הילד עד כמה סבא או סבתא שבעו ממנו נחת, היו גאים בו, ועד כמה הוא גרם להם אושר. הספר מציע שילוב של אמירת אמת כואבת לילד עם סיפור ילדי שמתרגם את האמת לשפת הילד, עשוי להציע דרכי התמודדות שמקלות על עמידה מול אובדן אדם אהוב בגיל הרך. אפשר להשתמש בכלים שהספר מציע גם במקרה של אובדן אדם שאינו סבא או סבתא, או אובדן של חיה אהובה.הכותבת, ד”ר עדנה כצנלסון מאוניברסיטת תל-אביב, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית ובהדרכת הורים, זכתה בדירוג נבחרת המומחים לגיל הרך של עיתון ‘מעריב’ ומי שאמונה על ייעוץ מקצועי לספר "הכוכב של סבתא".
להרחבה על הספר הכוכב של סבתא
לאתר הספר “הכוכב של סבתא”
צילום: עודד תמיר.
עוד מדריכים פרקטיים לפיתוח מיומנויות וכישורים לילדים:
פיתוח כישורים
פיתוח הזיכרון
-
יעל צמח-גרינשפון27.10.24
-
שיפור הזיכרון הוא אחד האתגרים העיקריים בחינוך ילדים. ילדים בעלי זיכרון טוב יצליחו בלימודים בקלות, יפתחו סקרנות להרחיב אופקים ומעבר לכל – יחושו טוב עם עצמם. על פעולת הזיכרון, דרכים ושיטות שונות לפיתוח הזיכרון
כישורי שפה, ביטוי ורגש
עצות פרקטיות להכשיר את הילדים לחיים האמיתיים
-
יעל צמח-גרינשפון02.09.24
-
מצורף קובץ המרכז עצות פרקטיות לגידול ילדים עצמאים ומוכנים לחיים האמיתיים במרחב הפיזי והדיגיטלי. תקציר ההרצאה של יעל גרינשפון, מומחית בחינוך ובהכשרה לחיים האמיתיים
גילאי 6-10
טור 2 – החינוך מתחיל מהבית
-
יעל צמח-גרינשפון03.01.25
-
דברים לזכרו של עודי צמח ז"ל, האחהצעיר של יעל צמח-גרינשפון, שנפטר בטרם עת בגיל 53. כאב גדול וקורע לב!
תגובות הקוראים