אחד הדברים שזכורים לי כילדה ביום הבחירות, זו ההליכה המשותפת עם הוריי לקלפי. היה בזה משהו מרגש, סוג של חגיגה אישית קטנה. אם תחשבו על זה - אחרי הכל זו חגיגה לדמוקרטיה, לחופש הביטוי, לזכות הבחירה, לאחריות האישית שכל אחד לוקח על עצמו ביום זה, לכבוד שאנו מקבלים ואנו נותנים לאחרים. היו תקופות שאנשים יכלו רק לחלום על כל זה, ויש עד היום מקומות בעולם שבהם אנשים חולמים על הזכות לבחור ולהשפיע.

לימים, כשהפכתי לאם בעצמי, נהגתי גם לקחת את ילדיי לקלפי. היה לי חשוב להסביר להם את המשמעות של כל הרעיון של הבחירות מעבר לעובדה שיש להם יום חופש. נכון, אולי הם לא באמת צריכים להיות מעורבים בכל הפוליטיקה (לפחות עד גיל מסוים), אבל אפשר וחשוב לדעתי לנצל את היום הזה לעוד למידה קטנה ואיכותית. לא חייבים לפרט את הכל, במיוחד לא אם הם קטנים. לפעמים מספיק משהו אחד קטן ואיכותי שיהיה בעל משמעות.

לומדים ביום הבחירות!

מה לומדים וסופגים באמצעות הבחירות הדמוקרטיות?

בחירה אישית ואחריות אישית - אלו הם מושגים שרובכם נתקלים בהם ביום יום מבלי משים בעצם ההליכה עם הילדים למקום ציבורי כלשהו כשמתחילה סאגה כמו "אני רוצה" , "תקני לי" וכד' (וזה "מתמרח" על שנים רבות).

כשאתם הולכים עם הילדים לחנות צעצועים, לסופר, לקניון ועליהם לבחור מכל מגוון הפיתויים, משהו אחד בלבד – הם נמצאים בדילמה ועושים שיקולי "כדאיות" בינם לבין עצמם - ממה ירוויחו יותר, מה ישרת את הצרכים שלהם הכי הרבה, האם לבחור במה שיחזיק הכי הרבה זמן מעמד או במשהו פחות איכותי ומוכר אבל נראה מפתה ומבטיח? בסופו של דבר אתם תאיצו בהם לבחור ויגיע הרגע בו ייאלצו לבחור – והם יבחרו.

מהרגע שבחרו, הם כבר צריכים לקחת אחריות על הבחירה הזו, ליהנות ממנה, לקבל אותה ולהשלים עם ההשלכות שלה. יכול להיות שיתאכזבו ויכול להיות שיהיו ממש מרוצים – זה מה שקורה בדרך כלל אחרי כל בחירה.

האחריות האישית באה לידי ביטוי בעובדה הפשוטה שלאחר שהתקיימה בחירה (נקנה צעצוע), אין דרך חזרה – זה מה שבחרו ועם זה יצטרכו ליהנות, או להתאכזב, אבל זה קשור אליהם בלבד. ההזדמנות השווה ניתנה, האפשרות לעשות שיקולים אישיים היתה קיימת, הכבוד שניתן להם כאדם אחראי (אזרח קטן) ניתנו. בתהליך יומיומי שכזה, מבין ולומד הילד שהוא בעל משמעות, שמכבדים אותו ומתוך כך ילמד לכבד את עצמו ואת הזולת.

זו דוגמה אחת לכמה "מסרים סמויים" שניתנו לילד בהליכה פשוטה לחנות. מסרים כאלה צריכים להיות באופן שוטף חלק בחינוך ילדים. מתן בחירות זו אג'נדה חינוכית שאליה הורים צריכים להתרגל לחנך, היא השיטה המומלצת (הרבה הורים מגיעים אלי כדי ללמוד דרך זו). כשתרצו להסביר להם מהי בחירה – השתמשו בדוגמה שכזו.

הזכות לבחור - ישנם מקומות (וגם ישנם בתים) בהם אין אפשרות לבחור. החזק קובע לכלל. יש משטרים שכאלה ויש גם בתים שכאלה (לצערי).

סמכות היא דבר חשוב, היא יוצרת ביטחון, שומרת על הסדר, מציבה גבולות, מגוננת, אבל כל זה בתנאי שהיא מתחשבת בפרט, רואה אותו, מתחשבת בצרכיו ומאפשרת לו להביע דעותיו. סמכות היא דבר חשוב, כל עוד היא לא מנוצלת לרעה וכל עוד היא לא הופכת להיות דיקטטורה, אלא להיפך - "מנצלת" את סמכותה לטובת הפרט ומאפשרת מרחב מחיה בתנאים ששומרים על הפרט (חוקים).

לפרט יש זכויות, הבחירה היא אחת מהזכויות שלו. בדיוק כמו בבית: יש אמא ואבא – הם הסמכות (וסמכות הורית היא דבר חשוב מאד!). הילדים גדלים ומתחנכים אל מול זכויותיהם וחובותיהם (גבולות). הורים המאפשרים לילדים (קטנים וגדולים) לבחור (וזה מתחיל בחנות הצעצועים בגיל צעיר, או בבחירת בגדים לבית הספר או בחנות ועד לאיזה חוג ללכת, אם בכלל, מה לאכול לארוחת ערב, מתי להתקלח, וממשיך לבחירת מגמות בבית הספר ובאיזו יחידה לשרת בצבא). כך בעצם מאפשרים לילדים לעמוד בכל פעם מחדש ב"צומת". הרעיון המרכזי העומד מאחורי כל "הצמתים" הללו הוא שהבחירה ניתנת בידיהם ועל ידי כך למדים הילדים שבחירה זו זכות גדולה ויש וחשוב לנצלה.

ילדים הלומדים לנצל את זכותם לבחור, יצליחו לקחת החלטות יותר נכונות בחיים, לא יחששו להחליט,ידעו להתמודד מול החלטה שגויה, משום שיבינו שטעו ויוכלו לשנות בעתיד את ההחלטה (זו זכותם), כי הם הבינו במהלך החיים שאמירתם, דעתם ורצונם נחשבים.

כאשר הורים "בוחרים" בשביל הילדים, אם זה מתוך תחושה שהם מקילים על הילד או מתוך ניצול לרעה של הסמכות ההורית שלהם, הם יהפכו את ילדיהם לבוגרים חסרי עמוד שדרה אשר יקבלו מרות וסמכות בכפיפה, ללא רצון או יכולת הבעת דעה. המסר שעובר בחינוך מסוג זה הוא שדעת הילדים אינה נחשבת, מפגינים כלפי הצרכים והרצון של הילד חוסר כבוד ולעיתים אף זלזול, מחלישים את אופיו ובעתיד ההשלכות לכך תבואנה לידי ביטוי במישורים רבים (לימודים, צבא, קריירה וזוגיות).

תרגול היכולת להביע דעה – "אני אומר משמע אני קיים" – נכון מאוד!!! חנכו את ילדיכם שדבריהם חשובים, שתמיד יאמרו מה הם חושבים, רוצים, צריכים. (כמובן לא לשכוח את האיזון שחלילה לא יהיו שחצנים, אגואיסטים או סתם "מעליבנים").

כשילד רוצה לומר את דעתו - הקשיבו לו, רק הקשיבו. עצם ההקשבה מלמדת אותו שדבריו נחשבים, שהוא נחשב. בעצם ההקשבה, אתם מחזקים אותו ואת ביטחונו העצמי. אתם לא חייבים להסכים, אבל הוא לפחות לומד שכשהוא רוצה לומר משהו, זה מספיק חשוב כדי שיאמר – עובדה-מקשיבים לו!

הגאווה שחש ילד קטן אל מול העובדה שהוא מדבר והאחר נותן את כל תשומת הלב לדבריו, האהבה והכבוד שחש ילד אל מול העובדה שפיניתם זמן והקשבתם לדבריו, תחושת המשמעות והשייכות שהענקתם לנער המתבגר נובעת מהעובדה שהקשבתם לדבריו. כל אלה ילמדו אותו שדעתו נחשבת ורצוי שיביע אותה. אם תקשיבו להם לאורך כל השנים, הם ילמדו זאת, יחוו זאת וסביר להניח שגם הסביבה והחברה תקשיב לו ולו רק בגלל העובדה, שהם פשוט ידברו. המקסימום שיכול לקרות במקרה ה"לא טוב" זה שיחלקו על דבריהם או ב"מקרה הטוב" - יסכימו איתם. הם, בכל מקרה, לומדים תוך כדי, את מהות חופש הביטוי ומתוך כך לומדים גם להקשיב לאחרים ולהעניק כבוד. מתוך ההקשבה נוצר מטבע הדברים שיח שזו דרך נפלאה לנהל מערכת יחסים, כל מערכת יחסים (החל מיחסי בין משפחה ועד ליחסים של אזרחים במדינה).

סובלנות - ביסוד הבעת הדעה, חופש הביטוי והבחירה מסתתר הערך "סובלנות". אם אתם מקשיבים לילדיכם, מאפשרים לו לבחור את בחירותיו שלו (מתוך מסגרת אחראית ומקובלת), מכבדים בחירות אלו - אתם מגלים כלפיו וכלפי רצונותיו, צרכיו, רגשותיו – סובלנות. רק בדרך כזו הוא ילמד לגלות כמה חשיבות יש לסובלנות, והוא יביע אותה בפניכם, בפני אחיו, בפני הילד החריג בכיתה או בבית הספר ובפני המיעוט שחי בחברתנו.

ניצחון אל מול הפסד – בכל משחק שיישחקו ילדיכם (קטנים או גדולים) הם יחוו לפעמים הפסד ולעיתים ניצחון, ואתם ההורים או שתהיו עצובים מאוד בשבילם ואפילו בשביל עצמכם או שתשמחו את שמחתם ותהיו מאושרים יחדיו. בהמשך חייהם של הילדים האכזבה או השמחה שהם יחוו, אל מול כישלון או הצלחה, במבחנים השונים שהחיים יזמנו להם (הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית וכמו כן בחיים בכלל) יהיו בהתאמה לדרך בה חינכתם אותם לתפוס/לחוות הפסד או ניצחון.

בהפסד ישנה תמיד אכזבה ולא צריך להתעלם ממנה, היא טבעית ואף מתבקשת. כשהילד מפסיד במשחק, אל תאמרו "לא נורא", "אתה לא צריך להיות מאוכזב", "בטח מישהו רימה אותך", "זו לא אשמתך" וכדומה. בדרך זו הילד לומד שהוא תמיד צודק (והוא לא), שלא מבינים אותו, שצריך תמיד לחפש אשמים (ולא צריך!) ושכנראה להפסיד זה משהו ממש נורא, שהרי אתם כל כך מתאמצים להסתיר את העלבון והאכזבה. הפסיד? היו איתו באכזבה שלו, קבלו אותה, דברו עליה, תנו לה מקום (וזה נכון לכל גיל). רק כך הוא ילמד שגם אם הפסיד, הוא עדיין אהוב, נחשב ובעל ערך, רגשותיו הם בעלי ערך וכמו שמקבלים את רגשותיו שלו, יהיה עליו לקבל את רגשותיו של האחר. כן, גם את של זה שניצח וכך יוכל ללחוץ לו את היד.

ניצח? – איזה כיף!!! שימחו איתו,תחגגו איתו, התגאו בו – אבל אל תנקרו עיניים ובכך תמנעו ותחסכו מילדיכם את השחצנות ותלמדו אותו ענווה מהי.

הניצחון מתוק עד מאוד לכשעצמו ונעים במיוחד, אך יש בחובו גם המון אחריות, ציפייה וחובת הוכחה, ועם כל זה על הילד להתמודד, הוא יוכל לעשות זאת רק אם לאחר "חגיגות הניצחון" – תחזירו אותו לשגרה.

איך כל זה קשור לבחירות ולהקניית ערכים?

למשל: בחירות למועצת תלמידים בביה"ס, או לוועד כיתה וכדומה. המועמד שילדיכם תמך בו או רצה בבחירתו, לא נבחר, או לחילופין ילדיכם הוא הוא המועמד והא לא צלח ונבחר האחר, אין זה אומר שה"מפסידים" אינם נחשבים, שדעתם לא אמורה להיאמר או להישמע, שאין הם שייכים עוד לחברה (בית הספר). זה רק אומר שבבחירות – יש מי שמנצח ויש מי שמפסיד וזהו.

ילדים הלומדים להפסיד בכבוד ולנצח בכבוד לומדים על הזדמנות שווה שניתנה להם,על מאמץ שצריך להשקיע כדי להצליח ושלא תמיד מקבלים מה שרוצים, למרות ההשקעה והאמונה בעצמך. הם גם לומדים לא לוותר בקלות ובטח ובטח לא להתייאש. לפעמים מצליחים ולפעמים לא, הלמידה הזו היא היא החשובה, המצמיחה, המאתגרת והמאפשרת תמיד לנסות, תורמת לביטחון העצמי, לאמונה אישית ובעיקר מדגישה את העובדה שהם תמיד אהובים, משמעותיים, שייכים ונחשבים.

איך להסביר לילדים על הבחירות?

לקראת הבחירות לכנסת ישראל - יש מי מכם שמסכים לבחירות הללו ויש מי שכועס. יש מי שיודע כבר מה יבחר ויש מי שאולי עדיין מתלבט. יש מי מכם שבטוח ילך לבחור ויש מי שמהסס. כל זה שלכם ומה שתחליטו – תחליטו.

אבל אם וכאשר ילדיכם ישאלו כל מיני שאלות על הבחירות כי ה"גננת אמרה" או ה"מורה הסבירה" או "למדנו בשיעור אזרחות". אל תפתרו את עצמיכם בהסבר לוגי, משעמם הכולל מילים כמו "דמוקרטיה", "שוויון זכויות" , "ראש ממשלה", "כנסת". זה לא באמת אומר להם משהו.

ביחרו ערך אחד המסתתר מאחורי המשמעות שיש בבחירות וההשלכות המתלוות אליה, השליכו אותם על החיים הפרטיים שלכם/שלהם וקשרו אותם לבחירות לרשות הכנסת.

מי יודע – אולי זה ישכנע אפילו אתכם ובאמת תבינו שיום בחירות עם כל ההשלכות שלו הוא יום חג לדמוקרטיה ודמוקרטיה זה חשוב! מה זו דמוקרטיה, שואלים הילדים? כל מה שכתוב כאן!!!

גיל הילד לא באמת חשוב, הכל נכון לכל גיל. ההבדל הוא במילים שתשתמשו ובדוגמאות שתבחרו.

עוד בנושא בחירות לילדים:

הפעלה בנושא בחירות לכנסת

בחירות וקבלת החלטות – מדריך פרקטי

אירועי יום הבחירות 2013

יוצרים עם הילדים צדק חברתי

עוד מדריכים פרקטיים של טל בוקריס:

גיל 3 - מדריך פרקטי להתמודדות

חינוך לתזונה נכונה לילדים

הבעת רגשות דרך משחק

מקלחת כחינוך לערך הניקיון

חופשה משפחתית אידיאלית

לומדים להתמודד עם מחלות ילדים

זה רק יום הולדת

לפנק לפנק או ללמד להסתפק

לומדים למנוע קללות

הצבת גבולות לילדים

מדברים על רגשות אצל ילדים

לומדים לבקש סליחה

בחירות וקבלת החלטות  

מתמודדים עם סיומים והתחלות 

יוצרים שגרה

המלצה על ערכות הנחיה הורית "פשוט אני"

חינוך עם לכלוך

לומדים לחשוב חיובי

עוד מדריכים פרקטיים לפיתוח מיומנויות וכישורים לילדים:

התמודדות עם השפעת הריטלין

פיתוח עצמאות

חיזוק ביטחון העצמי

חשיבה חיובית

חשיבות הנוכחות

מודעות לסדר, ארגון ומיון

משמעת והצבת גבולות

חשיבות הצחוק וההומור

דיווח ואמירת האמת

שיפור המוטוריקה העדינה

העשרה והתפתחות במטבח

שיפור ופיתוח הזיכרון

הקניית הרגלי קריאת ספרים

פיתוח היצירה והיצירתיות

הבעת רגשות דרך משחק

פיתוח מיומנויות חברתיות

זמן איכות עם ילדים

יחסים טובים בין הורים לילדים

הרגעת כעסים

ערך הנתינה, העזרה וההתחשבות

הכרת השונה והייחודיות של כל אחד

יצירה ומיחזור עם ילדים

מיחזור ואיכות הסביבה

עברית תקנית

התמודדות עם פחדים של ילדים

התמודדות עם תלונות של ילדים

לומדים לבקש סליחה

אמנות הציור על מדרכות

* שאלות בכל הנוגע להורות זוגיות ומה שביניהם, אפשר להפנות לטל בוקריס :יועצת, מנחה ומאמנת אישית.

[email protected]