-
כל הגילאים
המומחים שלנו
שיפור תכונות הילדים
"ככה אני וזהו!" - מכירים את המשפט הזה? האומנם ילדים נולדים עם תכונות אופי שמוטבעות בהם או שניתן לרכוש אותן? טל בוקריס, מנחה, מאמנת אישית ויועצת נוטשת את הוויכוח הנדוש "מולד או נרכש", ומעניקה מדריך פרקטי להורים איך משפרים אצל הילדים תכונות טובות ואיך ממזערים את התכונות הפחות טובות. מילות המפתח: דוגמא אישית, תשומת לב לגיל הילד, איזון ושמירה של היד על הדופק

האם יש דבר כזה תכונות אופי או תכונות נרכשות? ואם יש, מה ההבדל ביניהן? התשובה אינה חד משמעית ותלויה בעיקר במי שואלים ובמה אתם מאמינים.
תינוק שמגיח לעולם לא אומר לעצמו: "נראה לי שאני רוצה להיות ילד שובב ולגדול להיות גבר עקשן". ממש לא!
בעולם הפסיכולוגיה יש כמה גישות לעניין התכונות, וכל אחת מהן מאמינה בתיאוריה אחרת ואף מספקת לאותה תיאוריה הוכחות מחקריות. בסופו של דבר רוב התיאוריות "נפגשות" בנקודה זו או אחרת.
הגישות השונות בעניין התכונות
הגישה הבהיווריסטית – לפי גישה זו, כל תינוק שנולד הוא בבחינת "לוח חלק" – "טבולהרסה" וכל מה שהוא הופך להיות, זה תוצאה של למידה על ידי התניות (חיזוקים חיוביים או שליליים).
הגישה הקוגניטיבית – כל מה שאנחנו קשור למה שתפסנו במהלך חיינו ואיזה פירוש נתנו לזה. על הפירושים "אחראית" כמובן הסביבה בה גדלנו, האנשים איתם היינו, המודלים שבחרנו, התרבות וכדומה.
הגישה ההומניסטית - בכל אחד מאיתנו גלום פוטנציאל וקיים בנו "דחף" טבעי לממשו. המימוש תלוי גם הוא בחברה ובסביבה בה נהיה ונגדל. יש מקומות שיעודדו מימוש פוטנציאל ויש שלא.
הזרם הפסיכואנליטי – יש דברים שהם מולדים והם קיימים בנו באופן בלתי מודע, ויש כאלה שהם נרכשים אבל עד גיל 5 בלבד. מגיל 5 אנחנו זה מי שאנחנו ולא בהכרח ניתן לשנות. אפשר לייעל, לשפר, אבל לא לשנות.
לכל אחת מהגישות הללו יש עוד הסתעפויות, וישנן גישות נוספות עוד שלא הזכרתי וזאת כיוון שבכל הנוגע לחינוך ילדים, אין תיאוריה אחת נכונה, ולכן חשוב להכיר את הגישות השונות באופן כללי, שהרי בסופו של דבר, כל ילד הוא משהו אחר, למרות ועל אף שנולד לאותם הורים.
חינוך תלוי הרבה מאוד בשאיפה האישית של ההורה, איך וכיצד הוא רוצה שילדיו יגדלו, מה הוא רוצה שישיגו בחייהם, מה הם מאחלים לו וכדומה, כל אלה מורכבים מההיסטוריה האישית של כל הורה.
הנטייה הטבעית היא להסיק, שכל הורה רוצה בטובת ילדו, ולכן כדאי ומומלץ באופן כללי, לא "להיכנע" לתכונות אופי שליליות, בין אם הן מולדות או לא ולנסות לצמצמם במידת האפשר (ואפשר!!!).
האמירה "כזה אני" או "ככה היא" היא תירוץ נפלא לחוסר רצון להשקיע מאמץ כדי לנסות לעשות משהו בצורה אחרת ממה שמוכר וידוע, הנותן לכאורה הרגשה של "ביטחון", למרות שלעיתים ה"ביטחון" הזה, הוא מאוד לא נוח וממש לא נעים.
אפשר בהחלט לשנות!
בשלב בו הילד גדל ומתפתח, אתם ההורים משמשים בתפקיד "סוכני השינוי". אם אינכם רוצים שילדכם יהיה חצוף ולא נחמד, אל תתרצו את התנהגותו באמירות מהסוג "בזמן האחרון יש לו חבר מהגן שמתנהג ממש לא יפה, והוא נדבק דווקא אליו". גם אל תצחקו לאמירות חצופות שיכולות להתפרש כמתוקות להפליא בגיל 3, אבל להישמע מזעזעות בגיל 5, שלא נדבר על גיל יותר מבוגר.
הילד שלכם זקוק לכם כ"נווטי דרך" ויש ביכולתכם לחנכו אל דרך הישר ולהקנות לו תכונות אופי שיקלו עליו את החיים. כמובן באיזון.
כמו כן, אתם גם המודלים הראשונים לחיקוי שהילדים נחשפים אליהם, ולכן לומר או לאיים במשפט כמו: "אם לא תדבר יפה, אין טאבלט עד הערב", וחמש דקותלאחר מכן הילד יושב ומשחק עם הטאבלט - נשמע, נראה ומתפרש כ"עקום" משהו, משום שבפועל נתתם את הדוגמה שלדבר לא יפה זה לא כזה נורא, ואולי אפילו משתלם, וחוץ מזה שידרתם שמילה של מבוגר (ושלכם!) היא לא באמת משהו שיש להתייחס אליו.
הילדים המתוקים של כולנו לא נולדו להיות חצופים,הם לומדים ממישהו. אולי מכם, אולי מהאחות הגדולה, מהגננת, או מהבייביסיטר, ולכן גם אם נכונה העובדה שיש בו קווי אופי מולדים הטבועים בו כתכונה תורשתית, "בדיוק כמו אבא שלה", לכם יש את היכולת למזער תכונות שליליות ולמנף חיוביות.
אילו תכונות? זה כאמור, תלוי בהשקפת עולמכם האישית. יש מי שחוצפה נראית לו תכונה חיונית להצלחה בחיים ויש מי שרואה בכך תכונה "חצופה". אני כמובן דוגלת במינונים ובאיזון.
הניחו לויכוח הנדוש – מולד או נרכש? הויכוח הזה הוא לגדולים מאיתנו שעסוקים במחקר,עד היום. הסתכלו על עצמכם כהורים ונסו לחשוב איזה עתיד הייתם רוצים להעניק לילדכם, מה לדעתכם יכול להפוך את עתידו למבטיח ואילו כלים לדעתכם חשוב שיהיו לו.
התשובות הן שונות ומגוונות והן (שוב) כאמור, תלויות בחייכם, במי שאתם, בדרך בה אתם תופסים ומפרשים את המציאות, בהגדרה שלכם של "טוב" ו"רע" "נכון" ולא "נכון" ובעוד מיליון חלקיקי הנפש שבכם.
פיתוח תכונות אופי טובות – מדריך פרקטי
האמת , כמה שזה נשמע פשוט,זה אכן, פשוט. הקושי טמון בהתמדה שלכם ובתשומת לב שעליכם לתת לנושא – כמעט כל הזמן.
העצמת תכונות טובות - תכונות חיוביות שאתם מזהים בילדיכם – נסו לפאר ולהעצים אותן בעזרת עידוד, שבח וציון התכונה. כך הם ילמדו מה בדיוק הם צריכים לעשות שוב.
מיזעור תכונות שליליות - תכונות שליליות שאתם מזהים בילדיכם – נסו כמה שפחות לתת להן "מקום" ו"משקל", ויש כאלה שכדאי לעצור באופן מיידי, לא בביטול או בזלזול, חלילה, אלא על ידי אמירה ברורה, שיחה, שיקוף (תלוי בגיל ובשלב התפתחותי) ודוגמה אישית הפוכה מזו. למשל אם ילד בגיל 4 הפגין חוסר רצון להתחלק במשהו ואתם חוששים שיש כאן ביטוי ל "קמצנות", נסו אתם בפעמים הבאות להיות אדיבים ולשמש לו דוגמא הפוכה. בחינוך, לעיתים רבות מעשים נתפסים הרבה יותר טוב מדיבורים.
תשומת לב לגיל הילד- בחינוך יש חשיבות רבה לשלב ההתפתחותי ולגיל הילד (פיאזיה). בכל דבר התייחסו לגיל הילד.
בגיל שנתיים או שלוש הוא לא עושה דברים כי הוא "עקשן", "חצוף" או "לא חברותי" – הוא עדיין לא מסוגל להבין בכלל מושגים כאלה, הוא מתנהג בצורה כזו משום שיכול להיות שלפי שלב התפתחותו,זה מה שהוא יודע ויכול לעשות. העיקרון החשוב הוא מה שנקרא בשפה המקצועית "משך ועוצמה" – עד איזה גיל הוא יהיה, למשל, אגוצנטרי ואחד כזה שלא מוכן לראות את טובת האחר. בגיל 3 זה בסדר, בגיל נעורים זה כבר לא ממש. לכן לפני שאתם ממהרים לשפוט ול"הכריז" בדקו מה מתאים ולאיזה גיל.
עם היד על הדופק - עד מתי? הורות זה לא "מקצוע" עם גיל פרישה לפנסיה. כמעט בכל גיל ילדים צריכים הורים (בעצם, בכל גיל). בגילאי ינקות, ילדות ונעורים זה כמובן הרבה יותר קריטי, משמעותי, חשוב וחיוני, ולכן שימו על כך את הדעת כבר בשלבים המוקדמים, כי אחרת אתם עלולים למצוא את עצמכם הורים לבחור או בחורה בגילאי 20+ המתנהגים כמו נער/נערה בני 12. מקרה כזה אינו קשור למולד, אלא לדרך שבה אתם חינכתם והרגלתם את הילד.
איזון – כבר הזכרתי? – כמעט בכל כתבה שליJ.
שאלות בכל הנוגע להורות זוגיות ומה שביניהם, אפשר להפנות לטל בוקריס : יועצת, מנחה ומאמנת אישית. [email protected] 052-3226791
עוד מדריכים פרקטיים של טל בוקריס:
עוד מדריכים פרקטיים לפיתוח מיומנויות וכישורים לילדים:
בלוגים
טור 2 – החינוך מתחיל מהבית
-
יעל צמח-גרינשפון03.01.25
-
דברים לזכרו של עודי צמח ז"ל, האחהצעיר של יעל צמח-גרינשפון, שנפטר בטרם עת בגיל 53. כאב גדול וקורע לב!
הבלוג של טל בוקריס
מתמודדים עם מצב מלחמה
-
טל בוקריס03.10.23
-
במצב מלחמה חשוב לשוחח עם הילדים, לשתף אותם בתחושות ולמנוע מקרים חמורים של טראומה עד החזרה לשגרה. טל בוקריס, יועצת, מנחה ומאמנת אישית, מסבירה ומפרטת איך עושים את זה. פתרונות חכמים להורים
כל הגילאים
לביבות שתמיד מצליחות
-
מערכת "את זה"12.12.24
-
בחנוכה ובכל ימות השנה כדאי להכין לילדים לביבות מתפוחי אדמה וגבינות – הם מתים על זה! ורד קרייף מעניקה מתכון קל ללביבות שמכינים עם הילדים בקלות. הכנת לביבות מהווה הפעלה קלה, זולה וטעימה לילדים בגילאים שונים
תגובות הקוראים